תנו לגלוש בשקט: הרשת האנטי-חברתית
לעיתים נדמה כי גולם החברתיות קם על יוצרו: שיתופים, לייקים, צ'אטים וסטטוסים גודשים את הרשת על חשבון תוכן איכותי וממוקד. "הרשת האנטי-חברתית" מנסה להחזיר את הרשת למקום קצת יותר אנטיפתי, וקצת יותר אישי
הרשתות החברתיות הינה תופעה מדהימה למדי. בעידן שבו המחשב והממשקים הדיגיטליים מחליפים לאיטם את האינטראקציה האנושית, הנהירה אחרי עדכוני הסטטוס, הציוצים ושיתופי התמונות מעידים כי ההומו-סאפיינס לא מאבד את היותו יצור חברתי מבוסס חיי להקה.
לכאורה ובניגוד לחזונם של רואי השחורות, רוח האדם הצליחה להביס את הניכור והקרירות של המרחב הקיברנטי. אולם כמו כל דבר, הדברים אינם כה פשוטים. למרות שהרשתות החברתיות, בדגש על הרודן הבלתי מעורער פייסבוק, עדיין ממלאות זמן ניכר מחיי הגלישה שלנו, ניכר שההתלהבות מהן הולכת ודועכת. סקרים עדכניים מעידים כי פייסבוק אינה גדלה במהירות כמו בעבר, משתמשים רבים, במיוחד צעירים, נוטשים אותה עבור תחליפים אחרים וגם ההתלהבות של המשקיעים מתחילה לדעוך.
אנלייק ללייק
ברור שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור, ותופעת הרשתות החברתיות הינה כאן כדי להישאר. הבעיה היא שעבור גולשים רבים, הרשתות החברתיות שבזרם המרכזי, כגון פייסבוק וטוויטר, הינן אבסולוטיות וכוחניות במידה שלא היתה מביישת את שלטונו של לואי ה-14. וכך, ה"רשתות אנטי-חברתיות" מתחילות לזקוף את ראשיהן בגאווה. מדובר בשם כולל לגולשים שמעוניינים שחווית הגלישה שלהם תהיה מעט יותר ממוקדת ואישית, נטולת ממשקים בלתי פוסקים עם קהילה וירטואלית עצומה וטורדנית.
לא מדובר בהכרח בביטול מוחלט של אלמנט החברתיות ברשת, אלא בתיחום והגבלה שלו, בלי לאבד את היתרונות הברורים הגלומים בפייסבוק, טוויטר ואינסטגרם. התופעה נפרשת על פני שלל רחב של אלמנטים, החל מרשתות חברתיות אלטרנטיביות וממוקדות קהל יעד, ועד תוספים ותוכנות שנועדו לנטרל רכיבים חטטניים ופולשניים של הרשתות החברתיות המרכזיות.
עד כמה "חברתיות" הרשתות החברתיות?
יתכן שהסיבות לאנטי-חברתיות ברשתות החברתיות נעוצות בפונקציה הפסיכולוגית שאלו מבטיחות למלא אולם בפועל נכשלות. לדעת חלק מחוקרי מדעי החברה שהתמקדו ברשתות החברתיות, "חברים" ו"עוקבים" בפייסבוק ובטוויטר לא מצליחים להגשים את האפקט הפסיכולוגי של ידידים בעולם האמיתי.
דוגמה לכך הינו מחקרם של הכלכלנים ג'ון הליוול והייפנג הואנג. בניסיון לבדוק האם חברים ברשת מסוגלים לשפר את תחושת האושר, הם ביצעו סקר רחב בקרב חמשת אלפים נבדקים. משתתפי המחקר התבקשו לחוות דעה כיצד גורמים שונים, כגון כסף, חיי חברה וחברים וירטואליים תורמים לתחושת האושר האישית שלהם. התוצאות מעידות שבעוד שחיי חברה בעולם האמיתי מקושרים באופן ישיר לתחושת האושר, אין שום קורלציה בין גודל המעגל החברתי הדיגיטלי של הנבדקים לתחושת האושר שלהם.
מחקר נוסף ניסה לבדוק אם יש קשר בין תחושת האושר לבין תגובות על סטטוסים שאנו מפרסמים. הנבדקים התבקשו לכתוב עדכונים רבים יותר מהרגיל ברשתות החברתיות, ולהעריך כיצד תגובות ולייקים על העדכונים שכתבו משפיעים על תחושת האושר האישית שלהם. התוצאות היו מפתיעות: רוב הנבדקים העידו כי אין שום קשר בין תחושת סיפוק אישית לבין תגובות על עדכוני סטטוס. ניכר כי רוב האנשים פשוט נהנים מהתחושה של "שחרור קיטור", ומהעובדה כי הם משתפים את תחושותיהם עם העולם, מעין פסיכולוג מוח-כוורת ענק ושתקן אם תרצו, בלי קשר לעובדה אם מישהו באמת קורא או מגיב עליהם.
שחררו את האנטיפת הפנימי שבכם
אם כן, באמצעות אילו כלים נוכל להפוך את הגלישה ברשת החברתית למעט פחות חברתית? ראשית, ניתן פשוט לחסום אותה לחלוטין: התוכנה החינמית Cold Turkey, נועדה לחסום לגמרי את הגלישה בפייסבוק, ג'ימייל ואתרים נוספים לבחירתכם למשך זמן מוגדר. ברגע שתעשו זאת, אין דרך חזרה ולא תוכלו לגלוש אתרים אלו גם אם תתחרטו. תתפלאו לשמוע עד כמה התוכנה הזעירה והפשוטה הזו יכולה לעולל פלאים לפרודוקטיביות של יום העבודה שלכם.
אולם קיימים גם פתרונות מעט פחות קיצוניים: האפליקציה Hell Is Other People ("גיהנום הוא אנשים אחרים"), אשר שמה מבוסס על האמירה מהמחזה של סארטר "אין יציאה", נועדה לפתור מטרד חברתי מוכר, והוא מפגש עם אנשים לא רצויים ברחוב ובמקומות ציבוריים.
האפליקציה ממפה את מיקום חברי המשתמש על בסיס Check ins אחרונים שהם ביצעו, יוצרת "מפת הימנעות מחברים" ואף ממליצה על "מרחקי בטיחות" מומלצים כדי להימנע ממפגש לא נעים. האבסורד באפליקציה היא העובדה שהיא תלויה בכך שחבריך ימשיכו להודיע על מיקומם בפייסבוק ואף ימשיכו להיות חבריך. כדאי לציין כי יוצר האפליקציה לא מתייחס אליה יותר מדי ברצינות, אלא כ"ניסוי חברתי" ואף יצר סרטון הומוריסטי קצר בו הוא תיעד את מסעותיו בניו-יורק תוך כדי ניסיונותיו להימנע מחבריו.
תוסף פייסבוק אנטי-חברתי מעניין אחר מבטל את הודעת ה- "Seen" הידועה לשמצה בצ'ט של פייסבוק, ומאפשר להתעלם בנוחיות ממצו'טטים טורדניים בלי שהם ידעו כי ראית את הודעתם.
המסע לגילוי עצמי מתחיל ברשת
לאחרונה צצות ברחבי האינטרנט גם רשתות חברתיות "אנטי-חברתיות", עד כמה שהדבר נשמע מוזר, שנועדו להפוך את הרשת החברתית למעט פחות אבסולוטית ומעט יותר פרטית וממוקדת מטרה. כך למשל Directly.me הינה רשת חברתית ממוקדת רווח ותעסוקה, שמציעה תמריץ כלכלי עבור קוראים אחרים שיקראו ויקנו תוכן של המשתמש, בדרך כלל בנושאי קריירה.
Duvamis הינה רשת חברתית אנונימית וגם קריאת תיגר על הכוחות שמעצבים את הבחירות וחיי היום-יום שלנו. זוהי רשת אנונימית לחלוטין, בה המשתמשים לא חושפים את זהותם האמיתית. Duvamis ממוקדת בגילוי עצמי ושבירת המוסכמות החברתיות באמצעות אינטראקציה אנונימית עם אנשים מרחבי העולם. לפי מקימי Duvamis: "יש משהו שאתה לא יכול למצוא במנועי החיפוש. את עצמך".
הרשת האנטי-חברתית, או ליתר דיוק אנטי-רשתית השאפתנית ביותר הינה כנראה Next. מטרתה להפוך את המדיה החברתית לפלטפורמה בסיסית, שתאפשר לאחר המפגש הראשוני ברשת להתנתק מהמסך ולהיפגש עם מכרי האינטרנט בעולם האמיתי. לפי הסרטון מרטיט הלב של Next, שסייע לגייס כ-700 אלף דולר במימון קהל, מושגים כמו "שיתוף", "עקיבה", "הזמנה לחברות" ואפילו "lol" יכולים וצריכים להיות תקפים בעולם האמיתי ולא בווירטואלי.
אז האם באמת הגלגל יחזור לאחור, כולנו נתנתק מפייסבוק ונחזור לגלוש באופן סגפני ומסוגר? או שאולי נתנתק מהרשת לחלוטין ונצא להיפגש עם חברינו פנים אל פנים? לא במפתיע, הסיכוי לכך הוא עדיין נמוך למדי. אולם ישנן אלטרנטיבות מעניינות שהופכות את זירת הרשתות החברתיות למבעבעת, תחרותית ויצירתית. ניכר כי הרעיונות של הטרנד האנטי-חברתי ותנועות מחתרת כמו ה"אינדי ווב" יוצרות את התשתית לקפיצת הדרך הבאה בהרגלי הגלישה שלנו, שכנראה כבר מחכה מעבר לפינה.
