יובל של מלחמה בעוני. מה נשתנה בארה"ב?
לפני 50 שנה נפתחה בארה"ב "מלחמה ללא תנאי" נגד עוני, שהניבה עשרות תוכניות למיגורו. שיעור העוני אמנם ירד, אך הותיר יותר מדי יוצאים מן הכלל
50 שנה חלפו מאז הכריז הנשיא לינדון ג'ונסון על מסע לביטול העוני באמריקה. "אני מכריז על מלחמה ללא תנאי", הצהיר הנשיא ה-36 במספר בנאומו הראשון בפני הקונגרס על מצב האומה. כשג'ונסון השמיע את ההצהרה שלו ב-1964, 19 אחוז מהאמריקנים הוגדרו כעניים. כשסיים כהונה זו, כבר ירדו ממדי העוני ל-12 אחוז. מאז הספיקו האמריקנים להשיק 77 תוכניות לביעור העוני ולהוריד את הנתון לשפל של 11 אחוז, שנרשם ב-1973. אבל אז הגיע המשבר הכלכלי.
עוד חדשות מהעולם:
אלינו לא באים: סין - יצואנית התיירים מספר 1
בית קפה בלונדון: הכול חינם - שלם על הזמן
על-פי הנתונים הרשמיים, 15 אחוז מהאמריקנים נמצאים כיום מתחת לקו העוני - 49.7 מיליון איש, בהם 13.4 מיליון ילדים. "במדינה העשירה ביותר בעולם ישנם יותר מדי ילדים שעדין נולדים לתוך עוני", אמר אתמול (ה') הנשיא ברק אובמה בהצהרה לציון יום השנה לדברי ג'ונסון. "מעטים מדי זוכים להזדמנות הוגנת להימלט מהעוני. אמריקנים מכל הגזעים והרקעים חווים משכורות שאינן עולות".
קו העוני בארה"ב מתייחס למשפחה של ארבע נפשות המתפרנסת מפחות מ-22,810 דולר בשנה. הממד הזה נקבע ב-1963 על-ידי הכלכלנית מולי אורשנסקי שפעלה מטעם הביטוח הלאומי, וכעבור שנתיים זה אומץ על-ידי המשרד להזדמנויות כלכליות, שהוביל את המלחמה בעוני. מאז שימש קו העוני להפרדה בין אלו שעניים לבין אלו שלא – אולם בחינה מעמיקה מגלה כי התמונה האמיתית מורכבת יותר.
המדד שהציבה אורשנסקי השאיר בחוץ רבים, בהם ילדים בני פחות מגיל 15 החיים יחד בלי הורים, או אזרחים שחי במוסדות כמו במעונות סטודנטים או בבסיסי צבא. מפתיע מכול הוא היחס להומלסים: מחוסרי דיור שמגיעים למחסה של לשכות הסעד נכללים במדד, אולם אלו שנשארו בחוץ ברחוב - נשארים גם מחוץ לסטטיסטיקה.
בפועל, מסתבר ש-58 אחוז מהאמריקנים נכללים בקטגוריה של עניים בשלב כלשהו בחייהם הבוגרים. בעקבות המשבר הכלכלי של השנים האחרונות, אחד מכל שלושה אמריקנים (31.6 אחוז) חווה עוני בשלב כלשהו בשנים 2009 עד 2011. אולם גם בשנתיים שלפני פרוץ המשבר בתקופת הבועה הכלכלית חוו 27.1 אחוז מהאמריקנים עוני לפחות במשך חודשיים ברציפות. בממוצע אותם אנשים גלשו מתחת לקו העוני למשך שישה חודשים.
לפי הנתונים הסטטיסטיים, 44 אחוז מהאמריקנים שגלשו לעוני בשנים 2009-2011 נחלצו ממנו בתוך ארבעה חודשים. גם אשלי אדוארדס, מומחית למפקד האוכלוסין, טוענת כי "מעט מאוד מהאנשים נשארים מתחת לקו העוני יותר משנה, והרוב חווים עוני לתקופות זמן קצרות יותר". אבל העובדה היא שגם מי שמטפס מעל קו העוני, לא מתרחק ממנו בהרבה.
אזורים חופשיים מעוני
שקלול גובה ההכנסה עבור מבחן העוני כולל גם קבלת הטבות למעוטי יכולת שאינן כסף: תלושי מזון, תמיכה כספית לדיור ועוד – אולם ההטבות האלו מתרחבות או נעלמות באופן תדיר, תלוי בהצבעה אחת בקונגרס האמריקני או במועצת עירייה כלשהי. יותר מכול, מושפע הדבר מזהות המפלגה שבשלטון.
אופן הטיפול בתופעת העוני ממשיך להיות אחד מסלעי המחלוקת בין הדמוקרטים והרפובליקנים. השמרנים לא מעוניינים "לבזבז" מיליארדי דולרים על תוכניות נוספות למיגור התופעה, ויש שקוראים לשנות כיוון במלחמה שעליה הכריז בזמנו ג'ונסון. "אחרי 50 שנה עדיין יש 46 מיליון אמריקנים שחיים בעוני וברור שזה
לא עובד", הצהיר חבר הקונגרס הרפובליקני מאוהיו, ג'ים ג'ורדן.
אולם לא נראה שהנשיא אובמה מושפע במיוחד מדעה זו. לצד מאמציו להעלאת שכר המינימום, הכריז אתמול הנשיא על תוכנית שתהפוך את חמשת האזורים העניים ביותר באמריקה ל"אזורים חופשיים מעוני". מדובר בערים סן אנטוניו, פילדלפיה ולוס אנג'לס, באזור דרום-מזרח מדינת קנטאקי ובחלק ממדינת אוקלהומה שבו מתגוררים יותר מ-200 אלף בני שבט אינדיאני. בכוונת אובמה להזרים לשם תקציבים במטרה לסייע בפתיחת עסקים וביצירת מקומות עבודה. עתה רק נותר לראות אם יצליח לשחזר את ההצלחה של ג'ונסון.
לפנייה לכתב/ת 
