אבולעפיה נ' אבולעפיה: סירב להתחתן ופוטר

כשטארק אבו אל-עפיה היה בן 13, הוא התחיל לעבוד במאפיית אבולעפיה הידועה ביפו, בבעלותו ובניהולו של ואליד אבו אל-עפיה. לטענתו, עבד במאפייה כ- 10 שנים, במשך שעות רבות ביממה, ולעיתים אפילו 7 ימים בשבוע, ללא שקיבל שכר עבור עבודתו.

לטורים נוספים של דריה כנף:

• קנסות ענק: מעסיקים - הישמרו מחוקי עבודה
• חיפשה מעסיק שיפלה - ומצאה עצמה בצרות
• כל מה שרצית לדעת על עבודה וטיפולי פוריות
  

טארק טען כי כל שקיבל היו "דמי כיס" בסכומים זעומים שדודו נתן לו, פעם בשבועיים-שלושה, וכי בנוסף, לא קיבל הפסקות או חופשות כלל. הוא הוסיף הסכים לעבוד בתנאים שכאלו, אך ורק בשל הבטחות שנתן לו דודו, ואליד - שהוא הדמות החזקה במשפחה.  ואליד הבטיח לו כי כשיגדל, ירכוש עבורו בית חלומות, יממן את אירוסיו וחתונתו, טיולים בחו"ל, רשיון נהיגה, ו"יסדר" אותו מבחינה כלכלית. טארק האמין לדודו והמשיך לעבוד עבור עתידו, יומם וליל, עד שבבוקר בהיר אחד, גילה כי כל ההבטחות – היו הבטחות שווא.

הדבר התגלה לטארק, כך סיפר לבית המשפט, לאחר שסירב להצעתו של ואליד לשאת את בתו, ובסופו של יום נישא לאישה אחרת. עובדה זו פגעה בואליד קשות, גרמה לכך שלא יופיע לאירוסים של טארק, והכבידה על טארק בעבודה. בסופו של יום סולק טארק מהמאפיה כאחרון העובדים, ועד היום לא שולם לו שכרו או כל פיצוי בגין פיטוריו המבישים.

תור מחוץ לאבולעפיה(צילום: ירון ברנר)

טארק הגיש תביעה כספית רחבה ומפורטת לבית הדין לעבודה, גם נגד ואליד באופן אישי וגם נגד החברות המפעילות את המאפיה, ושם דרש לקבל את כל זכויותיו, ובכלל זה פיצויי פיטורים, דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, דמי נסיעות, דמי חגים, תמורת ימי מנוחה חליפיים, פיצויים כלליים ופיצויים בגין פגיעה בשם הטוב ועגמת נפש. 

טארק לא ביסס את תביעתו רק על עדותו שלו, אלא טרח והביא לעדות גם 2 עובדים במאפיה, 2 לקוחות של המאפייה, אדם שעבד והתגורר בסמוך למאפיה באותן שנים ואפילו יועץ מס. האם בית הדין האמין לטארק?

טענות המאפיה

לפני שאגלה את הסוף, אספר עוד כי המאפיה, מצידה, הכחישה כמובן את כל טענותיו של טארק:

• היא טענה כי טארק בכלל לא עבד במאפיה 10 שנים, אלא רק 5. לטענתה, ככל שטארק "בילה" במאפייה המשפחתית לפני שמלאו לו 18 שנה, ואפילו אם "נתן יד" לעסק, הרי שהוא לא עשה זאת כעובד אלא בדיוק כפי שעשו בני משפחה אחרים, ולכן לא שולם לו שכר.

• לגבי שכרו, הציגה המאפיה ריכוזי שכר, המעידים כי שולם לטארק שכר רציף במשך כל השנים, וגם כי שכרו דווח כדין לרשויות.

• בנוסף נטען כי טארק הועסק במאפייה במשרה מלאה, כדין, ולא שעות רבות נוספות כפי שטען. כן נטען כי איש לא מנע ממנו לקחת הפסקות.

• לגבי פיטוריו, טענה המאפיה כי טארק התפטר בעצמו, לאחר שהסתובב עם משפחות פשע.

• בנוסף נטען כי הוא בהחלט ניצל ימי חופשה בתקופת עבודתו, וכי ואליד אף מימן לטארק את אחת מחופשותיו.

כיצד מכריע בית הדין בטענות כה סותרות?

בפני בית הדין ניצב עובד שטוען כי נוצל במשך 10 שנים, בעודו נער רך בשנים, ונזרק מהעבודה בשל ענייני כבוד, ללא שקיבל כל פיצוי או תשלום. מנגד עומדת מעסיקתו, מכחישה את טענותיו במרץ, ואף מציגה מסמכים סותרים. כיצד יכריע בית הדין? בואו ונבדוק.

• לגבי תקופת העבודה של טארק: בית הדין שמע את עדויות העדים שטארק הביא, ובכל זאת קבע כי זה "לא השכיל להוכיח" את תקופת העבודה שהוא טוען לה, דהיינו 10 שנים. לעומת זאת המאפיה, הציגה מסמכים המעידים כי התובע עבד בחלק אותן שנים במקומות אחרים, כגון מקדונלד'ס, ולאור אלו, התקבלה גרסת המאפיה, כי טארק עבד אצלה רק כ- 5 שנים, ולא 10.

• לגבי השכר שלא שולם: כעקרון, חוק הגנת השכר המתוקן קובע כיום כי המעסיק הוא שחייב להוכיח את שעות העבודה של העובד: הוא מחוייב בניהול פנקס שבו יירשמו שעות העבודה הרגילות והשעות הנוספות, הנפקת תלוש שכר מפורט וכיו"ב.

לצערו הרב, טארק הועסק בשנים שלפני התיקון לחוק, כלומר לפני שנת 2009, ולכן חל עליו המצב המשפטי דאז, על פיו העובד עצמו, שטוען כנגד מעסיקו - הוא שצריך להוכיח את תקופת העבודה בה הועסק, היקף המשרה, שעות נוספות וגובה השכר שקיבל. 

טארק טען כי ריכוזי המשכורות שהוצגו על ידי המאפיה - מהם עולה כי שולם לתובע בדך כלל שכר חודשי שנע בין 3,000 ל-4,000 שקל - אינם מהימנים והם הוכנו לצורך התביעה בלבד. אך בית הדין לא קיבלת את טענתו וקבע, כי  טארק לא הצליח להוכיח שהוא לא קיבל שכר, ושהוא יכול היה להציג תדפיסי חשבון בנק שמעידים כי באותן שנים לא שולם לו כל שכר - אך לא עשה זאת.

• לגבי שעות העבודה: טארק טען כי עבד 7 ימים בשבוע, במתכונת קבועה של 12 ואחרי כן 13 שעות ביממה. אך שוב - מאחר שהוא לא הציג כל רישום מזמן אמת של שעות עבודתו - כלומר מאותן שנים, ולא הצליח להביא עדות תומכת בגרסתו - התקבלה טענת המאפיה.

• לגבי פיצויי פיטורים: בעניין זה טארק ניצח. נקבע כי לא סביר שהתפטר, לאור הנסיבות שהוצגו, ועל כן נקבעו לטארק פיצויי פיטורים בסך 17,017 שקל. לעומת זאת, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה מכיוון שהוגשה למעלה משנה לאחר מועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

פיצויים נוספים - לטארק נפסקו סכומים נוספים, לא גבוהים, בגין דמי הבראה שלא שולמו לו (5,571 שקל), פדיון ימי חופשה (2,210 שקל) ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה (12,243 שקל). לעומת זאת, נדחתה תביעתו לקבל פיצויים כלליים, פיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו. בית הדין לא מצא כי "קיימת הצדקה" לפסיקת פיצויים אלו, שכן לשיטתו אין מדובר במקרה חריג ובנסיבות קיצוניות.

• גם התביעה האישית נגד ואליד, הדוד, נדחתה. נקבע כי על אף ש"אין חולק...כי ואליד היה הדמות הדומיננטית העומדת מאחורי המאפייה ועסקי המשפחה" - הרי שטארק לא הוכיח שיש לחייבו באופן אישי בחיובי המאפייה.

• לסיום נפסקו לתובע הוצאות בגובה 6,000 שקל, כך שבסך הכל חוייבה המאפיה לשלם לו סך של כ- 46,000 שקל.

כיצד ניתן להימנע ממקרה דומה?

הפסיקה במקרה של טארק אינה פשוטה לעיכול: מדובר במקרה בו עובד ניסה, עבד מאד קשה, ועדיין לא הצליח להוכיח את טענותיו הקשות כנגד מעסיקתו - שאין חולק כי לא שילמה לו פיצויי פיטורים, לא הפרישה עבורו כספים לפנסיה ולא שילמה לו דמי הבראה, הכל בניגוד לדין.

אין ספק כי לאור התנהלות הצדדים המשפחתית, היה לטארק מאד קשה להוכיח את טענותיו, וכי רכיבים שונים בתביעתו נדחו בשל כך. לכן, ובאופן כללי, אני תמיד ממליצה לעובדים שלא לסמוך על חובות התיעוד של המעסיק, ולדאוג לעצמם:

1. אם הנכם עובדי משמרות או שאתם עובדים שעות נוספות, רשמו לעצמכם בסוף כל יום באילו שעות עבדתם. שמרו גם תיעוד משנים קודמות.

2. גם אם אתה עובד "גלובאלי", מוטב שתתעד את ימי חופשתך, ימי מחלה וכיו"ב. לפעמים עולות סתירות, ולרישום שלך בזמן אמת יש משקל.

3. אם יש לך עילת תביעה כנגד המעסיק - אל תשתהה. הגש אותה קרוב ככל שניתן ליום סיום ההעסקה. במקרה של טארק, למשל, התביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים התיישנה, רק מאחר וחלפה למעלה משנה ממועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, ועד למועד הגשת התביעה.

4. גם אם פוגעים בזכויותיכם בזמן שאתם עובדים - כדאי להתייעץ בזמן אמת.

5. זכותכם להקליט את המעסיק בשיחת שכר, שימוע ועוד. כל עוד אתם חלק מהשיחה - זה חוקי. 

דריה כנף היא עו"ד העוסקת בדיני עבודה וחוזים וכותבת הספר "המדריך המשפטי שכל אחד צריך בבית"

למאגר פסקי הדין lawdata