אריק איינשטיין - געגוע ושעשוע

החודש תיערך בסינמטקים ברחבי הארץ מחווה לזכרו של אריק איינשטיין. במסגרת מפגשי "מועדון הסרט המופרע" תוקרן על מסך הקולנוע קומדיית הפולחן "כבלים" בהשתתפות מוני מושונוב וצבי שיסל. כל כך הרבה נאמר בתקשורת על אריק איינשטיין, במיוחד מאז מותו הטרגי לפני חודש וחצי - אבל כאן, בפינה הקטנה שלנו, ארצה להתמקד בפן אחד של היוצר הרב גוני הזה: אריק המצחיק.

אריק נולד לתוך עולם המשחק. אביו, יעקב איינשטיין, היה שחקן בתאטרון "האוהל", וכילד היה אריק נוהג לחקות דמויות מסרטי קולנוע שהכיר. אלו הזרעים שינבטו אחר כך ב "לול", כשישחק רומאי במערכון "יאללה בית"ר יאללה" או גנגסטר בסרט מאפיה ב"כבלים".

אריק איינשטיין. רב גוני(צילום: אלעד גרשגורן)

למרות כל אלה, נמשך לספורט ובצבא רצה באופן טבעי להפוך למדריך כושר אבל נדחה בגלל ליקוי ראיה, והלך להבחן ללהקת הנח"ל. אחד הבוחנים היה בחור גדול ממנו בשלוש שנים בשם אורי זוהר, שיהפוך לאחד המנועים החזקים בקריירה של אריק כקומיקאי. הם מצאו שפה משותפת והגיעו מאותו רקע: אריק גדל ברחוב גורדון ואורי בשלום עליכם בתל אביב.

את הכריזמה וההומור אפשר למצוא כבר בתפקיד הקולנועי הראשי הראשון שקיבל, והוא רק בן 24. היה זה בסרט נשכח בשם "ניני" (1963) בבימויו של שלמה סוריאנו. אריק גילם בחור שהולך ליפו כדי לצייר את נופיה, ושם מתאהב בבחורה נוצרייה (רונית כץ). גם היהודים וגם הנוצרים חושבים שהשניים לא צריכים לחיות יחד, וכך נוצר סרט שכולל רגעים משעשעים כמו שהעולם עוצר מלכת כשהוא פוגש את אהובת ליבו (פיזית רואים את כדור הארץ נעצר), או רגע בו אריק נכנס לכנסיה, מתבלבל ורוצה לחבוש כיפה.

הסיבה שהציבור לא מודע לסרט הזה היא כי כמו בתסריט, הממסד חשש מסרט שמדבר על זוג מעורב. הצנזורה פסלה אותו, כביכול על הופעת בחורות בביקיני על המסך.

אריק איינשטיין וגאולה נוני ב"סלאח שבתי"

גלגול משוכלל יותר של דמות של הצעיר השנון שמסתכל על המציאות המגוחכת גילם אריק בסרט "סלאח שבתי" בבימויו של אפרים קישון (1964). במקום בנוצריה הוא מתאהב הפעם בחבובה מעדות המזרח (גאולה נוני), בתו של סלאח שבתי מהמעברה. סלאח מבקש תמורת חתונת ביתו כסף כנהוג בעדות המזרח, אבל כחבר קיבוץ אין לאריק כסף משלו והוא צריך לבקש את הסכמת חברי הקיבוץ. אם יסכימו, האם אשתו תהפוך לרכוש הקיבוץ? ומה זה אומר על "השימוש" בה?

הסרט "סלאח שבתי" היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר ובתקופה שבה חיו בישראל שני מיליון איש בסך הכל, צפו בו 1.4 מהם. אריק מבצע בסרט את השיר "לי ולך" שהיה חלק מפסקול הסרט.

"לי ולך" בביצוע אריק איינשטיין מתוך "סלאח שבתי"

ב1970 אריק היה כבר זמר השנה והתחרה על התואר עם יהורם גאון ויגאל בשן. לאורי זוהר ואריק איינשטיין הצטרפו חברים נוספים, כמו צבי שיסל והזמר שלום חנוך שהיה אז בתחילת דרכו. ואז עלה הרעיון ליצור סרט מוסיקלי בהשראת להקת הביטלס, שסרטם הראשון "לילה של יום מפרך" סיפר על חייהם של חברי הלהקה. אז מי יהיה כוכב הסרט? המבטים הופנו לאיינשטיין. העלילה הייתה יום בחייו של אריק. הוא משחק כדורסל, לומד קרטה, מתגרש... יום שגרתי של אליל הנוער הראשון בישראל.

כך נולדה הקומדיה המוקומנטרית "שבלול" (1970). שיסל הפך למנהל חברת ההפקה "הגר" (על שם שיר של אריק מ-1969) והופעותיו של אריק מימנו חלק גדול מההפקה. יחד עם הבמאי בועז דוידזון הם יצאו לצילומים של סרט שכלל מערכונים ושירים. אריק מסביר בצרפתית ג'יבריש על הפצצה הסודית של ישראל, ומדגים על בקבוק קטשופ ושטויות יצרתיות נוספות.

אחרי "שבלול", ניגשה החבורה לטלוויזיה הישראלית בהצעה ליצור תכנית ההומור הראשונה בישראל. בטלוויזיה אמרו "בסדר, תקבלו 20 אלף לירות לתוכנית".

אריק איינשטיין ואורי זוהר ב"לול"(מתוך הסרט לול)

"אבל ההפקה עולה 50 אלף", אמרו החברים ונענו בתשובת הבירוקרטים: "לא רוצים, אל תעשו". ואכן, כדי להפיק את "לול" הם נאלצו להשלים את הכסף מכיסם. היה כיף, אבל לא ריווחי.

בתכנית "לול", אריק יכול היה להתפרע עם כמה מהדמויות המפורסמות. אחד המפורסמים הוא יחיא סחוג, זוכה חידון התנ"ך, שלל דמויות במערכון "העולים החדשים" ולשיר את האופרה "לה מרמור" שגורמת לאורי זוהר לנפץ את הטלוויזיה בביתו.

שלום חנוך שר לאריק ואורי בקליפ של שיר הנושא "מציצים"

בשנת 1972 התאחדה החבורה, שיסל-אורי-אריק בסרטים "מציצים" ו"עיניים גדולות". על התסריט של מציצים חתומים אורי ואריק שמשחק בתפקידים הראשיים. אריק הוא זמר נשוי עם ילדה שמסרב להתבגר, ומדי פעם מביא בחורות לצריף של גוטה, המציל בחוף הים. הסרט מצטיין בדיאלוגים שנונים וגסים במיוחד, כמו ההתיחסות של אריק לגודל החבילה בתחתונים של אלטמן הקטן בן ה-15: "מה אומרים הרופאים? זה עוד יגדל?".

כשאלטמן עונה "מה אתה רוצה?", עונה אריק: "מה מה אני רוצה? אני רוצה כזה!".

גם הוא רוצה כזה. אריק איינשטיין ואורי זוהר ב"מציצים"

כשאורי זוהר חזר בתשובה, נעלם המנוע הקולנועי של החבורה. שיסל נסע לשמונה שנים בארצות הברית ואריק התמקד ביצירת מוסיקה. ב-1981 הפסיק גם להופיע מול קהל. הוא ציין לא פעם שהוא פשוט לא אוהב את העובדה שכולם מסתכלים עליו.

גם זה מצחיק. השיר "אלו שמות" של אריק איינשטיין

הומור הוא המשיך לייצר דרך השירים. "שלוש ארבע ולעבודה", "שיר מספר שמונה" (המוכר גם כ"יונתי דיגידם דיגידם") ועוד, אבל קולנוע תמיד יצר כחלק מקבוצה.

שנים אחר כך הופיע בחייו מוני מושונוב, ויחד עם שיסל שחזר מאמריקה נוצרה שוב חבורת יוצרים שרצו להצחיק ביחד.

הם חשבו לכתוב סרט עלילתי חדש, כשכל אחד מביא את מה שהוא חזק בו. הכתיבה קצת קירטעה, ואז הציע אריק שלצד הסרט החדש הם יכתבו מערכונים, הרי בזה הם ממש מעולים. כך נולד הסרט "כבלים", שלאט לאט הפך למנה העיקרית; פרודיה על הטלוויזיה הרב-ערוצית. עשרים שנה אחרי, אריק ושיסל חזרו לימי הנונסנס של "לול". אריק שוב מחליף דמויות - ביניהן קריין בטלוויזיה הטורקית, זמר רוק צרפתי, פרשן ספורט של ה-NBA (עם קריצה לשימי ריגר), ונהג מונית אחד שאומר שלא מעניין אותו לראות את כל הזבל הזה, אבל לא מצליח לצאת מהבית כי התמכר לזיפזופ בשלט הרחוק.

תודה לך אריק על הכל, תודה, ובראבו על הלנצ'יה.

מפגש "מצ'פלין ועד הארטיסט" יערך בבית יד לבנים ראשון לציון ביום ד', 22 בינואר, מפגש לכל המשפחה על האנימציה של "פיקסאר" יערך בסינמטק ירושלים עם הקרנת הסרט "מפלצות בע"מ" בשבת, 25 בינואר. במסגרת שבוע החלל תערך הרצאה על מדע בדיוני בקומדיה עם הקרנת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" בסינמטק ראש פינה וסינמטק תל אביב . ערב האחים כהן וביג לבובסקי יערך ביום ה', 6 בפברואר, בבית ציוני אמריקה .