קוניאק, צדפות מעושנות ומלחמות הגנרלים
במוצב הפיקוד הקדמי במדבר סיני, מעט אחרי הפסקת האש של יום כיפור, העניק אריאל שרון ראיון ל"ניו יורק טיימס". עם סיגר דולק ביד "כמו שרביט של מרשל" הוא השתלח בפיקוד העליון. הנוסח המלא מתוך "ידיעות אחרונות"
ביקורת על הדרג הבכיר בצה"ל, על הדרג המדיני וחשיפת טקטיקות לחימה - את כל אלה סיפק אריאל שרון , שפיקד על אוגדת מילואים מיד עם סיומה של מלחמת יום כיפור . ב-11 בנובמבר 1973 הביא "ידיעות אחרונות" את הנוסח המלא והמתורגם של ראיון מיוחד שהעניק שרון ל"ניו יורק טיימס". הראיון פורסם יומיים קודם לכן תחת הכותרת "גנרל ישראלי תוקף את מפקדיו".
האלוף שהוביל את הכוחות הישראליים אל מעבר לתעלת סואץ אמר כי לדעתו גילו מפקדיו איטיות בחיזוקה וניצולה של הפריצה שלו, ובכך אבדה ההזדמנות להשיג ניצחון מכריע על מצרים. שרון, קצין מילואים ומראשי ליכוד ימני "נִצי", אמר עוד כי קציני הפיקוד העליון הישראלי פעלו לאט מדי ובצורה זהירה מדי מאז תחילתה של המלחמה הנוכחית במזרח התיכון, ו"לא הבינו את גורם הזמן שהיה קריטי".
כשדיבר על השעות הקודרות הראשונות של המלחמה ב-6 באוקטובר, אמר האלוף שרון: "מה שקרה לנו לא היה צריך לקרות". לדעתו לישראל הייתה מלכתחילה עוצמה מספיקה למנוע את מה שהוא כינה "האסון שקרה לנו במשך 24 עד 48 שעות". ואף על פי כן, היא לא יכלה למנוע את הכישלונות בשלבים המוקדמים של המלחמה.
הערותיו של האלוף במילואים בן ה-45 יעוררו, קרוב לוודאי פולמוס מר בישראל, שם כבר החל ויכוח זועף, אם כי מושתק, סביב אופן ניהול המלחמה. האלוף שרון בעצמו כבר משמש מטרה להתקפות מצד יריביו המסרבים להזדהות פומבית ומייחסים לו את העיכובים בניצולה של חציית התעלה.
שרון, המעורב במידה רבה בחיים המפלגתיים בישראל, פרש מצבא הקבע ב-15 ביולי ולאחר מכן יזם את הקמת מפלגת הליכוד - קואליציה של מפלגות אופוזיציה, המתנגדות לממשלת גולדה מאיר. הוא ירוץ בבחירות לכנסת בדצמבר.
הקצין הקרבי, האגדי, הנערץ על חייליו, המכנים אותו בכינויו אריק, הוא אחד האישים הישראליים בעלי החינניות הרבה ביותר. הוא הסביר את דעותיו בשיחה שנמשכה יותר מארבע שעות.
קוניאק וצדפות מעושנות
הוא ישב בקרון, במוצב הפיקוד הקדמי של דיוויזיית המילואים שלו במדבר המצרי. תוך כדי השיחה, הוא החזיק בידו סיגר דולק כאילו היה זה שרביט של מרשל, ולפנינו ספלים מפלסטיק מלאי תה חם וקוניאק. הוא דחף צלחת של צדפות מעושנות לעבר אורח ואמר בחיוך: "ייתכן שזה ימצא חן בעיניך, אלא אם כן אתה עומד על קבלת מזון כשר".
טענתו העיקרית הייתה שהפיקוד הישראלי העליון עיכב במשך 36 עד 40 שעות העברת תגבורות אל ראש הגשר ששרון וכוחותיו הקימו ממערב לתעלה. כתוצאה מהעיכוב, הארמיה המצרית השלישית בגדה המזרחית של התעלה, דרומית לראש הגשר הישראלי, לא כותרה ולא הוכרעה ככוח צבאי כאשר נכפתה על יד האו"ם הפסקת האש הראשונה בערב 22 באוקטובר.
קצינים ישראלים אחרים אמרו בזמנו כי הפיקוד המצרי "לא השכיל לקרוא את הקרב כהלכה" ולהבין מה קורה אחרי צליחת התעלה על-ידי הכוחות הישראליים. האלוף שרון אמר כי למעשה לקתה בכך גם ישראל בדיוק באותה מידה. "אני חושב שגם אנשינו לא הבינו מה מתרחש". לדבריו, היה המצב כזה מכיוון ששום קצין ישראלי בכיר לא ביקר בראש הגשר בימים הקריטיים הראשונים.
לא מבקר את שר הביטחון
שרון הסביר כי מפקדים אחרים האמינו שהוא לא הצליח להבטיח במידה מספקת את ראש הגשר ואת הגישות אליו כדי שאפשר יהיה להסתכן בהעברת דיוויזיה שנייה שתתגבר את הדיוויזיה של שרון. הוא אינו מסכים עם הערכה זו.
שרון הוסיף כי הטנקים שלו חדרו למרחק של כ-25 ק"מ בעבר המערבי של התעלה בתוך מצרים לפני שקיבלו תגבורת, אבל הוא נצטווה לקרוא להם חזרה. הוא פטר את שר הביטחון משה דיין מחצי ביקורתו, ואמר כי היה "היחידי שביקר בשדה הקרב" וכי "הוא הבין מה מתרחש".
"ידוע לך היטב שמימיי לא נמניתי עם אנשי דיין", אמר שרון, שהיה שרוי בריב לעתים תכופות עם שר הביטחון. "אבל נעשה עתה ניסיון לחסל את שר הביטחון. הוא צדק במקרה זה".
אף ששרון לא הרבה בהזכרת שמות במהלך הראיון, היה ברור כי עיקר הביקורת שלו מכוונת לאלוף שמואל גונן אשר ירש את תפקיד שרון ביולי שעבר כאלוף פיקוד הדרום, ולרב-אלוף במילואים חיים בר-לב, שכיהן בימי המלחמה כיועץ מיוחד לאלוף גונן. במידה פחותה יותר, היו הערותיו של האלוף שרון מכוונות גם כלפי הרמטכ"ל, רב אלוף דוד אלעזר.
שרון דיבר בקול רפה וצרוד קמעה ולא ניסה לגלות נוקשות. כשהוא מחייך, במרבית הזמן, השמיע את הערותיו מעוררות הפולמוס בצורה יבשה.
הוא לחם בכל מלחמותיה של ישראל, הוא פיקד פעם על יחידות קומנדו מיוחדות שביצעו פעולות תגמול בתוך שטח ערבי. כמפקד חטיבת צנחנים, הוא השתלט על מעבר המתלה במלחמת סואץ ב-1956. במלחמת ששת הימים הוא הוביל את הדיוויזיה שכבשה את המתחם המצרי באבו-עגיילה, ויחד עם שתי דיוויזיות אחרות הביסה את המצרים בסיני.
טענה נוספת שמעלה עתה שרון היא שאפילו אחרי שתוגבר ראש הגשר מערבית לתעלה על ידי דיוויזיית שריון שנייה שנעה דרומה כדי לכתר את הארמיה המצרית, מנעו מהכוח שלו לאוץ צפונה כדי לנסות ולכתר את הארמיה המצרית השנייה אשר מחזיקה בגדה המזרחית של התעלה, בגזרתה הצפונית. לדבריו, הוא האמין כי הוא מסוגל לבצע כיתור זה, שהיה מביא לנטרולם של מרבית הכוחות המצריים. "ישבתי ארבעה ימים בחוסר מעשה", העיר האלוף.
כדי להבין את הפולמוס שהתעורר, ללא ספק עקב טענותיו של האלוף שרון, יש צורך להבין תחילה את מבצע חציית התעלה שהוא תכנן וביצע. התוכנית הייתה מסובכת ורבת סיכונים, אבל כדבריו, "זה פעל". ברם, התעוררה בעיה בקשר להבטחת ראש הגשר.
הדיוויזיה שלו נתקלה תחילה בהתנגדות מצרית מוטה בגדה המערבית. לעומת זאת, נתקל בהתנגדות מצרית מרה כוח ששרון הפעיל בגדה המזרחית כדי להדוף יחידות של הארמיה המצרית השנייה, אשר היו יכולות לסכן את הפרוזדור שהוביל אל ראש הגשר.
"היה סיכון אישי, אך..."
כוח זה לא הדף את המצרים למרחק גדול. מסיבה זו הכבישים הסלולים המובילים אל נקודת החצייה של התעלה עמדו במשך כמה ימים תחת לחץ ואש מצריים, מאז החלה הפעולה בליל 15 באוקטובר. בשלבים מסוימים היו הכוחות המצריים במרחק של כאלף מטרים בלבד מכביש חיוני שבו השתמשה הדיוויזיה של שרון.
"קשה להעלות על הדעת עד כמה הקרב היה קשה ואכזרי", אמר שרון, שנפצע קל בראשו מרסיס. "אני מודה שהיה אולי סיכון בכך שנוכחתי אישית במקום, אבל מבחינה צבאית היה המצב בטוח במידה מספקת".
נראה כי נושא הפולמוס העיקרי נעוץ בכך שהגנרלים האחרים שלא הסכימו עם קביעה זו של שרון היססו לשלוח כוחות נוספים אל מעבר לתעלה בשלב מוקדם וקריטי זה, ואילו לדעת שרון, ניתן היה בשלב זה להשיג הישגים גדולים וקלים.
גורם אחר לפולמוס קשור בגשרים. על פי תוכניתו של שרון, שימשו רק דוברות להעברת טנקים אל העבר השני של התעלה ואילו לצורך העברת חטיבת צנחנים שימשו סירות גומי. שרון אומר כי הפיקוד העליון לא רצה לתגבר את ראש הגשר שלו בחטיבה משוריינת לפני שיקים גשרים על פני התעלה.
"בשלבים המוקדמים סברתי שהקמת גשרים היא טעות", אמר שרון, שהעביר חטיבת שריון מערבה על גבי דוברות ב-16 באוקטובר בבוקר. "הייתה הרעשה ארטילרית כבדה. שתי פגיעות בגשר ואתה יוצא מהעסק למשך חמש שעות".
בסופו של דבר תוגבר ראש הגשר והצלחתו נוצלה, אבל שתי הדיוויזיות הנוספות שהועברו אליו לא יכלו לכתר את הארמיה המצרית השלישית לפני הפסקת האש.
הפסד בכמה מישורים
"אני סבור שישראל הפסידה בכמה מישורים", קבע שרון. "המצרים השיגו הישגים בחצותם את התעלה לכל אורכה. אני בספק אם הם חלמו אי פעם שדבר כזה אפשרי. נוסף על כך, סבלנו אבידות כבדות.
"שנית, לראשונה מאז 1956, פעלו שתי המעצמות הגדולות, אמריקה והרוסים, יחד. אם כי מתוך אינטרסים שונים לחלוטין. ישראל מצאה את עצמה ניצבת מולן, כשהן פועלות יחדיו. הממשלה התייחסה לזה ברצינות רבה מדי", הטעים שרון. "היה עלינו לבדוק מה הייתה מידת הרצינות של איום ההתערבות הרוסי ועד כמה היה הלחץ האמריקני רציני. אילו היינו עושים זאת, סבורני שהיינו נוכחים בכך שהם לא היו כל כך רציניים. תחת זאת, מצאנו את עצמנו לבסוף במלחמה בלתי גמורה וללא הכרעה. יכולנו לקחת על עצמנו יותר סיכונים".
כתוצאה מהמלחמה, המשיך שרון, "איבדה ישראל לפחות זמנית את כוח ההרתעה שלה כלפי הערבים". לדבריו, כוח הרתעה זה היווה את עוצמתה העיקרית של ישראל ב-25 השנים הקשות האחרונות.
על הארמיה הצבאית השלישית אמר כי בשטח שהיא מחזיקה בו ישנם כמה מעיינות, בארות ונקודות מים, כך שהיא איננה נתונה לסכנה מיידית שתאלץ אותה להיכנע בגלל צמא. לדבריו, מצב האספקה הכללי של הארמיה השלישית המכותרת אינו קריטי. אשר לתחמושת, הם אינם זקוקים לכמות רבה, העיר שרון, "מכיוון שהם אינם נלחמים".
הישראלים אומרים כי גם מזון אינו מהווה עדיין בעיה רצינית לארמיה המכותרת. שרון אמר כי ידוע לישראלים שמזון נמכר עדיין בגלוי בחנויות העיר סואץ, בקצה הדרומי של התעלה. קווי האספקה הסדירים לעיר נותקו על-ידי צה"ל בתום הקרבות. נראה היה ששרון סיכם את החשיבה הצבאית הישראלית כאשר הוסיף כי מצבה של הארמיה השלישית המצרית המבודדת "הוא הבעיה העיקרית של מצרים".
"אל תזלזל בכוחנו"
במהלך הראיון נראה שרון מודאג פחות ממנהיגים ישראלים רבים אחרים, מן האפשרות שהכוחות המצריים יחדשו את הקרבות בחזית זו. הוא הביע את אמונתו כי כוחות צה"ל לא יתקשו בבלימת התקפה מצרית או במעבר למתקפה "והשגת הישגים צבאיים גדולים יותר, כתוצאה ממתקפה זו".
"אל תזלזלו בכוחה של ישראל", העיר האלוף, בנופפו בסיגר ההוואנה הארוך שלו. "אנו מסוגלים להחזיק בקווים הנוכחיים במשך שנים, אם כי זה יהיה קשה מבחינה כלכלית".
והיה אם יתחדשו הקרבות, אמר האלוף, "יש לחיל האוויר שלנו חופש פעולה מלא בשמי המאחז הצר של הארמיה המצרית השלישית, ממזרח לתעלה".
גורם זה, בנוסף למחסור בתחמושת אצל המצרים, עשוי להוביל במהירות אל התמוטטותו של הכוח המצרי, אמר שרון. "כוח זה (הארמיה השלישית) הוא קלף חשוב להפעלת לחץ מצדנו בעת משא ומתן בעתיד", הוסיף האלוף. "דעתי האישית היא כי קל הרבה יותר לנהל משא ומתן אם יש לך 25 אלף חיילים חיים מכותרים, מאשר אם יש לך במקום זאת גוויות".
לפנייה לכתב/ת 
