אוי אוי אוי, העולם כועס

העולם כועס עלינו. גם ציפי לבני ויאיר לפיד אומרים. אנחנו חיים בגן עדן של זחיחות עצמית ומסרבים להבחין כי גם טובי ידידינו מפנים לנו עורף. בקרוב נהיה בודדים, מבודדים ומוחרמים. איש גם לא יטרח לבקר. אפילו לא ההומואים במצעד הגאווה התל-אביבי. למה זה מגיע לנו, אתם שואלים. רובנו דווקא מאוד חמימים ומסבירי פנים, יש כאן הון אנושי איכותי, אי קטן של שפיות מערבית בלב פיגור סביבתי מתרחב.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

אריק שרון שאני אזכור / דניאלה וייס

העולם כועס בגלל הבנייה בהתנחלויות. אז מה?(צילום: רויטרס)

ישראל היא מעצמת ידע וטכנולוגיה שמפירותיו נהנית אוכלוסיית העולם כולו. אז זהו, שזה כבר לא עובד. מהלכים עלינו אימים, אומרים שהעולם השתנה, שפעם סתם רצו שישראל תיכחד ועכשיו זה משהו אחר לגמרי. שנאת ישראל דור שלוש, עם אינסטגרם וטוויטר. זה כבר לא משחק. אם לא ניזהר, נשב לבסוף לבד בחושך כשאחרוני המסתננים האפריקנים יעזבו מרצון לאחר שגם להם יישבר.

ייתכן שלא נעבור יותר את שלב חצי הגמר באירוויזיון, הטלוויזה תשדר במחזוריות פרקים של "קרובים קרובים" כי כותבי "ארץ נהדרת" יברחו מכאן לברלין. ברור שאין להשלים עם מצב נורא שכזה. אז למה אנחנו מחכים? אולי פשוט נחתום ללא דיחוי על חזרה לגבולות 67, נוותר על סידורי הביטחון בבקעת הירדן ונאזרח עשרות אלפי פלסטינים? אז נכון שיעופו טילים על נמל התעופה בן גוריון ועל ערי גוש דן. אבל למה להיות קטנוניים? העולם כבר לא ירטן. מדינת היהודים הרי קמה כדי להסב לאירופים קצת שקט ונחת מהיהודים אחרי מאות שנים של סבל מתמשך. יש לזה שם - "להיות אור לגויים".

אנחנו כבר נסתתר מתחת לשולחן המטבח כשיפציעו אזעקות "צבע אדום" ונסתופף בשבתות בבתי קפה מבטון מזוין כדי לחסוך את הריצה למקלט. נתרפק על עיתונים בגרמנית וצרפתית המהללים את ישראל כי העיתון המקומי שוב לא הופץ. עובדי הדפוס שובתים במחאה על אובדן הימים שבהם השגיחו על הילדים שלא למדו כי עוד טיל נפל ליד בית ספר בהרצליה. מזל, גם הפעם זה נגמר בנס. באזור התעשייה הסמוך כבר פיטרו את עובדי ההיי-טק מזמן. עם כל ההערכה למוח היהודי, החברות הזרות התקפלו. יותר מדי מסוכן לעשות כאן עסקים. אך אל דאגה. במסגרת המדיניות החדשה והמאופקת, צה"ל לא מגיב עוד אל מקורות הירי בגדה. למה להצית "סבב אלימות" שיביא גל גינויים אנטי-ישראלי נוסף?

רק בדרום תל אביב, מה שהיה הוא שיהיה. את מקום האפריקנים שהסתלקו מיוזמתם בהיעדר פרנסה (התיירים העדיפו את בתי המלון הבטוחים של קפריסין), תפסו אורחים חדשים: זרם בלתי פוסק של פלסטינים הנסים על נפשם מאימת שלטון חמאס שהשתלט זה מכבר על ג'נין, רמאללה ושכם. בכל יום מגיעים עוד אלפים. נשים נרדפות, הומואים וסתם חילונים. ברור שלא ניתן להחזירם. ישראל הרי מכבדת את אמנת הפליטים.

אז מה המסקנה? שיש דווקא להמשיך ולחתור בכל דרך להסדרים מדיניים עם שכנינו ובלבד שיבטיחו ביטחון ושקט של ממש. איבוד עשתונות והיסטריה בגלל התפרצויות עונתיות של זעם אנטישמי ישן וטוב לא יכולים להכתיב כאן עוד סבב של ניסויים מדיניים בבני אדם. מנגד, ממשלת ישראל צריכה בהחלט להיערך לפגיעה זמנית אפשרית ברמת החיים, ואת המחיר שמשלמים בינתיים חקלאי בקעת הירדן יהיו חייבים לשלם כולם. האופציה האחרת פשוט גרועה יותר.

למדנו כבר שחתימה נמהרת על הסכמים לא אחראיים הופכת לכרוניקה של סיוט מתמשך וחסר מוצא שיש לו השלכות כלכליות חמורות. הראשונים להיפגע יהיו כרגיל העניים. לפיכך, כשאיומי החרמות מן העולם גוברים, מומלץ לעבור לתרגילי נשימה. אם החרדה הופכת טורדנית, אפשר תמיד לסור אל רופא המשפחה.

הכותב קריין רדיו ואדריכל

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il