רצחו את הבן שלי ואז ערפו לו את הראש
ירין שאטי, בן 17, נורה למוות בחולות ראשון לציון במה שנראה כ"כיפה אדומה". ל-ynet נודע שגופתו בותרה. על רקע השמועות שהרצח המזוויע בדרך לפענוח, מספר אביו: הוא כנראה ראה משהו שאסור היה לראות
שאול שאטי לא חזר להיות אותו אדם מאז היום שבו בנו נעלם, לפני מעט יותר משנתיים. חודש וחצי בלי תשובה נגמרו בהודעה הקשה - גופתו של ירין, בן 17, נמצאה בחולות ראשון לציון. לאחרונה רוחש הרחוב הפלילי בשמועות על כך שהמשטרה בדרך לפענוח הרצח. את האב, שמקדיש מאז את חייו לניסיון לפתור את התעלומה, ממשיכה ללוות הסערה הפנימית. "אני ארגע רק שאדע שרוצחי בני מאחורי הסורגים או מת", הוא אומר. לנוכח מה שקרה אז, אפשר להבין אותו.
מאה על 100 - לכל הכתבות
ל-ynet נודע כי שאטי נרצח ביריות במה שמכונה בעגת העבריינים "כיפה אדומה" - למעשה הזמנה לחיסול - וגופתו בותרה. הראש נמצא ק"מ וחצי מהגוף, בתוך אגם. ידיו ורגליו של ירין נכרתו - ולא נמצאו כלל.
כמה שעות לאחר שלא ענה לו לטלפון התעורר חשדו של האב. הטלפון, וגם תעודת הזהות וכסף, נשארו בארון בחדרו, והתחושות הרעות רק גברו. שאול ניסה מהרגע הראשון לעניין את כל מי שאפשר במקרה. הוא פנה למשטרה, לכלי התקשורת, לחברים וגם לעבריינים כדי לקושש מידע ולהבין מה עלה בגורל בנו.
לחבריו בשכונה היה די ברור כבר אז שירין לא מת במקרה, ולא התאבד. בדיעבד, אביו מספר על תחושה דומה: "ב-99% הייתי סגור על זה שהוא נרצח". חודש וחצי חלפו עד שהגיעה ההודעה. עובר אורח בחולות הודיע למשטרה על מה שמצא במקרה, והבדיקה אישרה - אלו שרידיו של הנער.
ההודעה הלקונית של המשטרה הסתירה לא מעט, בעיקר את הזוועה. רוצחיו של שאטי היו אכזריים באופן כמעט בלתי נתפס: הם לא רק ירו בבן 17. במקום מציאת הגופה היה זה בעצם רק ראשו הכרות, אחרי שנרצח במקום אחר.
"כבר בהלוויה ידענו שאנחנו קוברים רק את הראש, ונעשה חיפוש אחר שאר חלקי הגופה", משחזר שאול שאטי. אחרי עוד כמה שבועות קיבל האב טלפון נוסף, ונאמר לו שעוד שרדים של בנו נמצאו. כק"מ וחצי ממקום הטמנת הראש נמצאה גופתו של ירין בתוך ואדי קטן, על הכביש שמוביל לאזור מפעלי השפד"ן (שפכי גוש דן). שם הוא נרצח, מאמינים במשטרה, בהתבסס על תרמילי הקליעים שנמצאו בסמוך.
על מנת לטשטש את עקבותיהם ולהקשות על זיהוי הנרצח, המחסלים כרתו את הראש וזרקו במקום אחר. הם לא הסתפקו בזה, וחתכו את הידיים והרגליים כדי שלא ניתן יהיה לאסוף טביעות אצבע. "אין ספק שזה אחד ממקרי הרצח המזוויעים שנראו בישראל בשנים האחרונות, אם לא הנורא ביותר", אמר קצין בכיר במחוז תל אביב שמכיר את פרטי החקירה.
בשל צווי איסור פרסום שונים המוטלים על חקירות הקשורות לרצח שאטי, לא ניתן לפרט על מצב התיק. היחידה המרכזית (ימ"ר) בפיקודו של ניצב-משנה גדי אשד הפעילה ומפעילה יותר מ-100 חוקרים על מנת להגיע לאחראים. בעולם התחתון מדברים על כך שהתיק בדרך לפענוח.
שאול שאטי לא מסתפק בפעילות המשטרה. מאז המקרה לא חזר לעצמו ולשגרת יומו, והוא משקיע את מרבית מרצו וכספו בניסיון לקבל תשובות. זמן קצר לאחר המוות כבר הגיעו לאוזנו של שאטי שמועות על כך שירין נרצח כנראה מכיוון שהיה עד לרצח של אדם אחר, ועלה החשש שיוכל לספר על כך. "זה היה כנראה או מאסר עולם או החופש של אותם אנשים", הוא מסביר ליד האגם. "ירין הובא לכאן באמתלה כלשהי, ואז פשוט הוציא אותו להורג. ממש ככה".
אתה מנסה להבין מנין נבעה האכזריות של הרוצחים, שאפילו ביתרו את גופתו?
"ממש לא. ולרצוח ככה סתם ילד בן 17 זה לא אכזריות? זה לא מספיק? אני רק מנסה לדמיין מה עבר עליו בשניות האחרונות, כשהוא פה לבד איתם. הרי אני הייתי במרחק של כמה קילומטרים מכאן. אם רק הייתי יכול לעזור לו..."
רגיעה בדרום? גם היריב של דומרני ייכלא
הישג למשטרה בלחימה בארגוני הפשיעה בדרום. אחרי כתב אישום נגד שלום דומרני שהוביל למעצרו עד תום ההליכים, סימן אתמול מפקד להב 433 ניצב מנשה ארביב עוד "וי" ברשימת היעדים: בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע כי יריבו הגדול של דומרני בדרום,
בני שלמה, ייכלא לשנה בגין עבירות סחיטה ואיומים.
שלמה, יעד לניסיון חיסול, הורשע בבית משפט השלום בסחיטה ואיומים של מקורבו, שלא עמד בהתחייבויותיו בעסקה ששלמה ערב לה. הנסחט כלל לא התלונן, כנראה מרוב פחד, ואף העיד מטעם ההגנה, לטובת שלמה. בכל זאת הוא הורשע, וערער באמצעות עו"ד ירום הלוי.
נשיאת בית ההמשפט המחוזי דבורה ברלינר דחתה את הערעור וקבעה כי "״אין בכך פטרנליזם כאשר המשטרה מעמידה את העבריין לדין חרף העובדה שהנסחט לא רצה לפנות לעזרה והעדיף לפתור את בעיותיו בכוחות עצמו". שלמה יחל לרצות את מאסרו בחודש הבא.
קרמשניט מספר סיפורים
לרגע אחד חזר אתמול אפרים ארליך (קרמשניט) להיות בלש. קידומו של הקצין שחשף שחיתויות במשטרה, שהובילו בין היתר להקמת ועדת זיילר בפרשת האחים פריניאן, הוקפא, והוא "הוגלה" לכיבוי האש. אמש הוא השתתף בערב מיוחד בבית אריאלה בתל אביב שכלל מסע בעקבות "הזמן הבלשי" בספרות ובקולנוע.
אחרי שקיבל את האישורים הנדרשים, סיפר קרמשניט בחדווה סיפור מלפני 20 שנה, כיצד המרה את פי מפקדיו ושחרר צעיר שנחשד בסחר בסמים. ארליך ניסה להסביר כיצד תחושות הבטן שלו הביאו אותו לחקור ולמצוא כי מדובר בתרופות ולא בסמים. לטענתו, היה זה אירוע משמעותי בחייו כבלש, וחיזק בו את ההכרה שיש לרסן את הכוח שבסמכויות - אחרת ייהרסו חיים של אחרים.
ארליך לא חסך בסיפורים נוספים, והיה מי שאמר שאת קרמשניט הצליחו להוציא מהמשטרה, אבל את המשטרה אי אפשר להוציא מקרמשניט.
לפנייה לכתב/ת 
