המחאה מתחדשת: "לילדים שלנו אין עתיד"
מפגינים שהגיעו לכיכר רבין טוענים שמאז החלה המחאה החברתית ב-2011, המצב הורע. משה איבגי: "השיטה יותר חזקה מהאנשים וכולם קורבנותיה. השלטון לא משרת את האזרח"
כמה מאות מפגינים השתתפו הערב (שבת) בהפגנה בכיכר רבין שבה דרשו "צדק חברתי". בין הבאים להפגנה היה השחקן משה איבגי: "אנחנו מדברים על שינוי השיטה כי העסק לא עובד".
המפגינים נשאו שלטים "הון שלטון עולם תחתון", ועל במת הנאומים הוצב שלט "העם דורש צדק חברתי עכשיו". למקום הגיעו פעילי תנועת "הלא נחמדים", שהביעו מחאה על השתתפות פוליטיקאים בהפגנה. לדברי השחקן משה איבגי, "המערכת הארגונית משטה גם באלו האמונים עליה וגם באזרחים. לא שר האוצר שמוריד את מחירי השמנת המתוקה ולא ראש הממשלה יכולים לעשות דברים לשינוי המצב בצורה מהותית. השיטה יותר חזקה מהאנשים וכולם קורבנותיה. השלטון לא משרת את האזרח".
אייבי בנימין, איש היי-טק ואחד המארגנים של ההפגנה: "אחרי שצעדנו ברחובות ב-2011, הוקמה ועדה לפתרון הנושאים שעלו. הייתה מערכת בחירות, הוקמו מפלגות חדשות שרצו על הנושאים הללו וחיכינו לבשורה שלא הגיעה. להיפך, המצב הפך לגרוע יותר. מחירי הדיור עולים, יוקר המחייה מטפס לשיאים, העוני גדל והפערים החברתיים מתרחבים. אני כאיש היי-טק לא יכול לראות איך אני מזדקן בכבוד בארץ ואיך אני נותן קורת גג לילדיי".
צ'רלי ביטון, ממייסדי תנועת "הפנתרים השחורים", נשא דברים באירוע: "הפכנו למדינה מוכת עוני ואנחנו הולכים ומתרוששים מיום ליום. פוליטיקאים באים ואומרים 'אנחנו איתכם', כולל השניים האחרונים שנכנסו לכנסת כאילו בדם המחאה. מעניין אותם הציבור? הדיור?".
פרופ' יוסי יונה: "תקופת החסד שניתנה לממשלה ולעומד בראשה הסתיימה. קיבלנו ממשלה עם סדר יום כלכלי נבזי ואכזרי יותר. ראש הממשלה הסתיר את כספו במקלט מס וזו לא חברת המופת שרצינו. אפשר להנהיג מדיניות כלכלית וצודקת יותר". חברת הכנסת תמר זנדברג (מרצ) אמרה בהפגנה: "למדנו שהון שלטון זה לא רק עולם תחתון, זה גם פוליטי".
במהלך הההפגנה הפריעו נציגי ארגון "הלא נחמדים" לחבר הכנסת אילן גילאון לנאום מעל הבמה, רק אחרי התערבות שוטרים הוא המשיך בנאומו. ח"כ גילאון :"מדינת ישראל זקוקה לראש ממשלה שמקבל החלטות הגונות ולא לשר אוצר שהוא פרזנטור לשמנת מתוקה. ישראל נחטפה בידי קבוצת בנקים, חברות ביטוח ונדל"ן".
בדף הפייסבוק שפרסמו המארגנים לקראת ההפגנה נאמר: "להורים שלנו היה קשה אבל הם קיוו שיהיה טוב יותר. אנחנו מרוויחים יותר מהורינו אבל לנו עוד יותר קשה, ואנחנו יודעים שלילדים שלנו אין עתיד להתקיים בכבוד ולבנות בית בארץ".
המחאה החברתית החלה בקיץ 2011, כאשר דפני ליף, צעירה מתל אביב שהתקשתה לשכור דירה בעיר, הקימה יחד עם חבריה אוהלים בשדרות רוטשילד. אליהם הצטרפו מפגינים רבים שמחו על יוקר המחיה במדינה. בנוסף לתל אביב, גם בערים אחרות בארץ הוקמו מתחמי אוהלים.
בעקבות המחאה הנרחבת החליטה הממשלה על שורת צעדים לפתרון מצוקת הדיור ויוקר המחיה. הוקמה ועדה בראשות פרופ' מנואל טרכטנברג, שהציעה מספר רעיונות לפתרון הבעיות, והממשלה קיבלה חלק מהן. שנה אחרי הקמת עיר האוהלים, משה סילמן מחיפה הצית את עצמו ונשרף למוות במהלך הפגנה. גל נוסף של מחאה החל במאי 2013, אחרי הגזירות הכלכליות עליהן החליטה הממשלה.
Read this article in English