למה ישראל לא מצליחה מבחינה תיירותית?
משנת 2000 נבנו אצלנו רק 3,000 חדרי מלון, מס' התיירים לארץ כמעט ולא משתנה והתיירות לרשות הפלסטינית גדלה - למה ישראל לא מצליחה לנצל את הפוטנציאל התיירותי שלה?
שנה אזרחית חדשה משמשת הזדמנות לסכם את השנה הקודמת. מדי שנה בשנה מפרסמים גופים שונים ממשלתיים שונים - הלמ"ס ומשרדי הממשלה השונים את הנתונים הסטטיסטים. אז סיכמתי עבורכם קצת נתונים שיציגו את התמונה.
- בשנת 2013 תעשיית התיירות במדינת ישראל גלגלה מחזור של 40 מיליארד שקלים. מתוכם כ-18.2 מיליארדי שקלים הכנסות מהתיירות הנכנסת הכוללת את הכנסות חברות התעופה הישראליות . אין הרבה תעשיות שמחזור עסקיהן הגיע לסכום זה.
- תעשיית התיירות בישראל מעסיקה באופן ישיר ועקיף 195 אלף עובדים המהווים 6% מסך כלל המועסקים במשק. מה כוחם של עובדים אלו לעומת עובדים בתעשיות אחרות?
- בשנת 2013 ההכנסות הישירות ממט"ח למדינה עמדו על 5 מיליארד דולר.
אלו הם הנתונים המרכזיים. נשאלת אם כן השאלה: אם זה המצב, האם אנו קרובים למיצוי מלוא הפוטנציאל של המדינה בתיירות? התשובה היא חד משמעית - לא! מדינת ישראל אינה מנצלת אפילו חלק קטן מהפוטנציאל התיירותית הגלום בה. מאז שנת 2000 נוספו בכל מדינת ישראל רק כ-3,000 חדרי מלון חדשים בכל המדינה. מספר לינות המבקרים בישראל בבתי המלון כמעט ולא השתנה מאז שנת 2000.
לעומת זאת, כמות המבקרים שעברה ללון בשטחי הרש"פ בדגש על בית לחם ויריחו גדלה באופן משמעותי ביותר, בעיקר עקב תוספת אמצעי האכסון בבית לחם והמחירים התחרותיים שהמלונות שם מציעים לעומת המלונות בירושלים.
תעשיית התיירות שלנו מתבססת על 'מר וגברת ישראלי'
האמת היא שתעשיית התיירות הישראלית בדגש על המלונאות והתעופה מתבססת בחלקה הגדול על 'מר וגברת ישראלי'. תיירות הפנים היא הקטר
שדחף את התעשייה ושימר אותה בעת משברים בטחונים.
מה אם כן צריך לעשות? ללמוד מה עשו מדינות אחרות.
הטורקים קיבלו החלטה לפני כעשר שנים לקדם את תעשיית התיירות שלהם. הם עשו זאת ובענק. את שנת 2013 סיימו הטורקים עם 32 מיליון תיירים.
דוגמא נוספת: סינגפור – עיר, מדינה באסיה שהחליטה להפוך את התיירות למקור הכנסה מרכזי . שינו חוקים, אפשרו הקמת אטרקציות תיירותיות ענקיות משולבות בהימורים וכמות המבקרים הכפילה את עצמה בתוך שלוש שנים.
אז מה תפקידה של המדינה בכל הסיפור?
ראשית, להכיר באופן מעשי ולא רק באופן הצהרתי באיזה נאום בסגנון 'נאום בר-אילן' בתיירות כתעשייה חיונית לכלכלת המדינה. לא צריך 'כנס ראש הממשלה לתיירות' פעם בכמה שנים בבנייני האומה אלא גיבוש מדיניות רב-שנתית מגובה בתקציב.
שנית, יש להכין תוכנית אסטרטגית לעשור הקרוב לפיתוחה של תשתית תעשיית התיירות בישראל. שדות תעופה בינלאומיים נוספים,
הסכמי תעופה חדשים, הגדלת אמצעי אכסון באמצעות שחרור קרקעות באזורי ביקוש, מענקי בניה ליזמים ומתן רשת ביטחון לבעלי מלונות במצבי מתיחות ביטחונית מתמשכת, הוספה והרחבה של צירי גישה לאתרי התיירות המרכזיים, הכשרת כוח אדם איכותי, הפניית תקציבי שיווק משמעותיים לקידום תיירות מאסיה בדגש על סין, הודו, אינדונזיה.
שלישית, להקים מועצה עליונה לתיירות בראשות ראש הממשלה וראשי תעשיית התיירות. מועצות כאלו קיימות בארה"ב ובמקום קרוב יותר אלינו - שכנתנו ממזרח - ירדן. אסור להשאיר גורלה של תעשיית התיירות הישראלית תלוי באוויר.
לאורך עשורים ראינו שמשרד התיירות והעומדים בראשו אינם מסוגלים ו/או יכולים להתמודד עם גודל המשימה. שר בא, שר הולך והבעיות נשארות. תיירות נבנית לאורך זמן ולא לאורך קדנציה של ממשלה זו או ממשלה אחרת.
הכותב מנכ"ל Vision Hospitality & Travel
לפנייה לכתב/ת 
