חיסול הנקמה הישראלי שהדהים את ערפאת
אשת מסתורין הפעילה עבור המוסד את מכונית התופת שהרגה בביירות את עלי חסן סלאמה, ממתכנני טבח הספורטאים במינכן. עוד השבוע לפני: כשהמפכ"ל הראשון הורשע בעדות שקר וכשבגין הזמין פליטים לארץ
השבוע לפני - לכל הכתבות
לאחר רצח 11 הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב-1972 הורתה ראש הממשלה דאז גולדה מאיר למוסד לחסל את כל הפעילים שלקחו חלק בתכנון ובביצוע פעולת הטרור. במוסד גיבשו רשימה של 11 יעדים, ביניהם סלאמה. ב-21 ביולי 1973 סברו במוסד כי אחמד בושיקי, מלצר ממוצא מרוקני, הוא סלאמה והוא חוסל בטעות בעיר לילהאמר שבנורווגיה.
אבל, על-פי פרסומים זרים, ישראל השיגה את המחבל הבכיר אחרי חמש שנים וחצי. לאחר הפיצוץ, שנשמע היטב בכל רחבי ביירות, הגיעו למקום אנשי פתח חמושים שלא איפשרו לאיש להתקרב למכונית המרוסקת. חוקר מטעם הארגון אמר בכעס: "מעשה זה בוצע באמצעות אות רדיו, שנשלח ממרחק". הוא העריך שמדובר בכ-50 ק"ג של חומר נפץ.
ראש אש"ף יאסר ערפאת, ששהה באותו זמן בדמשק, נראה המום. עדי ראייה סיפרו כי עיניו היו אדומות וכי הוא בכה. ערפאת, לפי התיאור, חשב את סלאמה ל"בנו המאומץ" ולא אחת אמר כי אהב אותו כאילו היה בנו "האמיתי". מיד לאחר החיסול ירד ערפאת למחתרת.
נוכחים במועצה הפלסטינית סיפרו שערפאת כה נדהם, עד שלא היה מסוגל להשמיע אפילו משפט ברור אחד. עיתונאים פנו בשאלות לראש אש"ף, אבל הוא לא אמר דבר. דוברו, שהיה איתו, הכריז: "זה היה מעשה רצח מתועב, שבוצע על-ידי סוכנים ציונים".
ארגוני המחבלים הגיבו בירי קטיישות לעבר קריית שמונה. אחת הרקטות חדרה לכיתה בבית ספר חמש דקות לאחר שהילדים יצאו ממנו. בתגובה הפגיז צה"ל בסיסי מחבלים בנבטייה, בצור ובאזורים נוספים בדרום לבנון.
כעבור כמה ימים הובא סלאמה יחד עם המחבלים הנוספים שנהרגו בפיצוץ למנוחות בביירות. ההלוויה הפכה מאוד להפגנת שנאה המונית. גברים צעקו במקהלה "מוות לישראל" ואילו נשים בכו בקולי קולות ומדי פעם פרצו בצעקה "שסעו אותם לגזרים". ערפאת היה בין נושאים ארונו של המחבל הבכיר. מדי פעם פרץ ראש אש"ף בבכי. אלו שהיו קרובים לערפאת שמעו אותו ממלמל: "הוא היה אחד מילדיי היקרים ביותר. הוא היה בני האהוב".
חוקרי פתח הכינו דו"ח ביניים לחקירת החיסול. על פי הממצאים קבוצת קומנדו ישראלית היא זו שביצעה את ההתנקשות, בסיוע משתפי פעולה מקומיים.
החוקרים העריכו שאנשי הקומנדו הישראלים הגיעו לביירות בטיסות משווייץ במרוצת ארבעת החודשים שקדמו לחיסול. עוד נטען כי האישה שכרה דירה שהשקיפה על דירתו של סלאמה. אנשי פתח הוסיפו כי הם לא מוצאים מכלל אפשרות שהאישה נתנה את האות או שבעצמה הפעילה מרחוק את המטען.
בני הזוג נהגו לבלות בשעות הערב בחברת ידידים פלסטינים ולבנונים עשירים. כתבים מערביים בביירות סיפרו כי מחדרם של סלאמה וריזק במלון "פלאש" בביירות נשמעו לא פעם צעקות וקולות מריבה. מלכת היופי נראתה פעם אחת יורדת לברכת השחייה של המלון מרכיבה משקפי שמש כהים שהסתירו תחבושת על עינה השמאלית.
"הבאנו שלום עליכם": ממשלת ליכוד הביאה פליטים
עוד לפני שנכנס לתפקיד ראש הממשלה, הודיע מנחם בגין כי ישראל תקלוט פליטים מווייטנאם. בינואר 1979 הגיע קבוצה של כ-100 פליטים והיא התקבלה בטקס רב רושם בעפולה, שבו הונפו דגלי ישראל והושמע השיר "הבאנו שלום עליכם". "חלמתי לעלות לרגל לירושלים, אבל מעולם לא שיערתי שאגיע אליה בנסיבות כאלה", סיפר אחד הפליטים. חברו הפגין ידע: "יש אצלכם הרבה גנרלים. משה דיין ופרדסים של תפוחי זהב".
בבוקר הראשון שלהם בישראל נעשו סידורים ראשונים לקליטת ילדי הפליטים בבתי הספר שבעיר. מנהל מחוז הצפון של משרד החינוך באותם ימים, יוסף לוי, אמר כי המשרד יזם שיחות עם מורים ותלמידים, שבהן הוסבר להם השיקול ההומניטרי שהדריך את הממשלה בקבלת החלטה לקליטת הפליטים ובצורך לסייע לתלמידים החדשים בקליטתם.
כמו הסברו של בגין, גם המר כתב כי יש לזכור לקח מהשואה. "לפני 40 שנה ידענו את הגורל המר הזה. תועים ומטולטלים באים ונדחים מעל מפתנן של אומות העולם והרי זה מעיקרי התורה 'מה ששנוא עליך - אל תעשה לחבריך'", כתב שר החינוך. יש לציין כי פליטי וייטנאם נמלטו מאזורי קרבות בארצם.
המפכ"ל הראשון הורשע
53 שנים לפני שהותרה לפרסום פרשת הרב פינטו וניצב ארביב, הורשע מפכ"ל המשטרה הראשון במדינת ישראל, יחזקאל סהר, בבית המשפט המחוזי בעבירה של עדות שקר ביודעין.
סהר - שכיהן לאחר פרישתו מהמשטרה כשגריר בווינה - העיד במשפט לשון הרע של עמוס בן גוריון, בנו של ראש הממשלה הראשון ומי שהיה סגנו כמפכ"ל. בן גוריון תבע את התארגנות "שורת המתדבים" שפרסמה עליו חוברת ובה האשמות בשחיתות, בין היתר נטען שהיה שותף של ישעיהו ירקוני (בעלה השני של יפה ירקוני) והתיק נגדו נסגר. המפכ"ל נמצא אשם בכך שמסר עדות שקר, כשאמר שירקוני אינו חשוד ולא היה חשוד במשטרת ישראל, בעוד שסהר ידע כי ירקוני היה חשוד ונשאר חשוד.
השופטים קבעו כי "מפקח כללי לא יכול היה שלא להבין כאשר שאלוהו הם אדם חשוד, שהכוונה היא להגדרה הכללית של מונח זה, ולא להגדרתו המיוחדת. הנאשם ידע שירקוני חשוד ולא יוכל להתחמק מכך, אלא אם הוא בעל הבנה מוגבלת, שאינו מבין את אשר הוא יודע".
בית המשפט גזר עליו קנס ועונש מאסר על תנאי. באוקטובר 1968 חנן הנשיא זלמן שז"ר את סהר.
שורת המתנדבים הייתה התארגנות חברתית פוליטית שהוקמה בשנת 1952. ההתארגנות הייתה יוזמה של סטודנטים ומרצים מהאוניברסיטה העברית בירושלים שביקשו לעסוק בפעילויות התנדבותיות - בעיקר בתחומי קליטת עלייה, ולהילחם למען טוהר המידות והשלטון התקין בישראל.
בתחילה עסקו חברי שורת המתנדבים בפעילות חברתית וחינוכית במעברות ובהמשך התמקדו במערכה למען טוהר המידות הציבורי וזכו לתמיכתם של אנשי ציבור ורוח רבים. בשנת 1955 פרסמו חוברת בשם "הסכנה אורבת מבפנים" ובה מידע על העדפות שהעניקו משרד הביטחון והמשטרה לקבוצת אנשי עסקים שהייתה מקורבת לסגן המפכ"ל בן גוריון.
בן גוריון תבע ארבעה מחברי שורת המתנדבים לדין בגין הוצאת דיבה. המשפט נערך בבית המשפט המחוזי בתל אביב ועורר סערה ציבורית. בסיומו זכה בן גוריון בתביעתו והנתבעים חויבו בתשלום פיצויים. עורכי דינם של שורת המתנדבים ערערו לבית המשפט העליון. בשנת 1960 התקבל הערעור בחלקו, בוטלו חלקים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי והופחת בצורה ניכרת סכום הפיצוי. בנוסף ביקר בית המשפט את התנהלותם של בן גוריון, של המשטרה ושל התביעה וקבע כי סהר שיקר בעדותו לטובת בן גוריון.
לפנייה לכתב/ת 
