בטבע שלהם: הכירו את מתנדבי היערות
שמוליק ובנו אמרי מסיירים ביער בן שמן על סוסים ומחפשים מפגעים, הילה ויעקב, הורים לילדים, רוכבים על אופניים באזור ירושלים ומסייעים למטיילים, ואריה ודב הפנסיונרים משקמים טרסות בסטף. האנשים שעושים עבור הטבע
קק"ל יצאה לאחרונה ביוזמה להרחבת השתתפות הציבור בפעילויות התנדבות שיסייעו לה בשמירה על אתרי הטיולים, הטבע והסביבה. קק"ל מזמינה את כל מי שרוצה להתנדב במגוון תפקידים המסייעים לתחזוקה השוטפת של אתריה.
"יש לנו כרגע 250-כ מתנדבים קבועים בכל הארץ," מספרת יעל בנין, רכזת התנדבות בקק"ל, "ואלפים של מתנדבים על בסיס חד-פעמי, למשל כאלה שמסייעים ביום הניקיון הבינלאומי או בט"ו בשבט." בין האתרים שבהם מועסקים מתנדבים: מרכז קק"ל בצומת גולני, אתר הסטף בהרי ירושלים, אתר גילת ליד אופקים, ארכיון הצילומים בירושלים ועוד. מדובר במשימות כמו סיורים בשטח, סיוע למטיילים בהכוונה ובמידע, דיווח על מפגעים בשילוט, בשבילים, טיפול ושיקום של אתרים וצמחייה ועוד.
אחרי ט"ו בשבט, יום אחרי יום המשפחה, יתקיים אירוע "משפחה מתנדבת," שבמסגרתו משפחות יגיעו להתנדב בהפעלת תחנות מידע שבהן ניתן יהיה לקבל מידע על מסלול טיול או בכניסה לפארק. ובנין מוסיפה: "אנחנו גם מאפשרים לארגונים או למשפחות לאמץ אתר, על כל המשתמע מכך: החל בשמירה עליו ועד הפעלת אירועים בתוכו למען הסביבה. למשל, סיירת שקד מאמצת כבר כמה שנים פארק בנחל אופקים בדרום, בין אופקים לחצרים."
כל אדם שיתנדב יקבל הכשרה מתאימה למשימה שיבצע (וגם יבוטח על ידי הביטוח הלאומי באמצעות משרד העבודה והרווחה). ההתנדבות פתוחה לכל מי שהטבע יקר לליבו, מגיל 16 ומעלה. אפשר לפנות באמצעות אתר קק"ל: .www.kkl.org.il/volunteer
על הסוס ביער
מתנדבים שכבר מתנדבים בפעילויות שונות מספרים על חוויה מהנה מאוד. המתנדב הצעיר ביותר בחבורה, בן 12 בלבד, הוא אמרי תומר מתל-אביב, שבגלל גילו נאלץ לקבל אישור מיוחד, והוא מתנדב כבר כשנה יחד עם אביו שמוליק (50). אמרי ושמוליק, חשמלאי במקצועו, מתנדבים ב"יחידת הריינג'רים של קק"ל," השומרת על הסביבה באזור יער בן שמן. "אנחנו מחלקים שקיות זבל למטיילים בשטח, מדווחים על מפגעים," מספר אמרי, שאוהב מאוד טבע וגם פעיל בתנועת הצופים.
את הפעילות הם עושים רכובים על סוסים. "אנחנו רוכבים מקצועיים על סוסים," מספר שמוליק. "אני רוכב על סטאר ואמרי רוכב על מוסקט, סוס ששייך לחוות שיר בניהולו של צוקי ארביב, שמסייע רבות בשיתוף פעולה עם מתנדבי קק"ל. כל אחד מאיתנו רוכב על סוס בעת ביצוע המשימות. לאמרי נתנו אישור מיוחד לאור כישורי הרכיבה שלו. אנחנו שומרים על העצים ועל בעלי החיים. אם צריך מעירים בעדינות למי שהורס את הטבע, וגם מסייעים בהכוונת מטיילים באזור, שאותו אנחנו מכירים היטב. לפעמים אנחנו גם מסייעים בחיפוש נעדרים, אם מקפיצים את יחידת ההתנדבות שלנו."
ההתנדבות שלהם מתבצעת על בסיס זמן פנוי. בפועל הם משקיעים 5-כ שעות בכל יום, וגם בסופי שבוע ובעיקר בחגים, לאור ריבוי המטיילים והשריפות באזור.
איך אמרי מוצא זמן בין החוגים, שיעורי הבית ?'וכו
"ראשית, כאבא לארבעה ילדים, ובימים שבקושי אפשר לעקור את הילדים מהמחשב ומהאייפון, אני גאה שהצלחתי לעקור את אמרי לכמה שעות בכל יום כמעט לטובת מעשה התנדבותי, שתורם לשנינו זמן איכות משותף שכנראה לא היינו זוכים לו אחרת. לפני כל יציאה למשימה אמרי מארגן פק"ל שכולל שימורים, מים, לחם ועוד, אנחנו מכינים לנו אוכל בשטח, צופים יחד בבעלי חיים, והוא מתנתק לכמה שעות מהצרות החולות של המאה – 21-ה מחשבים, סלולר, טלוויזיה. יש לנו שיחות עמוקות, וזה נפלא. אמרי לא מפספס את חוג הקרטה ואת הפעילות בצופים, וביום שהוא יודע שאנחנו יוצאים אחר הצהריים להתנדב ביער, הוא טורח להכין שיעורים מראש. אנחנו יוצאים, אגב, בכל מזג אוויר."
מה מעצבן אתכם במהלך המשמרת?
"המטיילים מלכלכים, ולא נעים לראות מה קורה בשטח אחרי יום עמוס מטיילים. הם גם עולים על שדות חרושים והורסים יבול לחקלאים, ולעיתים משאירים אש בוערת."
האם עוד חברים שלכם הצטרפו?
"בהחלט. צירפתי זוג חברים שלנו מחולון - רוני מועלם, שהוא מרצה במכון ויצמן, ויפית בר-און, שעובדת במשרד החינוך. גם להם יש סוסה, בריזה. גררנו גם את כל המשפחה. רוני, הבת הקטנה בת ,6-ה שרוכבת גם היא, מצטרפת ורוכבת איתי על הסוס. הבת הגדולה נועם, בת ,16 אחראית על הטיפול בסוס ועל הכנתו. אשתי יפעת היא 'תומכת לחימה' מהצד – למשל, מכינה לכל צוות היחידה עוגות לשטח."
הבנות בריקשה מאחור
גם הילה הנינג מנס-ציונה (34) אמא לשניים, ויעקב שליין (44), אב לשלושה, רוכבי אופניים ותיקים שעברו הכשרה לסיוע לרוכבים שנתקעים בשבילי קק"ל, מתנדבים בהנאה יחד כבר כמעט שנה. הילה: "המשימה שלנו היא רכיבה בשבילים באזור ירושלים ובדיקת תקינות השילוט, דיווח על מפגעים, כמו שלט שהתהפך, ולסייע לרוכבים, אם למשל התפנצ'ר להם גלגל. לאחרונה החלפנו שתי פנימיות למטיילים שהיו בטיול משפחתי."
הילה ויעקב הגיעו להתנדבות לאחר שראו פרסום בדף הפייסבוק של קק"ל. "החברים שלנו גאים בנו ומתלהבים, אבל יש גם כאלה שלא מבינים איך אנחנו קמים בחמש בבוקר ויוצאים מהשמיכות לטובת רכיבה, ועוד בהתנדבות," הם מספרים.
מה מעצבן אתכם בעבודת ההתנדבות?
הילה: "בקיץ אנחנו רוכבים מוקדם בבוקר, ובסך הכל הרוכבים בשעות האלה בדרך כלל שומרים על הטבע ולא ממש נתקלנו בבעיות של ונדליזם. זה כיף לראות עד כמה הישראלים אוהבים לטייל עם המשפחות. אתמול ראינו אבא עם ארבעה ילדיו, כולם על אופניים, זה מראה נפלא. עם זאת, לא היה מזיק לו היו מוסיפים יותר שבילים סלולים לאופניים. המסלולים הקיימים מתוחזקים להפליא. בסיורים אנחנו מסתמכים על המפות והשילוט של קק"ל בשטח, שהם ממש יעילים ונוחים. חבל שיש מסלולים מסודרים כאלה רק באזור ירושלים. צריך לעשות את זה בכל הארץ."
איך אתם משלבים את ההתנדבות עם חיי השגרה?
"יש הרבה מתנדבים בקטגוריה שבה בחרנו. רבים מאיתנו רוכבים בימי שישי, כך שזה לא נופל על ימי העבודה. שנינו מרבים להתנדב בשבתות, ובעיקרון משמרת אחת לחודש. עדיין לא הצלחנו לגרור חברים נוספים, אבל היד עוד נטויה. מה שבטוח, הבת הגדולה שלי, בת ,5.5 שעדיין רוכבת עם גלגלי עזר, כבר בכיוון הנכון. אחותה רק בת שנתיים וחצי. מדי פעם אנחנו לוקחים אותן בריקשה מיוחדת שמחוברת לאופניים, וכבר מגיל צעיר הן נחשפות לרעיון של התנדבות למען הסביבה."
ממחשבים לטרסות
אריה אבלס (63) וחברו דב בר-דוד ,(68) פנסיונרים, בחרו להתנדב דווקא בעבודה פיזית, ולא קלה
בכלל: בנייה והקמה מחדש של טרסות שנהרסו באזור הסטף בהרי ירושלים. הם מתנדבים כבר למעלה משנה. אריה נשוי, אב לשניים, סבא לנכדה וגר בתל-מונד. דב נשוי, אב לשלושה, סבא לשמונה וגר בכפר סירקין. הם משכימים מוקדם בבוקר כדי לצאת לפני הפקקים. הם נפגשים איפשהו באמצע הדרך, עולים יחד על אוטובוס ונוסעים לסטף.
אבלס: "שנינו אנשי מחשבים, שתמיד עבדנו בעיקר עם הראש, ובגיל הפרישה חיפשנו דווקא להתנדב בעבודה גופנית. חיפשנו וחיפשנו, ואז נתקלנו באתר של קק"ל שהציע בניית טרסות. מיד התחברנו. באזור הזה נשמרה חקלאות עתיקה הכוללת השקיה בתעלות, אבל במהלך הזמן הטרסות מתמוטטות. התפקיד שלנו הוא ראשית לפנות את הטרסה שהתמוטטה, ובהמשך לבנות אותה מחדש. זה כולל בין היתר איסוף אבנים, קט - נות וגדולות. צריך גם מורל גבוה לעבודה בתנאי שטח שלא תמיד נעימים, ובוודאי בחורף."
אריה מספר בצער שבמהלך הפעילות הוא נתקל בהרבה תלמידי בתי ספר שמלכלכים את האזור. "זה נובע מחוסר מודעות וחינוך לשמירה על הטבע."
האם עוד חברים הצטרפו אליך?
"עדיין לא, ולמיטב הבנתי זה בעיקר מפני שמקום הפעילות שלנו קצת רחוק ולא משלמים לנו הוצאות נסיעה, כך שלא לכל אחד זה מתאים. אנחנו מתנדבים פעם בשבוע. גם בתפקיד כמו שלנו קשה יותר בחורף – בוודאי אחרי הסופה האחרונה."
פורסם ב"מסלול" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
