ותיקי השריון באו לנחם: "שרון הכריע ב-73'"
לוחמי חטיבה 421 הגיעו לקברו של ראש הממשלה לשעבר וסיפרו כיצד הוביל אותם בתעלה: "הוא ראה את שדה הקרב בצורה פנומנלית, הוא היה מנהיג"
עוד בחדשות:
- דיסקין על שרון ורבין: לא עסקו רק בהישרדות
- סערת יעלון-קרי: "לאמריקנים יש זיכרון ארוך"
- דוקר הנער נאור אטיאם יואשם ברצח
בשעות הצהריים הגיעו לגבעה כמה עשרות מוותיקי חטיבת 421, שהייתה כוח השריון הראשון שחצה את התעלה במלחמת יום הכיפורים, בבוקר 16 באוקטובר 1973, מיד אחרי לוחמי הצנחנים. את החטיבה הוביל מפקדה, אלוף משנה דאז חיים ארז, ומפקד הגדוד הראשון גיורא לב, לימים ראש עיריית פתח תקווה.
יהודה טל ממושב ביצרון, שהיה אז סגן מפקד פלוגה בדרגת רב סרן, סיפר: "אריק היה שם כל הזמן בראש הכוחות. הוא ראה את המתרחש מכלי ראשון ולא רק שמע על זה במכשירי הקשר. הוא ממש הורה לדחפורים היכן לחפור כדי שאפשר יהיה להוריד למים את התמסחים (הנגמ"שים האמפיביים שאפשרו את חציית התעלה, א"ר). הוא היחיד באותם ימים שראה את הדברים נכוחה, בצורה פנומנלית, וידע שכדי להכריע את המלחמה צריך להעביר את הקו אל צדה המזרחי של התעלה".
מעל קברו של שרון הוסיף טל שכבר לפני שמונה שנים הרגיש שישראל איבדה מנהיג דגול: "אולי לא כולם הסכימו איתו, אולי הוא לא תמיד עשה את הדברים בצורה דמוקרטית, אבל הוא מנהיג שאהב את המדינה ופעל למענה".
יוסי רגב, שהיה מ"פ הפלוגה הראשונה שצלחה את התעלה, הוסיף ששרון ישב בטנק החמישי בטור: "זה היה מרשים מאוד לראות את האלוף משתתף בפועל. המנהיגות שלו והשקט שלו הם שהכריעו בסופו של דבר את המלחמה ב-73'".
שרשרת של מבקרים
לגבעת הכלניות ולחוות שקמים הגיעו היום גם הרב הראשי לשעבר שלמה עמאר, מזכיר הממשלה לשעבר ישראל מימון, ראש עיריית נתניה מרים פיירברג, וציפורה ויעקב אביטן, הוריו של עדי אביטן שנחטף בלבנון באוקטובר 2000 וגופתו הוחזרה במהלך כהונתו של שרון. "חששנו בהתחלה כששרון נבחר לראשות הממשלה כי לא ידענו איך הוא יתייחס אלינו", אמר יעקב אביטן. "אבל החשש שלנו התבדה. הוא התגלה כאדם גדול ומנהיג גדול. כשישב מול האמהות של החיילים הוא השפיל את עיניו. כשהוחלט להכריז על עדי וחבריו, בני אברהם ועומאר סוועאד, כחללים שמקום קבורתם לא נודע, הוא לא שלח קצין להודיע לנו. קיבלנו את ההודעה בלשכתו. מפיו".
רבים מהבאים לגבעה הביאו עמם זרי פרחים, ואחרים הניחו על הקבר הטרי מכתבים או מזכרות קטנות, בהן דגלים ואף שתי כבשים. אחת המשפחות שהניחו מכתב הייתה זו של אלי אבידוב מאזור. אבידוב הגיע בהרכב שלושה דורות, עם הבת מזל שאול והנכדה. "אני עצמי לחמתי במלחמת השחרור כאן בצפון הנגב, ובלטרון לחמתי בקרב הראשון. שרון לחם ונפצע בקרב השני.
הגעתי לכאן כדי להביע כבוד לאדם שלחם לאורך השנים על קיומה של המדינה ועל ודמותה, כמוני. הוא היה מלח הארץ", אמר.
כמו כן ביקרה שם מילכה בנימיני מאלפי מנשה, ששירתה כמנהלת לשכתו של שרון כאלוף פיקוד דרום עד שהשתחרר בקיץ 1973. היא נזכרה בהיכרות שלהם: "כשהוא נכנס לתפקיד – ואני הייתי קצינה צעירה ונשואה טרייה - סיכמנו שבמשך שנה לא אכנס להיריון על מנת שתהיה המשכיות בעבודת הלשכה. לא ידעתי שבאותה עת כבר הייתי בהיריון, ובהמשך, אחרי שגיליתי, ניסיתי להסתיר את זה. בסוף הוא כעס עליי שהמשכתי לעבוד כרגיל בלי לגלות לו והתעקש שאני אנוח בצהריים.
"עקבתי אחריו במהלך השנים וראיתי שאותם קווים שאפיינו אותו כאדם וכמפקד אפיינו אותו בהמשך בדרכו המדינית. לאורך כל השנים כאדם בוגר הצבעתי למפלגה אחת, חוץ מפעם אחת, ב-1977, כשהצבעתי למפלגת שלומציון בראשותו".
בנוסף, הגיעה לקבר קבוצה של נשים ממועדון קונגרס יהודי בוכרה העולמי בתל אביב. במקביל הגיעה גם קבוצה של פרחי טיס צעירים שעמדו במשך דקות ארוכות מול הקבר.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
