שופטים, לכו למוניטור / טור
ההחלטה השגויה של השופטים בהפסד של הרצליה לחיפה רק הדגישה את השאלה - הצפייה בהילוך החוזר שמורה רק לבדיקת הזמן החוקי של קליעות? למרות הכל אפי נשאר רגוע, ובמלחה? הספסל של ירושלים עשה את ההבדל. אריה מליניאק מסכם את ערב הכדורסל
15 שניות לסיום, חסימה של אופייבו על ליי אפ של מייקל אומה, נראתה כמו חסימה לא חוקית, אחרי שהכדור כבר נגע בלוח. השופטים עמדו קרוב ואת השריקה היה צריך לקחת השופט הרחוק ולא זה שנמצא מתחת לסל. שאלה: האם לא בשביל סוגיה כזאת נועדה הצפייה בהילוך החוזר, או שהמוניטור נועד רק לבדוק אם סל נקלע בזמן החוקי? אגב, בירושלים גילי כהן פסל סל של ראשל"צ, כאשר הכדור יצא מהיד בזמן שהאורות על הלוח דלוקים.
ההבדל המשמעותי בין ירושלים לראשל"צ הוא הספסל. לירושלים יש עומק שמאפשר לה לשמור על יציבות גם בליגה וגם באירופה, וזאת עוד לפני שברייסי רייט נכנס לעניינים. תענוג לראות את ליאור אליהו משחק, לא לחוץ לעשות את הנקודות, מזיז את רונלד דופרי לעמדה הטבעית שלו עם הפנים לסל, ומפעיל את פרחוסקי.
ככל שירושלים מתארגנת, התרומה של הסנטר עולה. קשה למצוא סנטר בגובה 2.13 מ' שיודע גם למסור ולשחק עם הגב לסל. צריך לדעת להפעיל אותו, או בתרגום לעברית, לוותר על זריקות. יותם הלפרין צריך דווקא לזרוק יותר כדי להצדיק 30 דקות משחק.
שון דאוסן לא צריך חוק רוסי בשביל לקבל את הדקות שמגיעות לו. אני מקווה שתהיה לו הסבלנות להתפתח, לפני שימשיך לקבוצה גדולה. קיים פער בין מה שדאוסן שווה, לאיך שהוא תופס את עצמו כמחליף צעיר. את הפאולים המיותרים שישאיר לאחרים.
חיסרון של שחקן ישראלי משמעותי, יוצר בעיה למאמנים שחייבים שני ישראלים בכל הרכב. זה בלט אתמול אצל ראשל"צ כשנסטרנקו החליף את ג'יימס תומאס. דווקא נס ציונה, ללא טל דן וללא טיילר הניקט, שהשאיר אחריו בור של 15.5 נקודות ו-9.6 ריבאונדים, שברה רצף ארבעה הפסדים וניצחה בגלבוע. אנתוני גודס ממשיך לשמור על ממוצע 18 נקודות, שחקן זול וסתימת חור קלאסית וזולה של נס ציונה.
לפנייה לכתב/ת 
