שתף קטע נבחר

 

האסון בצ'ילה: "מבוך, קור וקוצים בגובה מטר"

"סרו קסטיו", האזור שבו קפאה נעם רובינשטיין למוות, ידוע בקרב מטיילים כמסוכן ואפילו המקומיים נזהרים. צעיר ישראלי: "גם אני יכולתי למות שם"

"מהעיירה הסמוכה אפשר לראות את ההר והוא נראה מאוד קרוב, אז אתה אומר לעצמך 'נגיע אליו בקו ישר'. אבל בדרך חזרה איבדנו את הדרך כי המסלולים כפולים, מצטלבים ולא מסומנים", כך מתואר המסלול בצ'ילה שבו קפאה למוות נעם רובינשטיין, בפי ישראלי אחר שטייל שם בעבר.

 

עוד בחדשות:

 

ליאור סידי (25) מרעננה טייל לפני שנתיים בסרו קסטיו (הר הטירה) בחבל פטגוניה שבדרום צ'ילה, אותה שמורת טבע שבה סיימה רובינשטיין את חייה. הוא מתאר חוויה קשה שבמהלכה איבד את דרכו.

 

רובינשטיין (22), קצינת צה"ל בחופשה, קפאה למוות בשבוע שעבר אחרי שנפצעה בטיול באזור. חברתה לטרק ניסתה להזעיק עזרה, אבל כוחות ההצלה הגיעו רק כמה שעות לאחר מכן וקבעו את מותה במקום. הארון של רובינשטיין עדיין לא הגיע לישראל. לאחר הגעת גופתה לארץ היא תובא למנוחות בהלוויה צבאית.

ליאור סידי בסרו קסטיו. "איבדנו את הדרך" (באדיבות ליאור סידי) (באדיבות ליאור סידי)
ליאור סידי בסרו קסטיו. "איבדנו את הדרך"(באדיבות ליאור סידי)

 (באדיבות ליאור סידי) (באדיבות ליאור סידי)
(באדיבות ליאור סידי)

נעם רובינשטיין ז"ל ()
נעם רובינשטיין ז"ל
 

"נסעתי לשם אחרי הצבא", מספר סידי. "בשמורת הטבע הזו יש אפשרות למסלול של יום אחד ואפשרות למסלול של כמה ימים. טיילתי שם עם חבר במסלול הקצר פחות או יותר באותה עונה – סוף דצמבר. הטרק הזה נמצא על דרך הקרטרה אוסטרל, שחוצה את חבל פטגוניה. אפילו המקומיים לא ממליצים לעלות אליו סתם ככה, אבל אנחנו עשינו את זה ברגל.

 

"הגענו לפסגה ברגל והכול היה טוב ויפה, אבל כשחזרנו אחורה איבדנו את הדרך. בין העיירה והפסגה יש הרבה הרים, גבעות ושדות. כשהבנו שהלכנו לאיבוד, צעדנו בכיוון המצפן לעבר הכביש. למסלול הזה יצאנו עם עוד כמה חבר'ה, אבל הראשונים תפסו פער ואיבדנו אותם וכך נשארנו רק אני וחבר נוסף.

 

"חצינו יערות שלא עבר בהם אדם ושדות קוצים בגובה מטר, והיינו מוקפים בזבובי בקר ענקיים. מזג האוויר יכול להיות שמשי, אבל קר יחסית. בפסגה יש שלג, יש רוחות עזות מאוד והטמפרטורה יכולה לצנוח בקיצוניות. המסלול לא מסומן, רצוף אבנים ויש סכנה להיפצע".

 

המסע הסתיים כשהשניים הגיעו לחוות רודאו באמצע הלילה. "החווה הייתה באמצע שום מקום והיינו ברמת צימאון בשילוב עם לחץ, ובמצב כזה שותים מה שיש. המקומיים סיפרו לנו אחר כך על לא מעט מקרים שבהם מטיילים הלכו שם לאיבוד".

 

הופתעת כששמעת על המוות של נעם רובינשטיין?

"תוך שנייה הבנתי שגם אני יכולתי למות שם. לפעמים צריך שנתיים כדי לעכל ששטות שעשית הייתה עלולה לקטוע את חייך. לפעמים בזמן הטיול נוטים להיסחף מכורח הנסיבות למרות הכתובת על הקיר ודגלי האזהרה. אני ממליץ למטיילים ישראלים ברחבי העולם תמיד להקשיב לקול הפנימי הזה שמזהיר אותם".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים