אריאל שרון - לטוב ולרע

אריאל שרון שיחק תפקיד מרכזי בקורות מדינת ישראל יותר מיובל שנים. עשרים שנה היה דמות משמעותית בגיבוש דפוסי הלחימה של צה"ל הצעיר. כאדם צעיר - בן 25 שנים - הוא פיקד על יחידת 101 שלקחה חלק מכריע בהפיכת הצבא ללוחם ולמסתער. הוא עצמו השתתף בכל המלחמות בתקופתו כמפקד יחידות לוחמות. היה לו שם של מפקד כריזמטי, דומיננטי ודעתני שחייליו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים.

כמפקד זוטר הייתה לו דלת פתוחה אצל דוד בן גוריון שכתב עליו ביומנו. ב-6 ביוני 1959 הוא רשם כי "יש בו משהו מוויגנייט - חוץ מהאופי המוסרי של ויגנייט". ב-29 בינואר 1960 הוא קבע כי שרון הוא "בחור הוגה מקורי. אילו נגמל מחסרונותיו לא לדבר אמת ולהתרחק מרכילות - היה מנהיג צבאי למופת". מפקד מחונן עם אופי בעייתי.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

יצאתי לחפש השכלה, תכף אשוב? / קרן וייסנברג

כן להארכת שירות הנשים בצה"ל / פנינה שרביט ואורית אדאטו

עם בן גוריון בגבול מצרים(צילום: לע"מ)

מכתבו של דוד בן גוריון לאלוף אריאל שרון, פברואר 1967(צילום: ארכיון שדה בוקר)

אחרי קרב המיתלה פרץ עימות בוטה בינו לבין עמיתיו מפקדי הצנחנים - כמו מוטה גור ויצחק חופי (חקה) - וקידומו עוכב לחלוטין על-ידי שני רמטכ"לים - חיים לסקוב וצבי צור. רק אחרי עשור שנים הרמטכ"ל יצחק רבין קידם אותו. שרון לא היה מוכן לקבל את מרות מפקדיו. הוא ערך ויכוחים מרים עם הרמטכ"ל בר-לב, שמינה אותו לאלוף פיקוד הדרום רק אחרי לחץ פוליטי. בתקופת הרמטכ"ל אלעזר הוא פרש מהצבא בטריקת דלת מצלצלת.

רבין קידם אותו, דצמבר 1975(צילום: MCT)

גם בזירה הפוליטית היה שרון דמות מורכבת ויש דוגמאות רבות להתנהלות הבלתי צפויה: בראשית 1978, בימי המשא ומתן עם מצרים על הסכם השלום, הציב כשר החקלאות מגדלי מים דמה בפתחת רפיח כדי לסמן יישובים חדשים - צעד שכמעט פוצץ את המגעים העדינים עם ממשל סאדאת. מצד שני, בימי ועידת קמפ-דיוויד הוא צלצל לראש הממשלה מנחם בגין כדי לבטא תמיכה בעקירת יישובים במסגרת הסכם שלום ובכך תרם תרומה חשובה לכינון הסכם זה.

בקיץ 1980, אחרי התפטרות שר הביטחון עזר ויצמן, בגין סירב למנות את שרון לתפקיד ובחורף 1983 כבר עמד שרון מול הצעד הטראומטי בקריירה שלו - הדחתו מתפקיד שר הביטחון על-ידי ועדת כאהן שחקרה את הטבח בסברה ושתילה. בגין ויצחק שמיר לא ניסו לחלצו ממצבו העגום ומי שהחזירו למרכז הזירה היה דווקא שמעון פרס - כראש הממשלה מינה אותו לתפקיד שר המסחר והתעשייה.

כשר חקלאות בממשלת בגין הראשונה(צילום: לע"מ)

מציג את מבצע "שלום הגליל", לימים מלחמת לבנון (צילום: AFP)

לימים, פרס החזיר אותו לבמה הפוליטית כשר בממשלתו (צילום: גטי אימג'בנק)

בעיני בני דורי וחבריי, שהפגינו נגד מדיניות ממשלת בגין, אריאל שרון היה מזוהה בעיקר עם שני העוולות הנוראים של אותן שנים, אפילו יותר ממנחם בגין. העוול הראשון היה הקמת עשרות התנחלויות בלב הגדה שמטרתן הייתה להחזיק את שטחים אלה "לנצח נצחים". העוול השני היה מלחמת לבנון הראשונה, שפילגה את החברה הישראלית באופן כמעט אנוש. השאלה ששאלנו שוב שוב "למען מי אנו הורגים ונהרגים" עלתה אז בפעם הראשונה אחרי הקמת המדינה. ראינו את שרון כבולדוזר יעיל ואכזרי. תכונה זאת, שנראתה כה דורסנית, נתפשה בעיניי באופן שונה בתקופה שכיהן כראש הממשלה - יכולתו הנפשית לפעול נגד עמדת חסידיו ומעריציו כשהיה משוכנע בצדקת דרכו החדשה.

פרופ' יחיעם ויץ, החוג להיסטוריה באוניברסיטת חיפה

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il