התינוקת שלא בכתה: סיפורה של משפחת אומנה

החלום להיות משפחה אומנה קינן בי במשך שנים רבות, בכל פעם שאני נתקלת בעיתון בסיפור על ילד שזקוק למשפחה, הלב שלי נשבר. הילדים האלה כל כך מתוקים, שאף פעם לא הבנתי איך מישהו יכול היה לפגוע בהם. ערב אחד, כששוחחתי עם בעלי על הנושא, גיליתי להפתעתי ולשמחתי, שגם הוא חושב על זה לא מעט. "יש משהו בנתינה האינסופית הזו, לילד זר שזקוק לעזרה, שרק המחשבה עליה מרגשת אותי מאוד", הוא אמר לי פעם. באותו רגע ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנהפוך למשפחת אומנה.

הדרך שלנו להית משפחת אומנה התחילה בדיוק כאן ב-ynet, כשקראתי כתבה שהסבירה מהי אומנה והציגה את הילדים שהמתינו בזמנו להורים אומנים שיאמצו אותם אל ליבם. בתחתית הכתבה היה מקום להשארת פרטים. הכתבה נגעה מאוד ללבי ואמרתי לעצמי "זו ההזדמנות שלנו". החלטתי למלא את הפרטים, אך חשבתי שבוודאי לא יתקשרו. טעות הייתה בידי מפני שהכתבה הזאת שינתה את חיי.

כשבועיים לאחר מכן, קבלתי שיחת טלפון מ"אור שלום". עברנו ראיון ראשוני ונמצאנו מתאימים. יחד עם בעלי קיבלנו הדרכות והנחייה מקיפה ונאמר לנו שייצרו קשר כשיהיה משהו על הפרק. ומשם הכול היסטוריה.

ארבעה חודשים עברו מהרגע שבו עברנו את הראיון עד שקיבלתי את הבשורה ששינתה את חיינו. זה היה במהלך יום עבודה שגרתי. קיבלתי טלפון ונאמר לי שיש תינוקת כבת חודש וחצי, בריאה, שהוצאה מביתה עקב הזנחה קשה מאוד, וזקוקה למשפחת אומנה. שאלו אותי האם אנו מעוניינים. ישר אמרתי כן. שעתיים לאחר מכן קיבלתי שיחה נוספת. על הקו היה מקום עבודה שאליו התראיינתי והם בישרו לי שהתקבלתי לעבודה. אז הבנו - בעלי יוצא לחופשת לידה.

הגענו לבית החולים בחשש מסוים, על מנת לראות את הילדה, אך לא הייתה סיבה לחשוש. מיד נשבנו בקסמה. היא הייתה זעירה מאוד ונאמר לנו שהיא הגיעה לבית החולים בדקה ה-90 כיוון שנשקפה סכנה לחייה. עוד יום אחד וכבר היה מאוחר מדי. נעמה (שם בדוי) שקלה כ-2 ק"ג, לא הישירה מבט וגם לא בכתה כלל. בחודש וחצי מאז שנולדה היא הספיקה ללמוד שאף אחד לא מגיב לבכי שלה, אף אחד לא מגיע לבדוק מה איתה ובוודאי לא להרים, לחבק ולנשק, אז היא פשוט הפסיקה לבכות. לא יכולנו לדעת אם משהו מפריע לה או כואב לה.

היה הייתה רזה כל כך. המטרה הראשונית שלנו הייתה לגרום לעלייה במשקל ולתת מענה מידי לצרכים של הקטנה והבית כולו נרתם למשימה. ביקשנו מילדינו שבשבועות הקרובים לא יגיעו חברים לבית, כדי שתראה כמה שפחות פרצופים חדשים ותתרגל ביתר קלות לנוכחות הקבועה שלנו. על מנת לתת לה תחושה של רצף, הקפדנו להשתמש במוצץ ובשמיכה המקוריים שלה. כיוונו את הפלאפון להתריע כל שלוש שעות לטובת האכלה בתרכובת מיוחדת שקיבלנו. בחודשים הראשונים היינו בהמון בדיקות, אך תודה לאל, הטיפול המסור הוכיח את עצמו והכל נמצא תקין.

בעלי פשוט נשבה בקסם של הקטנה. למעשה, עד היום היא הפייבוריטית שלו. חודש לאחר שנכנסה לחיינו, היא פתאום בכתה בפעם הראשונה. בכינו איתה. היינו מאושרים עד הגג.

אחרי חודש יצאנו איתה מהבית להכיר לה את יתר בני המשפחה. בתחילה נתקלנו באי הבנה והתנגדות. למעגל הקרוב אלינו היה קשה להבין מדוע נרתמנו להיות משפחת אומנה, במיוחד מכיוון שהיו לנו כבר ילדים משלנו. היום הסיפור שונה, הם פשוט למדו לאהוב.

האהבה הזאת היא לא דבר מובן מאליו. כשמדובר בילדים או בנכדים הביולוגים שלנו, אנו אוהבים באופן טבעי ובצורה עיוורת. אבל ילד שהוא לא שלך, אתה צריך ללמוד לאהוב וזה תהליך מקסים בעיני.

היום, שנתיים אחרי, נעמה שוקלת כמו בני בן ה-4. היא פשוט סופגנייה מלאת אנרגיות, ש"מנהלת את הבית" ובייחוד את בעל הבית. אנו יודעים שהצלנו את נעמה ונתנו לה נקודת פתיחה טובה יותר לחיים. בדרך, למדנו לאהוב, לקבל את השונה ולא לקבל כל דבר כמובן מאליו. בקיצור, לראות את חצי הכוס המלאה.

• עמותת אור שלום מחפשת בימים אלה משפחת אומנה לילד בן 4 עם עיכוב התפתחותי קל. חשוב לציין שמשפחות האומנה זוכות לסיוע כספי ממשרד הרווחה, על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה. בנוסף, צוות מקצועי של עמותת אור שלום מסייע ומלווה בכל בעיה וקושי. עם קליטת הילד/ה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק. משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מזומנות להתקשר לאור שלום, בטלפון: 02-9936925