"מנחם זילברמן - מחלוצי הנונסנס הישראלי"

שנים ארוכות לפני מותו התנתק הקומיקאי והשחקן מנחם זילברמן מהעשייה האמנותית ומהתרבות הישראלית בכלל. הוא עצמו הודה בכך בשיחה עם ynet לפני כשנתיים: "אני מאוד עסוק בטיולים, והתרבות מגיעה אלי בעיקר דרך התיירים הישראלים שנוסעים איתי", סיפר אז.

אולם גם שנים אחרי שהעתיק את מגוריו לארצות הברית, והשאיר מאחור את הקולגות שליוו אותו לפני כן - בלהקת הנח"ל או על המסך - הוא לא נשכח מליבם, וכעת הם מבקשים להיפרד מהאדם, השחקן והחבר שהיה.

"היה לו הומור, הוא היה מחלוצי הנונסנס הישראלי", אמר מוני מושונוב, שעבד עם זילברמן בתוכנית הטלוויזיה "זהו זה", "הוא היה בין הראשונים שהעיזו לעשות הומור שלא קשור ישירות למוסר השכל. אין ספק שיש לו תרומה גדולה להומור של שנות ה-70, טרום ערוץ 2. הוא היה אחד הכוכבים הראשונים של הטלוויזיה בארץ. הגיבור הטלוויזיוני הראשון בסיטקום ישראלי, עשה את זה בצורה נפלאה". 

מתוך "חדוה ושלומיק" של הערוץ הראשון (מבחר מפרקי הסדרה ישודרו בערוץ החל מהלילה)

טוביה צפיר, שהכיר את זילברמן בלהקת הנח"ל, דיבר גם הוא על ההומור שלו: "הוא כתב לדודו טופז את מערכון האורנג'דה המיתולוגי והשפיע מאוד על כוורת. הוא היה חבר שלהם, וההומור של גידי גוב ודני סנדרסון הוא בהחלט ההומור של מנחם. הוא היה נראה כמו החנון הכי גדול שאפשר לדמיין, כזה רזה וגבוה עם משקפיים, אבל הוא היה האחד שהצחיק את כולם".

"הוא התבלט מאוד בשובבות שלו. הוא היה נון-קונפורמיסט בעניין הזה, חרג מהמשמעת. הייתי איתו ועם ששי קשת בטירונות בשיבטה - הוא פוצץ מצחוק גם את המפקדים הכי קשוחים. הוא יכול היה להיות בהופעה, ופתאום לאלתר ולעשות מה שבא לו, ולהצחיק לא רק את הקהל, אלא גם אותנו. היחיד שהיה נשאר עם פוקר פייס זה מנחם זילברמן, בזמן שכולם מתפוצצים מצחוק לידו. זו תמצית הזילברמניות במיטבה".

מערכון של מנחם זילברמן. "האחד שהצחיק את כולם" 

שליש מצלעות הגשש החיוור, גברי בנאי, ששיתף פעולה עם זילברמן בין היתר בסרט "גבעת חלפון", סיפר: "עצוב מאוד, רק לפני חצי שנה ראיתי אותו כשביקרתי בלוס אנג'לס. עבדנו יחד, אהבתי את ההומור שלו, הוא היה שנון ומצחיק, אהבתי את סגנון הדיבור שלו. כשדיברנו לפני כמה חודשים, לא האמנתי שהוא מאושר. לדעתי המעבר לארצות הברית היה סוג של בריחה".

גם ששי קשת, ששירת עם זילברמן בלהקת הנח"ל ושיחק עמו ב"חדווה ושלומיק", דיבר על עזיבתו של זילברמן. "הוא הרגיש שבגדו בו. לא התאים לו המאבק הזה שכולנו עוברים פחות או יותר, של להילחם על מקומך בתרבות הישראלית. כנראה הוא הרגיש שמגיע לו יותר ממה שהוא קיבל, ועל רקע העלבון האישי שאותו הוא חש, כך שמעתי, הוא החליט לעזוב", אמר.

"מנחם שייך לעבר שלי ולכל ההתפתחות שלי בתור אומן ובתור בן אדם, כך שהתפתחנו ביחד בתור בני אדם והתפתחנו יחד בתור אמנים. הוא היה אחד האמנים המיוחדים ביותר שקמו לנו, ונראה לי שאף פעם הוא לא קיבל באמת את מה שמגיע לו. הוא היה איש אשכולות. חייו בהחלט היו בבואה לדרך בה הוא חי. בסופו של דבר, הוא היה אמן-יוצר שכתב. הוא היה מאלה שכתבו את 'פוגי', אם הוא גם היה משתתף ב'פוגי' כנראה שהקריירה שלו היתה משתנה לגמרי. הוא היה טיפוס עם הומור מיוחד, עם יכולת ורבלית יוצאת מן הכלל".

מנחם זילברמן בלהקת הנח"ל

איגוד אמני ישראל (אמ"י) הביע צער עמוק על פטירתו של זילברמן, וחבר הוועד המנהל של אמ"י יעקב נווה, שהיה חברו הקרוב, סיפר עליו: "מנחם היה אחד הקומיקאים הבולטים בארץ ומהסטנדאפיסטים הראשונים בישראל. אדם שנון וחריף שהיה יכול להפוך כל נושא לבדיחה. לצערנו בשנים האחרונות, לאחר שעזב לארה"ב, הוא קצת נעלם מהבמות ומהתודעה הציבורית, כפי שקורה לא פעם לאמנים ותיקים, אולם בביקורו האחרון בישראל לפני כמה חודשים הוא זכה לפרגון וחיבוק חם מהציבור וגם מהעיתונות, שזכרו לו חסד נעורים, וזה גרם לו לאושר רב".