לילי אמרה: כאן ניקבר, בגבעת הכלניות
"חיינו חיים של סערה גדולה, ומצד שני הכול היה ברוגע ובשקט ומוקף פרחים ומוזיקה". לאחר מותה של רעייתו לילי במרס 2000 פרסם "ידיעות אחרונות" את דבריו של אריאל שרון בשיחה עם הכתבת אמירה לם
נפרדים משרון - הכתבות האחרונות:
בוש: "היה לי הכבוד לקרוא לשרון חבר"
פרס על שרון: "מהאדמה באת, אליה תחזור" "הראיתי לו תמונה של לילי ודמעה זלגה מעינו"ב18- הימים האחרונים לילי היתה מאושפזת בתל השומר. לפני חודשים אחדים היא חלתה בדלקת ריאות. המחלה גרמה להרעה במצבה, אך לא להשלמה. ניסינו עד הרגע האחרון. היא עשתה את הכול, בית החולים עשה את הכול. אבל בשלושת הימים האחרונים לילי ידעה שזה הסוף. היא בחורה עם ראש. הבינה, אבל המשיכה להיאבק עד השעות האחרונות.
בימים האחרונים היא הרבתה להסתכל על התמונות של הנכדים, רותם ודניה. היא שכבה במיטה עם התמונות, ורצתה כל הזמן תמונות נוספות. ואנחנו כל יום צילמנו אותם והבאנו לה תמונות חדשות.
גם ממיטת חוליה בבית החולים, לילי עקבה כל הזמן אחרי ההתפתחויות בתחום המדיני. הטרידה אותה מאוד החולשה של היהודים, חוסר יכולת העמידה שלהם. היא דיברה על זה בימים האחרונים שלה. ובתוך החולשה הגדולה שבה היתה נתונה, היא גם עקבה אחרי ביקור האפיפיור. היא היתה מאוד מאושרת שהוא לא קרא לישראל "הארץ הקדושה" אלא "הארץ המובטחת." היא אמרה שקדושה זה של כולם, ומובטחת זה רק של היהודים.
לילי תיקבר על גבעה בחוות השקמים. על הקבורה בחווה דיברנו לפני מספר חודשים. יצאנו יחד לטיול בחווה ודיברנו. היתה שיחה על מה נעשה כשיסתדרו הדברים שמטרידים את כולנו, ונגיע בסוף לדברים שבאמת היינו רוצים לעשות. ואמרנו: טוב, אז נחזור לדברים האמיתיים, לעבודת האדמה, למשק. ואז התגלגלה השיחה לשאלה היכן תהיה מנוחתנו האחרונה. תוך כדי הטיול מצאנו את הגבעה היפהפיה הזו, שמוקפת כלניות. ולילי אמרה: כאן.
"תדע, היא הייתה פרח בחוץ ופרח בפנים, ואנשים אהבו אותה." רבים התקשרו, גם בנימין נתניהו, גם אהוד ברק, גם שמעון פרס.
צריך להבין שהיא היתה בחורה מאוד מיוחדת. קשה לדמיין את החיים בלעדיה. זו מין חברות כזאת, שבדרך כלל לא רואים בין זוגות. הייתה זכות גדולה לחיות איתה. מצד אחד חיינו חיים של סערה גדולה, בגלל כמות האירועים ועוצמת הדברים שחווינו. מצד שני הכול היה ברוגע ובשקט ומוקף פרחים ומוזיקה.
אני מנסה לכתוב לה דברי הספד שייגעו בדברים שאני אומר כאן. הבית מלא אנשים, וזה לא פשוט. אבל יש לי צורך להגיד לה מילים. קשה לי. אני לא אחד שנשבר מדברים, אבל אלה לא יהיו אותם החיים בלי לילי. זה יהיה משהו אחר. אבל אם זה מביא לשבירה או לא - בטוח שלא.
לפנייה לכתב/ת 
