"מכשיר החייאה בבית הספר היה מציל את בר"

את המוות של בר הירשברנד ז"ל, בת 15 מבית אריה שבשומרון, אפשר היה כנראה למנוע: לפני חמש שנים התמוטטה בר בשטח בית הספר בשל דום לב, וכיוון שהעזרה הרפואית בוששה מלהגיע ולא היה במקום דפיברילטור, מכשיר החייאה חשמלי, נאלצו הפרמדיקים שהגיעו לבסוף לקבוע את מותה.

"זה קרה בשיעור בבוקר", מספרת אמה, לימור הירשברנד, בכאב ל-ynet. "הם התארגנו לנשף פורים, בר הרגישה לא טוב וניסתה להגיע לכיסא. היא לא הצליחה להגיע אליו, ופשוט צנחה לרצפה ומתה".

למקום הגיעו מיד מורות לחינוך גופני המיומנות בהחייאה, אבל כאמור לא היה ברשותן מכשיר המאפשר להציל חולים מדום לב. התלמידים רצו להזעיק עזרה נוספת ולקרוא לרופאת היישוב, אך לטענת המשפחה זו סירבה להגיע כיוון שהייתה עסוקה עם מטופלים אחרים במרפאה ואמרה כי אינה אחראית למתרחש בשטח בית הספר. "כשהגיע בסוף צוות מהמרפאה ממול", מתארת הירשברנד, "הם לא הביאו ציוד החייאה, והאמבולנס הגיע מאוד מאוחר לאירוע - רק כדי לקבוע את מותה של בר".

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

חוק הדפיברלטורים - תמונת מצב:

• למה חוק מכשירי החייאה במקומות ציבוריים תקוע?
• עבר בכנסת: מכשירי החייאה יוצבו במקומות ציבוריים
• מי מונע הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים?
  

בר הייתה מוכרת במסגרת החינוכית כילדה עם רקע של מחלה בעברה. כשהייתה בת ארבע וחצי טיילה בקניה שבאפריקה עם הוריה, ושם נדבקה בווירוס שפעת שפגע בלבה. היא הוטסה חזרה ארצה - וחייה ניצלו כאן.

"עשר שנים היא התמודדה יפה מאוד עם מצבה, הייתה במעקב רפואי וטופלה בכדורים", אומרת הירשברנד. "דום לב קורה גם לאנשים בריאים לגמרי ללא התרעה, ובמקרה הזה כל המסגרת ידעה. הייתה לבר סייעת שליוותה אותה עד חטיבת הביניים".

צוות המרפאה הגיע למקום - ללא ציוד החייאה. בר הירשברנד ז"ל

יש חוק, אבל אין תקנות

כשהירשברנד קמה מתוך השבר הנורא על אובדן בתה לאחר תקופה, היא החליטה לעשות כל שביכולתה כדי למנוע הישנות של מקרים דומים. התברר לה שאף על פי שחוק שעבר כבר בשנת 2008 קבע שבמקומות ציבוריים המכילים יותר מ-500 אנשים חייב להימצא מכשיר החייאה - דבר לא נעשה.

"החוק לא נאכף", היא אומרת, "משום שעד היום, שש שנים אחרי, לא תוקנו לו תקנות. אם אין במקום כלשהו מטף כיבוי אש, למשל, מקבלים קנס ואפשר לשלול רישיון עסק, אבל דבר לא נעשה כדי לאכוף את חוק מכשירי ההחייאה. בחוק גם לא כללו את צה"ל ובתי הספר, במטרה שכל מסגרת תדאג לעצמה. ובגלל שבבית הספר של בר לא היה מכשיר החייאה - היא מתה".

לאחרונה, במועד האזכרה של בר, הקימה הירשברנד את העמותה "הלב של בר", כדי להעלות את המודעות לנושא בציבור הרחב ולקדם רכישה של דפיברילטורים למוסדות חינוך בישראל. "בעולם זה קיים בכל מקום מרכזי", היא אומרת, "ברחובות בחוץ ואפילו בעיירות קטנטנות. יש מפות עירוניות שממפות את מיקומי המכשירים, ובישראל לא מקפידים על בתי ספר גדולים, על מתנ"סים, בריכות ציבוריות, אצטדיונים, היכלי תרבות וכן הלאה. אלה מקומות הומים שיש בהם תנועה עצומה במשך היום. בכל שעה מת אדם בישראל מדום לב - ועדיין החוק לא נאכף".

כדי שאפשר יהיה לאכוף את החוק, נדרשות תקנות שיגדירו במפורש את סוגי מכשירי ההחייאה המאושרים לשימוש, את אופן הצבתם ואת השילוט המתאים. נוסף על כך, יש לקבוע מי יספק את האישורים למוסדות השונים, מי יבדוק את העמידה בנהלים וכן הלאה. 

"פנינו מספר פעמים למשרד הכלכלה כדי לקבל תשובות", אומרת הירשברנד. "לפעמים אנחנו מקבלים תשובות קורקטיות ולפעמים בכלל לא. התגובה הרשמית הייתה שאחרי הפגרה בכנסת יתוקנו התקנות, אבל עד היום זה לא קרה. לא נקבע לוח זמנים ולא הוחלט למי עוברת האחריות.

"נפגשנו עם שרת הבריאות יעל גרמן כדי לקבל את ברכתה לכך שבתי הספר יקבלו דפיברילטורים, והיא אמרה שהיא רוצה לקדם את הפרויקט. כמובן, מה שמעכב את העניין זה נושא התקציב. ביקשנו להיפגש גם עם שר החינוך אבל זה לא קרה".

חלק מבתי הספר בישראל כיום רכשו כבר מכשיר באופן עצמאי, וכך גם כמה אולמות שמחות, חופי רחצה ועוד. במסגרת הפעילות בעמותה "הלב של בר" עוברים המתנדבים ומבצעים הסברה בכל מקום שמוכן לכך.

למרות החוק, דבר לא נעשה. העמותה מציבה דפיברילטור בבית הספר

"למנוע מוות מיותר"

"אנחנו פועלים ליישום החוק", מסבירה הירשברנד. "אנו דואגים להעלות את המודעות למכשירים, לדאוג שהם יימצאו בבתי הספר וגם מבקשים לקדם קורסים קצרים לעזרה ראשונה בבתי הספר שבהם ילמדו להשתמש במכשיר.

"בר שלי נפטרה בבית הספר, וברגע שתהיה מודעות אנשים יבינו שהמכשיר נחוץ. יש ילדים שמאותרים כחולי לב וההורים צריכים לרכוש בעצמם מכשיר לבית הספר. הילדים האלה לא יכולים ללכת לצופים, למשל. ויש ילדים שאין בכלל אינדיקציה לכך שהם חולים, וכך גם לגבי מורים וכן הלאה".

-מה צריך לעשות עד שיעבור החוק?

"אין טעם לחכות שהחוק יעבור. יש מאות תלמידים בבית הספר ואם כל אחד ייתן כמה עשרות שקלים יהיה מכשיר. עלות המכשיר היא 5,000 שקלים, ויש גם חברות שתורמות מכשירים עם עשר שנות אחריות ומעבירות הדרכה לכל צוות המורים. המכשיר נמצא במקום גלוי וכולם יודעים מה תפקידו.

"כל כך הרבה שנים חלפו מאז שהחוק עבר, וכל מוות מיותר שניתן היה למנוע הוא מקרה עצוב מאוד. יש עוד מקרים כמו של בר, ולשמחתי חלקם נגמרו בטוב.

על פי הירשברנד, איגוד הקרדיולוגים תומך גם הוא בפעילות האגודה. "גם הם חושבים שהדרך היחידה להציל חיים היא באמצעות המכשיר הזה, שתפקידו להחזיק את החולה בחיים עד שמגיע אמבולנס", היא אומרת. "המכשיר קטן ושוקל פחות משני קילו, כמו מחשב ניייד. הוא קל מאוד לתפעול ומעניק הנחיות בעברית. בבתי ספר שבהם הצבנו מכשיר אנשים נדהמו לגלות כמה השימוש בו פשוט.

"בהתקף לב מספיקים להיערך ולהזעיק עזרה, אבל בדום לב אין זמן היערכות. יש שבע דקות שאם לא מגיבים בהן מיידית מתחיל להיגרם נזק למוח. המכשיר נועד לתפקד בדקות האלה ולשמור על החולה בחיים - וכל דקה היא קריטית. אלה דברים שחשוב מאוד לדעת".

ממשרד הכלכלה נמסר בתגובה: "הנושא מצוי כעת בוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, ומשרדנו פועל בתיאום עם הוועדה ומשרדי הממשלה המעורבים לעיבוד סופי של הנוסח, כדי להקל על הדיון ועל הליך האישור בוועדה בהקדם האפשרי".