סקס תוך כדי שינה: המחלות המוזרות בעולם

במבט ראשון, זו נראית כמו הלצה. זו פעמים רבות גם תגובת הרופאים למראה אותם חולים מוזרים. אבל בדיקה עמוקה יותר מראה שאין מדובר ברוח שטות, והם אינם "מסתלבטים". אלה הם חולי סינדרומים נדירים ביותר, שמתבטאים בדרכים קיצוניות בשל שיבוש בפעילות המוחית, פגיעה מוחית או מום גנטי. לרוב אין כל מרפא לתסמונות ולחולים נגזר לחיות עם סבל, ונידוי חברתי.

מקרים מוזרים - גם בהיסטוריה:

אישה עם 4 רגליים: המקרים הרפואיים הכי מוזרים

פטמה על כף הרגל: עוד מקרים רפואיים מוזרים

1. סקסומניה: אורגזמה בשינה

סקס מתוך שינה, או סקסומניה, הוא מצב בו אדם עוסק בפעילות מינית בעודו ישן. מדובר במצב פסיכיאטרי אחד מתוך משפחת ה"פראסומניה". במקרים קיצוניים עלולה להפוך הפראסוניה לתקיפה מינית ואף לאונס. הסקסומניאקס אינם זוכרים את המעשה שביצעו בשינה. התופעה עשויה לחזור על עצמה גם לצד הפרעות שינה אחרות כמו דום בשינה, ביעותי לילה והרחבת לילה, והיא מוחמרת על ידי סטרס נפשי.

2. תסמונת היד החייזרית: היד הבלתי נשלטת

המצב הביזארי הזה נגרם אף הוא לאחר פגיעה מוחית. הסובלים ממנו מאבדים שליטה על כף ידם, שעושה כבשלה, החל מגירוד, דרך כיפתור חולצה או חיטוט באף. התסמונת הזו נקראת גם "תסמונת דוקטור סטריינג'לאב", הודות להופעתו הבלתי נשכחת של השחקן פיטר סלרס בסרטו של סטנלי קובריק משנת 1964. ידו המכאנית של סלרס בסרט עשתה כבשלה אף היא, החל מחניקה עצמית ועד מועל יד. הפתרון היחיד שעומד בפני הסובלים מהתסמונת הוא להחזיק דבר מה בידם המשתוללת, כך שהיא לא תהיה פנויה לעשות דברים שאחר-כך יצטערו עליהם.

3. תסמונת קוטארד: איש מת מהלך

בהפרעה נפשית נדירה זו החולה נמצא באשליה לפיה הוא למעשה מת, אינו קיים, תאיו בתהליכי ריקבון והוא איבד את זרימת הדם ואיבריו הפנימיים. התסמין המרכזי בתסמונת קוטארד היא אשליית השלילה. אלו הסובלים מהמחלה לרוב מכחישים שהם קיימים או שחלק מגופם קיים. לתסמונת שלושה שלבים: הראשונה, בה המטופל מציג דיכאון פסיכוטי והיפוכונדריאלי, בשלב השני, שלב הפריחה, מתבצעת התפתחות של הסינדרום והאשליות. בשלב האחרון, ההופך כרוני, קיימות אשליות קשות ודיכאון כרוני.

חולי קוטארד לרוב מתרחקים מאחרים ונוטים להזניח את ההיגיינה האישית ואת בריאותם. האשליה הופכת את תחושת המציאות למעוותת והחולים הפסיכוטיים מפתחים גם תסמיני פסיכוזה. התסמונת נובעת מחוסר תקשורת בין איזורים במוח המזהים פנים ואיזורים הקשורים לרגשות. הניתוק הזה יוצר תחושה שהפנים הניבטות אליך במראה אינן שלך. הטיפול ניתן במגוון תרופות פסיכיאטריות משולבות, ביניהן נוגדי דיכאון, נוגדי פסיכוזה ומייצבי מצב רוח. במצבים קשים משתמשים גם בטיפול בנזעי חשמל.

4. תסמונת השפה הזרה: הסבתא הפולניה מדברת מרוקאית

תארו לעצמכם שסבתכם הפולניה שתחיה מתחילה לפתע לשוחח עמכם במבטא צרפתי, מרוקאי או בריטי. זה נשמע משעשע, אבל עבור קורבנות התסמונת הזו העסק לא מצחיק בכלל. הוא מתרחש לאחר שבץ מוחי או פגיעה מוחית אחרת כאשר בלי כל אזהרה החולה מתחיל לדבר במבטאים שונים ומשונים. ההשערה היא כי התסמונת נגרמת בשל נזק לאיזור המוחי שאחראי על יצירת השפה, שינוי טון הקול ותבניות הביטוי. בשורה התחתונה, הסבתא לא ממש מתאמצת לדבר במבטא שונה, זה פשוט יוצא לה כך, מבלי שתשלוט בזה.

5. תסמונת רילי-דיי: לא חשים בכאב

איך החיים שלכם היו נראים בלי כאב? עבור כמה עשרות בודדים בעולם, רובם ילדים, המשמעות היא קטלנית. הם נכווים, נפצעים ומדממים, מבלי לחוש כל כאב. חלק מהתינוקות עלולים לעצור את נשימתם, מבלי לחוש בכל סימן מצוקה, עד שהם מתמוטטים מחוסר חמצן למוח. אחרים מתעוורים עוד בינקותם לאחר שתחבו חפצים או ידיים לעיניהם. רוב החולים הם ממוצא אשכנזי. הלוקים בתסמונת הזו לרוב מתים עד העשור השלישי לחייהם, בשל פציעות קשות.  

6. תסמונת עליסה בארץ הפלאות: רואים קרוב, רואים זעיר

מיקרופסיה היא הפרעה בתפיסה הראייתית, הגורמת לעצמים קרובים להיראות זעירים. הדבר דומה לצפייה בטלסקופ - אבל מהקצה השני. התסמונת נקראת על שם גיבורת ספרו של לואיס קרול, עליסה, אשר ראתה עצמים גדולים או קטנים מדי לאחר שלגמה משקה קסמים. התסמונת מתרחשת פעמים רבות אצל אלה הסובלים ממיגרנה או מהפרעות נוירולוגיות אחרות, כמו אפילפסיה. הסופר לואיס קרול עצמו סבל ממיגרנות, כך שייתכן שעלילת ספרו לקוחה למעשה מנסיונו האישי.

7. פיקה: אוכלים אבנים וחול

לא, לא מדובר על כדור ירי באקדח. פיקה הוא יצר בלתי נשלט לאכול עצמים לא אכילים, בהם אבנים, אפר, צבעים, דבק, עמילן, קרח, שיער או אדמה. הוא נפוץ בקרב נשים הרות או ילדים צעירים, במיוחד באיזורי עוני. ההערכה היא כי התסמונת נובעת ממחסור תזונתי, ולכן הטיפול בה הוא על ידי השלמת המינרלים החסרים. עם זאת, מדובר רק באחת התיאוריות על פיקה, שהסיבה המדוייקת לה עדיין נותרה עלומה. התסמונת נפוצה גם בקרב פגועי מוח או אלה הלוקים בהפרעות נפשיות.

8. קללת אונדין: כשנרדמים מתים

השם הרומנטי ניתן לתסמונת קטלנית, הגורמת לסובלים ממנה להפסיק לנשום עם ההירדמות. ההשערה היא כי קיים ליקוי באיזור המוחי בגזע המוח המפקד על הנשימה. השם מגיע מנימפת המים האגדית אונדין, אשר התאהבה בבן אנוש. מאוחר יותר מצאה אותו אונדין בזרועות אישה אחרת ולכן קיללה אותו במיתה עם הירדמותו. עבור החולים הללו התסמונת היא אכן קללה, והדרך היחידה שלהם לשרוד היא להיעזר במנשמים.

9. תסמונת קפגרס: מי חטף את יקירי?

קפגרס היה פסיכיאטר צרפתי אשר לראשונה תיאר את הלוקים בסינדרום זה, המשוכנעים שיקירם נחטף על ידי חייזרים. פעמים רבות הסובלים תוקפים את האדם שלכאורה חטף את יקירם. אצל חלק מהסובלים מתסמונת קפגרס ההפרעה מתבטאת בכך שהאדם משוכנע בכך שהוא עצמו נחטף. גם כאן, ההפרעה היא בבסיסה הזייה, שנגרמת לאחר פגיעה מוחית הפוגעת ביכולת לזהות דמויות.

10. תסמונת ירושלים: יש נביא בעירנו

כ-100 תיירים המגיעים לעיר הקודש מדי שנה לוקים בתסמונת הזו, שגורמת להם להאמין שהם נביאים. הם מסתובבים בעיר, מטיפים לחוטאים סביבם ומפיצים את דבר כתבי הקודש שבאמתחתם. לרוב התסמונת חולפת ברגע שהתייר עוזב את העיר. עם זאת, לעתים התסמונת הרסנית במיוחד: בשנת 1969 אדם אוסטרלי בשם מייקל רוהאן העלה באש את מסגד אל-אקצה, בעודו משוכנע שהוא שליח האל. 

11. היפרטריכוזיס: שעירות של קוף

מי שסובלים מהתסמונת האיומה הזו מכוסים בשיער בכל גופם, החל מהאוזניים ועד כפות הידיים. המראה הפרוותי הזה משך בעבר צופים לקרקסים שונים ברחבי העולם. לתסמונת זו צורות שונות, הנבדלות בסוג השיער ותפוצתו על הגוף. אצל חלק מהחולים צומחת קווצת שיער מעל העכוז, מה שמעניק להם מראה חייתי של ממש, עם מעין זנב המבצבץ באחוריהם.

12. פחד פין: לאן נעלם איבר המין?

קורבנות תסמונת קורו משוכנעים שאיבר המין שלהם נעלם לתוך הגוף. התסמונת הזו שכיחה בעיקר במדינות מתפתחות באפריקה ואסיה, שם האמונה בכישוף נותרה חזקה. הטיפול בקורו הוא באמצעות פסיכותרפיה או תרופות נוגדות חרדה.

13. תסמונת הסטודנט לרפואה

גם כותב שורות אלה, עבדכם הנאמן, מודה שלקה בה, יחד עם חבריי לספסל הלימודים:

זה מתחיל בשנה השנייה, בה מתחילים ללמוד על גוף האדם בפיסיולוגיה ופתולוגיה. הסטודנט מתחיל לחוש שהוא מפתח סימפטומים על החומר שלמד בהרצאה או קרא למבחן. על פי הדיווחים, עד 80% מהסטודנטים לרפואה חווים בשלב מסויים בלימודיהם תסמינים שקשורים לחומר שקראו, למדו, שמעו או של חולה שפגשו. במרבית הפעמים התסמין לא באמת שם, וזהו ביטוי סומטי ללחץ נפשי החולף מאליו תוך כמה ימים.