מילה טובה לטביב / טור
בניגוד לבוסים שמפזרים הבטחות ולא מקיימים, צריך להחמיא לבעלים של בית"ר ירושלים על הרכש שהביא בחלון ההעברות. וגם: מאיזו בעיה ממשיכה הפועל ת"א לסבול למרות הניצחונות? אורי קופר מסכם
זה לא תמיד פופולרי לומר מילה טובה על טביב, אבל מגיעה לו אחת כזאת. ההיסטוריה אמנם מראה כי מדובר בבעל בית שמשאיר ביום עזיבתו אדמה חרוכה, אבל כרגע, כל עוד זה לא קרה, אפשר וצריך להחמיא לטביב על מצעד הרכש שמגיע לטדי. לפעמים, כמו שראינו בסיפור פיטורי אלי כהן, ההחלטות של טביב קפריזיות ונשלפות מהשרוול, אבל בכל מה שקשור לחיזוק בית"ר הוא, בניגוד ללא מעט בוסים אחרים, עומד בהבטחה שלו. ובגדול.
זה לא הימור לומר שמדובר ברכש מוצלח עוד לפני שמישהו מהשחקנים פתח בהרכב הצהוב־שחור. משה לוגסי היה אחד השחקנים המבוקשים ביותר בליגה ומתאים בול לרוני לוי.
גם שלומי אזולאי הוא שחקן מוכח לרמת מרכז הטבלה, ובשנתיים וחצי האחרונות מבקיע שער על כל שני משחקים בהרכב (והעונה יותר מהחברים בחיפה אבוחצירה ואנדלובו). ג'ונתן וילה, הקשר מסלטה ויגו, לא יכול להיות נפילה טוטאלית. במקרה הגרוע ביותר הוא יהיה בינוני.
וההחתמה הטובה ביותר היא של הארגנטינאי פבלו ברנדאן, שאם יתרכז בכדורגל, משהו שלא בהכרח עשה בכל עונה בקריירה שלו, יהפוך לאחד השחקנים האהובים ביציעים.
ברנדאן הוא מגן שמאלי שבגלל איטיות מסוימת עבר ברומניה הסבה לקשר מרכזי. יש לו טכניקה טובה, ראיית משחק מצוינת, מסירות חכמות ויופי של בעיטות חופשיות. מצד שני, הוא טראבלמייקר לא קטן. יוצא לשתות ולבלות כשאסור, רב עם הבוסים וחוטף קנסות על ימין ועל שמאל.
מרומניה ברנדאן עבר לסין לא בגלל ירידה ביכולת, אלא רק כי לאשתו נמאס מבוקרשט. סביר להניח שללא ההיכרות עם רוני לוי, שאימן אותו, הוא לא היה מגיע לירושלים. ברנדאן הוא לא חתול בשק כמו רוב הזרים שמגיעים לפה, אבל כן יש סימן שאלה סביב מוסר העבודה שלו והחיבור שלו (ושל אשתו) לישראל. אם הפרמטרים האלה יסתדרו אז בית"ר, שתוסיף גם עוד חלוץ בכיר, תעמיד את אחד הסגלים הטובים בליגה. וטביב, קודם כל בזכות עצמו, יוכל לשאוף גבוה.
הפועל ת"א מתייצבת, אבל שוב נשרק נגדה פנדל
אחרי עשרה חודשים הפועל תל אביב הצליחה להשיג שלושה ניצחונות רצופים. הכדורגל שלה מול רעננה האומללה (8 משחקים ללא ניצחון) היה טוב ברוב המשחק, ושלושת השערים הראשונים – ההשתחררות של עומר דמארי, הפצצה לחיבורים של שמעון הרוש והבישול המדויק של ישראל זגורי – היו יפים אחד־אחד. גילי ורמוט, מי היה מאמין, אפילו הבקיע שער ליגה בנגיחה בפעם השנייה בקריירה שלו (הפעם הראשונה הייתה ב־2008 מול הכח ר"ג). חגיגה.
לאט־לאט הפועל מוצאת את הקצב שלה, קצב שעדיין צריך להיבחן מול יריבות הצמרת, כיוון שנגד הקבוצות שנמצאות כרגע בפלייאוף העליון עומד המאזן האדום העונה על שתי נקודות מתוך 21 אפשרויות. ועדיין, כשנזכרים במשחק הנוראי מול רעננה בסיבוב הקודם, אפשר לראות ולכבד את "הדרך" שרן בן־שמעון מדבר עליה כל הזמן. הכדורגל שוטף יותר, המערך מאוזן יותר, וההגנה טועה (קצת) פחות.
יש דבר אחד שבהפועל חייבים לשים אליו לב, עניין שפוגע מאוד בקבוצה העונה – הפנדלים. אתמול נשרק הפנדל השמיני לחובת הפועל העונה, פי 2 מבני יהודה שנמצאת במקום השני בקטגוריה הזו. 8 פנדלים ב־18 משחקים זה המון. אתמול, כשאסי בלדוט החמיץ ברשלנות, זו גם הייתה הפעם היחידה שהפועל יצאה משריקת פנדל בשלום.
אי־אפשר להאשים את השופטים במספר המדהים הזה. כמות כל כך גדולה של פנדלים מלמדת על בעיה בהגנה. על איטיות, על מיקום לא נכון או על חוסר אינטליגנציית משחק. שלושת הניצחונות הרצופים משמחים את האוהדים, אבל לא צריכים לסנוור אף אחד, כי אם בהפועל רוצים לנצח גם קבוצות גדולות נדרשת עוד עבודה.
בשבוע שעבר מכבי תל אביב שיחקה רע והפסידה. אתמול הייתה לאלופה מחצית אחת חלשה ואחת סבירה, והיא ניצחה. מכבי, וזה ברור, לא משחקת בצורה שוטפת ומלהיבה כמו הקבוצה שניצחה את פרנקפורט או כמו זו שגמרה משחקי ליגה בקלילות. ולמרות זאת, בכל מה שקשור לליגה לאוהדי מכבי אין סיבה לדאגה.
לפנייה לכתב/ת 
