הגיע הזמן למוניטורים גם בכדורגל / טור
ההחלטה של מנהלת הליגה לאפשר לשופטים להשתמש בטלויזיות הייתה טבעית, מתי יבינו גם בענף הפופולארי שצריך ללכת עם הקידמה? אבינעם פורת לא מבין מדוע הכדורגל נשאר מאחור ומאפשר לטעויות חמורות להתרחש
לא הייתה טבעית מהחלטת מינהלת הליגה בכדורסל לאשר שימוש בטלוויזיות החל משלב הפלייאוף. השאלה היא מתי יבינו גם בענף הפופולארי ביותר, הכדורגל, שהגיע הזמן ללכת עם הקידמה. בכדורגל, מה לעשות, אנחנו נמצאים עדיין בעידן שלפני האינטרנט, שלא לדבר על הפקס.
החלטת מנהלת הליגה:
שופטי הכדורגל, ובואו נתייחס קודם לישראלים שבהם, משתמשים לעתים "בגניבה במצלמות". במלים אחרות, אפשר לכנות זאת כ"מציצים". ויש גם המקבלים עידכונים שונים ממקורבים מהם הם ראו בטלוויזיה, כדי לאושש את החלטותיהם. מצחיק, או אם תרצו, עצוב ב-2014.
רק לפני שבועות אחדים אירע אחד המקרים הביזארים ש השנה בספורט הישראלי. מכבי תל אביב התמודדה בבלומפילד מול הפועל עכו. השופט דניאל בר נתן ראה פנדל לעכו, והצביע על הנקודה הלבנה. עד כאן הכל טוב ויפה. לפתע, קיבל קריאה מהשופט זיו אדלר שראה את במצלמות השידור כי החלטת השופט שגויה. שני החוכמולוגים, כאילו לא עשו מעולם טעות, שינו באחת את ההחלטה.
מהר מאוד התברר כי היתה זו החלטה שהביאה את המשחק למחוזות אחרים. שחקני עכו לא הצליחו להתאושש מההלם, ובמקביל ניצלה מכבי את המומנטום בהפצצה שהסתיימה בחמישיה.
מקרים כאלה מתרחשים ברחבי העולם, והסיפור של בר-נתן, אדלר, מכבי ת"א ועכו, הוא רק אחד מני רבים. הצדק לא נעשה, ההחלטות מוטות ובפיפ"א, אחד המוסדות היותר מושחתים, ממשיכים לטעון כי מדובר במשחק אנושי. או-קיי, מי אמר שלצפות בהילוכים חוזרים בטלוויזיה זה לא אנושי? ובמיוחד ב-2014.
למינהלת הליגה בכדורגל אין את הכלים שיש למינהלת הכדורסל, כי החוקים מתקבלים בפיפ"א ולא כאן. אז נכון שיש כבר קולות בזכות השימוש בטלוויזיה, אבל עוד יעבור זמן עד שהדבר יעשה.
28 שנים עברו מאז "יד אלוהים" של מאראדונה במשחק רבע הגמר במונדיאל מכסיקו מול אנגליה. כל העולם ראה, רק לא השופט. ובכל זאת, למרות המקרה הידוע לשימצה, עדיין לא מצאו את הנוסחה להשתמש במכשיר הכל-כך פשוט וברור. הגנבים ממשיכים לרמות את הטלוויזיה, השופטים אוכלים אותה או נעזרים בשביבי מידע מהטלוויזיה, אך הדבר הפשוט ביותר, גישה ישירה לטלוויזיה כנהוג בכדורסל, לא נעשתה.
ב-2010 היתה שערורית שיפוט שמבט קליל בטלוויזיה היה יכול למנוע אותה. הכדור שבעט האנגלי פרנק למפארד בהפסד 4:2 לגרמניה ברבע גמר המונדיאל, עבר בבירור את קו השער ואמור היה להשוות ל-2:2. המצלמות הוכיחו, מאות מיליונים ראו, רק לא השופט.
נכון, יש עשירית האחוז של מקרים שבהם אפילו הטלוויזיה לא יכולה לפענח. למשל, השער המפורסם של ג'ף הרסט בגמר גביע 1966 מול גרמניה. השער
שאושר הביא את הגביע היחיד לאנגליה, אבל חוקיותו לא הוכחה עד היום באמצעי הצילום המיושנים של אז. האנגלים מביאים זוויות המצביעות על כך שהיה שער, הגרמנים שלא. מקרים כאלה בטלים בששים. סביר ש"עין הנץ", המפענח המשוכלל של הטניס, היה פותר גם את זה.
מיליארדים מושקעים היום בכדורגל. כל החלטה יכולה לחרוץ גורל של תעשיות שלימות. אז למה לא להשאר תקועים מאחור? הכדורגל מתקדם, רק לא העסקנים מקבלי ההחלטות.
לפנייה לכתב/ת 
