שופט: אלימות אריתריאי – חלק מרקע תרבותי
אחרי שריצה מאסר בגלל אלימות כלפי אשתו הושם אזרח אריתריאי במתקן סגור בטענה לסכנה לציבור. בדיון בערעור שלו קבע שופט שאין צורך להפריז במעשיו ושאי אפשר להתעלם מהיחסים השונים בין גברים ונשים במולדתו
בספטמבר 2010 נכנס אזרח אריתריאה
לישראל, ובשל ההגנה הקבוצתית שמעניקה ישראל לנתיני המדינה עקב המצב במולדתם, הוא קיבל רישיון שהייה זמני בארץ. האיש, נשוי ואב לילדה, נהג כלפי אשתו באלימות ובדצמבר 2012, בעידוד המעסיק של רעייתו וארגון "מסילה", היא הגישה נגדו תלונה במשטרה. הבעל נעצר והורשע בהסדר טיעון באלימות ואיומים ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר בפועל. עם שחרורו הוצא נגדו צו גירוש.
משרד הפנים טען כי העבירות שביצע המערער מעידות כשלעצמן על מסוכנותו כלפי אשתו וכלפי הציבור בכלל. נטען כי המערער לא למד לקח ודעותיו בנוגע ליחסי גברים-נשים נותרו ללא שינוי. עוד נטען כי החזקתו במשמורת לא תימשך לנצח, אלא עד שיוכיח כי אינו מסוכן לציבור.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- בית המשפט: שמירת מצוות היא לא קו הגנה
- לכלכתם על מישהו בפייסבוק? כך תמנעו תביעה
- שואה ופיצויים: הגלגול המשפטי של ילדי טהרן
- תביעת פרידה: החתונה אזרחית, הגירושין לא
מאחר שלא ניתן להחזיר את האיש למולדתו הוא הושם במשמורת, ומאז שהה במתקן סגור ללא צפי לשחרורו. ניסיונותיו להשתחרר מהמשמורת העלו חרס, ובית הדין לביקורת עמד על החלטתו להותירו במתקן השהייה בטענה שהאיש מסוכן לציבור.
בערעור שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע הסביר הבעל כי אינו מסוכן לציבור, וכי מעשיו נבעו מפערי תרבות ולא משום שהוא אדם בעל דפוסים אלימים. באריתריאה, ציין, מצב הנשים שונה, והיום הוא יודע היטב שבישראל לאישה ולגבר מעמד שווה.
עוד טען כי כבר ריצה את עונשו, לקח אחריות על מעשיו והביע חרטה. לדבריו, אשתו ממתינה בכיליון עיניים לחזרתו, ואין כל הצדקה להחזיק אותו במשמורת בלתי מוגבלת בזמן תוך פגיעה בחירותו.
מתקן השהייה למסתננים "חולות". פוגע בחירות(צילום: הרצל יוסף)
אין להפריז בחומרת המעשים
השופט אליהו ביתן קבע שהארכת שהות מסתנן במשמורת לתקופה העולה על 60 יום מתאפשרת על פי חוק ההסתננות רק אם הוכח שהוא מהווה סכנה לביטחון המדינה, לשלום הציבור או לבריאותו. אולם במקרה זה לא מדובר במעשים המופנים כנגד כלל הציבור, אלא רק כלפי אשתו.
"יש הבדל בין 'סכנות ציבוריות' ל'סכנות אישיות'", כתב השופט ביתן. "הסכנות הציבוריות רחבות ומקיפות יותר. פרטי הציבור הרחב אינם מכירים את מי שעלול לסכנם ואינם יכולים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע מלהיקלע לסביבתו, ואילו האדם המסוים, מושא 'הסכנה האישית', מכיר את מי שעלול לפגוע בו ויש לו יותר כלים להתגונן מפניו, לדווח עליו או להימנע ממגע אתו".
השופט הוסיף שבפועל לא ניתן לגרש את המערער, והמשמעות היא שהמדינה תיאלץ להחזיק אותו עוד זמן רב במשמורת. השופט אף העיר למדינה כי אין להפריז בחומרת מעשיו של המערער, אף שזו שניסתה לייחס להם חומרה מוגזמת. על פי השופט, לא ניתן להתעלם מהרקע התרבותי שממנו הגיעו המערער מאשתו.
בהקשר זה ציין השופט כי אשת המערער אכן משוועת לחזרתו. השופט הזכיר תקרית מרגשת שאירעה בתום הדיון באולם, כאשר האישה ניגשה לבעלה, והשניים "נפלו זה על צווארי זה וגעו בבכי מטלטל ונוגע ללב והיא התחננה שהוא ישוב אליה ואל בתם".
בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שהמערער שילם את חובותיו לחברה, קבע השופט כי המשך החזקתו במשמורת "חורגת באופן מובהק מהמידתיות הראויה" ויש לשחררו. בסיומו של פסק הדין המליץ השופט למדינה לשקול העברת מסתננים, שלא ניתן להרחיקם מישראל, למרכז פתוח שיפגע פחות בחירותם.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד רועי שעיה
עוסק בין היתר בתחום המשפט הציבורי והמנהלי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
