לקלל ולהיות גאה: שיר פורץ גבולות

בתקופה בה נאמרות אמירות הומופוביות באופן גלוי ובפומבי, אפילו על-ידי אנשי ונשות ציבור, החליט דודו יצחקי לעשות מעשה - הוא אסף קללות ומילים פוגעות ויצר את השיר "לא בסדר" המדבר לא רק על הקהילה הגאה אלא על כולנו ועל הההתנהלות הסטריאוטיפית בחברה שלנו

דודו יצחקיפורסם: 13.01.14 , 11:35

כשהייתי ילד, אמא שלי היתה מקשיבה שוב ושוב לשיר הנפלא של אבנר גדסי "הגברים בוכים בלילה". מהפזמון למדתי שני דברים, אחד, הגברים בוכים, מה שאף פעם לא ראיתי כי קולם לא נשמע, והשני: הגברים בוכים בלילה, בכי נעלם. תודות לאבנר גדסי למדתי לשאול, למה זה חייב להיות ככה?

מתוך התהייה הזאת התחלתי ליצור מוסיקה בתור נער. האומנות הייתה דרך לגיטימית בשבילי לבכות בקול, לרקוד, לשמוח בטירוף ולהתנסות מבלי להישרף חברתית אלא אפילו להיות מוערך על ידה, אבל אז, מה שבמוסיקה נשאר מוסיקה.

בפועל, קשה מאוד להיות נער רגיש בחברה הקשוחה שלנו ובתור אחד כזה שאהב את הרומנטיקה של שופן ואת החיוך של הבחור שישב משמאלי אני זוכר שחוויתי בדידות גדולה בהפסקות בשעה שמרכז ההתרחשות נסב סביב משחק הכדורגל. מזלי שנתנו לי להיות שוער אפילו שהגעתי לבית הספר עם סנדלים תנכיות.

לפני שש שנים חזרתי לארץ מלימודי מוסיקה בהולנד והחלטתי להתנדב באיגי, ארגון הנוער הגאה. שם בהולנד, ראיתי עולם אחר שבו חשוב וכיף להיות שונה. הבאתי לשם את הסנדלים התנכיות לאופנה ובתמורה, השתלבתי במציאות שבה אוהבים ומכבדים לא רק אנשי צבא אלא גם אומנים, להט"בים, זרים וכל מי שמביא צבע ורגישות ומעשיר את החברה. פתאום אהבתי את עצמי יותר.

בזכות האהבה הזאת הרגשתי שיש לי מה לתת והצטרפתי לאיגי, ארגון הנוער הגאה.

איגי מקיים קבוצות חברתיות בערים שונות ברחבי הארץ סביב תכנים להט"בים בפרט וחברתיים בכלל. הארגון מפעיל גם את תוכנית ניר שמפגישה בין נוער להט"ב וסטרייטי בבתי-ספר במטרה להתמודד עם הומופוביה במערכת החינוך ובנוסף, מפעיל מועדוני נוער.

בתקופה בה נאמרות אמירות הומופוביות בפומבי, באופן גלוי אפילו ע"י אנשי ונשות ציבור, הנוער הלהט"בי סופג את ההשלכות של השנאה וההסתה ומחפש לעצמו מרחב בטוח ומאפשר שאינו קיים ברוב בתי-הספר. תראו מה קרה רק ביום שישי האחרון לטרנסג'נדרית שהותקפה על ידי 11 רעולי פנים במסכות פורים.

במועדון הנוער, כללים חינוכיים שמגנים על החניכים והמדריכים ומה שעושים בו בעיקר זה לדבר. נוצרת ההזדמנות לפרוץ את הטאבו של הרגשות ולתת לעצמך לחקור את המחשבות, המגדר, הנטייה והתחושות שלך ובעיקר להרגיש שייך.

הנוער הלהט"בי מגיע למרחב בטוח שבו הוא פוגש שותפות ושותפים באזורי גילו, חולק את תחושת ה"לא בסדר" ומתחנך דרכינו על התחושה שזה כן בסדר ויותר מזה, שהשונות עושה אותו מיוחד ומשמעותי. במקום לקבל את המציאות כפי שהיא, הנוער מעז ליצור אותה מחדש.

אז גם אני מעז. החלטתי לעשות צעד ולנסות להפיץ את הבשורה גם דרך המוסיקה. לקח לי זמן לחדד את האמירה אבל נראה שזה מתבהר והמסר נותן את הכוח לצעוד במסע שבו השונות שלך היא הזדמנות להשפיע.

השיר "לא בסדר" לא מתרכז ביציאה שלי מהארון ולא מתאר רק את מאבקה של הקהילה הגאה. השיר הזה מדבר על כולנו, הגברים שלומדים לבכות רק בלילה כי בכי זה נשי ואולי בכלל הוצאנו את הבכי מחוץ לחוק. הרי אישה בוכה היא בעצם מתבכיינת וגם זה, בעצם לא בסדר.

מלים, לחן ועיבוד מוסיקלי: דודו יצחקי. רודס: דודו יצחקי. תופים: יוגב גבאי. בס: ליאור עוזרי. כלי הקשה: איתי משורר. גיטרה: לירון כסיף. קולות: עינת אזולאי וסיוון דהאן. חצוצרה: צחי כרמונה. סקסופון: ג'וני קליין. הוקלט באולפני "פלוטו" ע"י דניאל אנגליסטר. מיקס: קובי פרחי. קליפ: צילום ואונליין: רועי לינדנבאום. צילום ועריכה: רוני בן גל.

יצרתי טקסט מהקללות, מכינויי הגנאי ומכל מה שלא בסדר שגברים אמיתיים עושים וכדי שלא יגידו שאני מתבכיין, הוספתי לזה קצב מקפיץ ומנגינה כיפית. מי יודע, אולי דווקא דרך השירים אפשר להשפיע ולעודד אותנו לעצור רגע לפני שאנחנו שופטים זה את זו.

אז אם אתם בעניין אפשר להתחיל בקטן. תלחצו על פלאי, תגבירו את הרמקולים לווליום גבוה ואם תעופו על השיר תפנו את כל הרהיטים בחדר, תשתוללו ביחד ותצרחו את המלים ותזכרו שזה לגמרי בסדר.

אחרי כן, בואו לצעדת המחאה הטראנסית שתתקיים ב-16.1 בשעה 20:00 ברחוב סלמה פינת שוקן