רוח דרומית

עד שהצלחתי לאסוף את עצמי ולקום על הרגליים, התקבצה החבורה סביבי. ספק מודאגים ספק משועשעים, ובהומור צה"לי פלט מישהו ש"עכשיו הסלע במקום הנכון". בדיקה עצמית מהירה של כל האיברים החשובים ושלמות האופניים, גילתה כי שום דבר לא נשבר. כך שתוך כדי האזנה למחמאות על הסלטה המרשימה, חזרתי לדווש כשעל פניי פרצוף של "עסקים כרגיל". רק אחר כך, במקלחת לפני הנסיעה הארוכה חזרה הביתה, גיליתי את כל השפשופים והסימנים הסגולים החדשים ש"הרווחתי" במסע הזה.

(ערן אביבי)

הסלע במקום הנכון

יומיים אחורה. מישהו מחליט להזמין אותי למפגש השנתי של חבורת "עז הרים" ו-25 מחבריהם הקרובים ביותר - מפגש שהפך כבר למסורת שנתית ומתקיים בקיבוץ סמר. למה דווקא שם? אף אחד לא בדיוק זוכר, אבל הם ממשיכים לבוא בכל מקרה. כנראה זה השילוב של הקרבה לשבילי רכיבה משובחים, הריחוק מהחיים הרגילים והקרבה לסיני ונופיה.

(ערן אביבי)

אהוד בנאי מנגן לנו את הדרך דרומה בטנדר הגדול, החרטום מכוון לחאן שחרות, הירכתיים עמוסים בחמישה זוגות אופניים, כל זוג מלמד על העדפותיו הדו-גלגליות של רוכבו. יש "26 אגרסיביים וארוכי מהלך, יש "29 עם שלדת קרבון ואפילו ניצנים ראשונים של "27.5 כבר שם - בהחלט חבורה מגוונת. אני הצטיידתי ב-"29 של KONA אשר הושאלו לי, וכמו שאגלה מאוחר יותר, הצליחו להסתיר היטב את החלודה שהצטברה לי בברכיים מחוסר רכיבה.

(ערן אביבי)

חאן שחרות היא מקום מיוחד מאד מול נוף קדומים. בשעות אחרי הצהריים מדליק אור השמש את הרי אדום בגוון אשר הקנה להם את שמם. המראה מרהיב, אבל לנו אין יותר מדי זמן להתענג עליו. כשמגיע ירון דרי, המדריך של סמרבייק, כולם עולים על האופניים ומדוושים למורד התלול של מעלה שחרות היורד בחדות ליטבתה. המעלה תלול, דרדתי, ובחלקו מסולע מאד. בדיוק מה שרוכבים מיומנים מחפשים, אבל מאתגר למדי לאחרים. השמש כבר נמוכה בשמיים, וגם אם אין לנו קילומטרים רבים לדווש, אחרוני הרוכבים מגיעים למלון הרוכבים בסמר כשכבר מחשיך.

עולם גבוה

היום השני מתחיל עם ארוחת בוקר שלא תבייש חוות בוקרים בטקסס. בזמן שאנו טוענים קלוריות ומכינים כריכים להמשך היום, מעמיס הצוות את האופניים על עגלה בדרך לנקודת הזינוק של היום השני - הרחק מכאן. קצת מוזר לראות אופני טיטאניום וקרבון תלויים על עגלה שנושאת בדרך כלל אופני השכרה פשוטים, אבל מתרגלים להכל.

(ערן אביבי)

אי שם במעלה ההר על כביש 12, פחות או יותר מול צומת כניסה לבסיס גדול, אנחנו פוגשים שביל מסומן. פותחים את היום בן 40 הקילומטרים עם דיווש מהיר לחציית בקעת סיירים, הכנה לקראת טיפוס אנכי של כ-200 מטרים בסדרת גבעות עוקבות, אשר מביאות אותנו לשפת מצוקי תמנע. נשימתנו נעתקת למראה התהום הפעורה והנוף שאין שני לו.

כעת יורדים לתמנע, ומתחברים לסינגל המקיף את הפארק. 21 קילומטרים לא קשים לרכיבה המנווטים בין פינות מעניינות. היום נגמר בדיווש מנהלתי חזרה לסמר הקרובה.

מעלה קטורה

היום האחרון הוקדש למסלול חדש שנפתח רק לפני מספר חודשים, וממשיך את שביל ישראל לאופניים אשר מתחיל באילת. המעלה הוא חלק מאד חשוב במסלול הזה, מכיוון שהוא משגר את הרוכבים מעלה מהערבה, לעבר קיבוץ נאות סמדר. גובה אנכי של כ-250 מטרים בקצת פחות משני קילומטרים – תלול!

(ערן אביבי)

כשמגיעים לראשו פוגשים שלטים הפוקדים לרדת מהאופניים ולא לנסות לרכוב את המורד התלול המורכב מפיתולים חדים מאד, על שפת תהום, עם דרדרת בוגדנית והמון אלמנטים שיכולים לספק תעסוקה ל-669. רבים באמת בוחרים שלא לרכוב, ורק בודדים מנסים את כוחם. לא מומלץ בעליל.

בקטע האחרון והקצר עד לכביש אני צולל לפתע ובולס פיסת ערבה בין השיניים. לדוושה שלום, הסלע כאמור זז, והכתם הסגול שמתפשט על הירך יעלם בשלב כלשהו. נזקים אין, רק אגו חבוט.

(ערן אביבי)

בדרך הביתה מפנה האופוריה מקום לעצבות. חוזרים עמוסי חוויות, תמרים משובחים וכמה צלקות כבוד בהן נתהדר בשבועות הקרובים. נופי המדבר מצטמקים במראה ואני כבר מתכנן את הגיחה הבאה דרומה - רק שהסימנים הסגולים יעלמו כבר.