עבירות רשת: נדחה ערעור על תחקיר ערוץ 10

המשפט של אחד הגברים שתועדו בתוכניתו של דב גיל-הר עבר שלוש ערכאות. הנאשם ביקש הגנה מפני הטלת אחריות פלילית על מעשים שבוצעו ברשת, אבל נדחה בעליון. העונש: חודשיים עבודות שירות וקנס כספי

עו"ד קובי מרגולובפורסם: 14.01.14 , 08:06

בעקבות תחקיר ערוץ 10 על פדופיליה ברשת הוגשו כמה כתבי אישום שהסתיימו בהרשעה פלילית של מבוגרים שהטרידו קטינות ברשת. דיון בערעור שהגיש אחד מהם הסתיים בשבוע שעבר בבית המשפט העליון, שדחה את הנאשם והשאיר את ההרשעה על כנה בהחלטה משמעותית לפסיקה הנבנית והולכת שמערבת משפט בעידן הטכנולוגי.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

רוב המטרידים שנחשפו בתוכנית טענו להגנתם שאין ביצירת קשר אינטרנטי כדי להוות עבירה, מה גם שמעשיהם נחשפו על ידי ערוץ מסחרי ולא על ידי רשויות האכיפה. במהלך שש השנים האחרונות דנו שלוש ערכאות בשאלה אם המציאות הטכנולוגית תואמת לחקיקה הפלילית.

במסגרת התוכנית נשלחו תחקירניות לגלוש באתר אינטרנט ולהציג את עצמן כבנות 13. התחקיר הוביל לכך שכמה גברים יזמו עמן שיחות מיניות ואף נפגשו איתן. הערוץ עירב את רשויות האכיפה, מה שהוביל בהמשך להגשת כתבי אישום.

הליך שהתנהל כנגד אחד הגברים הסתיים בזיכוי בבית משפט השלום בתל אביב. נקבע שהנאשם הודח לבצע את העבירות על ידי התחקירנית, וכי בתנאי האנונימיות שמאפשרת הרשת הוא לא יכול היה לדעת באמת את גילה או את זהותה של התחקירנית.

מתוך התחקיר בערוץ 10

המדינה ערערה למחוזי, שם הורשע הנאשם ונגזרו עליו ארבעה חודשי מאסר על תנאי. בסופו של דבר, ולאחר שהוגשו ערעורים הדדיים, הוטלו על הנאשם חודשיים של עבודות שירות בתוספת קנס כספי.

הנאשם לא ויתר והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. לטענתו, הרשעתו בהסתמך על "הפח" שטמנו לו ערוץ 10 והתחקירנית, פוגעת בחוש הצדק וההגינות באופן שמצדיק את ביטול כתב האישום. עוד ביקש הנאשם להעניק הגנה ייחודית מפני הטלת אחריות פלילית על מעשים שבוצעו ברחבי הרשת. לטענתו, בנסיבות שבהן ברשת האנונימית כל אחד יכול להתחזות לאחר, לא ניתן לדעת בוודאות מהו גילן וזהותן של הגולשות.

שידול והדחה

השופט ניל הנדל החליט לדון בעניין במשותף עם עניינו של גבר אחר שהורשע במסגרת אותה פרשה. הוא קבע שתשובות התחקירניות לשאלות המיניות שנשאלו על ידי הנאשמים אינן מהוות שידול או הדחה, ובכל מקרה, "אין ההדחה או השידול למעשה העברייני פוטרים את העבריין מאחריות פלילית".

לא ניתן לבטל את כתב האישום מטעמי צדק והגינות, הוסיף השופט, במקום שבו הוכח כי הנאשמים פנו לתחקירנית בעצמם ומתוך בחירה חופשית ויזמו את ההצעות המיניות.

במענה לדרישת הנאשמים להגנה מפני מעשים פליליים ברשת כתב השופט הנדל: "אין לשלול מראש את האפשרות שלפיה גולש מסוים יהא חסר מודעות לנסיבות עבירה כלשהי עקב העמימות בהתקשרות אינטרנטית". עם זאת, הוא הדגיש כי לעניין האחריות הפלילית אין להבחין בין ביצוע הטרדה מינית בצורה אנונימית מאחורי מסך מחשב, כפי שמבקשים הנאשמים, לבין ביצועה באמצעי תקשורת כאלה ואחרים.

השופטים יורם דנציגר וסלים ג'ובראן הצטרפו לעמדת השופט הנדל, וכך נדחו בקשות הערעור ופסקי הדין שניתנו במחוזי נותרו על כנם.

פסק הדין הוא דוגמא מובהקת לאופן שבו בית המשפט העליון, בהיותו הערכאה השיפוטית הגבוהה במדינת ישראל, מנחיל וכופה על הציבור נורמות התנהגות בעידן האינטרנט והקדמה הטכנולוגית. לשם שינוי, מאמץ זה הינו משותף לבית המשפט ולכנסת ישראל, אשר אך לאחרונה חוקקה חוק המטיל עונש של עד חמש שנות מאסר על מעביר תכנים מיניים באמצעים דיגיטליים (דוא"ל, מסרונים וכיו"ב).