"ליוויתי את בתי לרופא. נחרדתי מהיחס". טור של רופא

לפני מספר חודשים ליוויתי את בתי לבדיקה במרפאות החוץ של אחד מבתי החולים הציבוריים. המתנו בסבלנות כשעה ארוכה, וכשהגיע תורנו הזמינה אותי המזכירה להיכנס עם בתי למשרדו של הרופא.

לפני שהספקנו לברכו לשלום, הוא קרא לעברי "אבא, אתה אילם". חשבתי לתומי שהוא כועס שלא בירכתיו לשלום ומיהרתי להציג עצמי בשמי (ללא האזכור שאני רופא) ולברכו לשלום. "אתה אילם", חזר על דבריו בכעס. "לא מדבר, לא שואל, לא אומר. רק הילדה מדברת". הייתי די המום, ושתקתי.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

עוד על יחסי רופא-מטופל:

• איך יחסי רופא-חולה טובים עוזרים לנו להחלים?   
• יש הרבה רופאים למחלות, אין רופאים לחולים  
• איך משפיע האינטרנט על יחסי רופא-חולה? 
  

היחסים הפכו מנוכרים ומשפילים

הרופא חקר את בתי על תלונותיה כשהוא מביט במסך המחשב ומקליד את התשובות בו זמנית. לאחר בדיקה קצרה שלח אותה לסדרת בדיקות מקיפות ושאל אותה אם תלונותיה אמיתיות או שהיא רק מבקשת לקבל חופשת מחלה כדי להשתחרר למספר ימים מבית הספר. כשענתה בשלילה, נראה היה כי אינו מאמין לה.

בסיכום הפגישה ביקש הרופא שתחזור לביקורת עם כל תוצאות הבדיקות בעוד מספר חודשים. כל אותו זמן המשיך להביט במסך המחשב ולהקיש על המקלדת.

סיטואציה זו אינה לקוחה מפרי הדמיון אלא מהמציאות היומיומית של הרבה מאוד מרפאות בהרבה מדינות, ולצערי נפוצה כאן בארץ. מה השתבש? מדוע הרגעים האינטימים של יחסי מטופל-רופא או משפחת המטופל עם הרופא הפכו להיות קרים, מנוכרים ולפעמים אפילו משפילים?

במשך שנים רבות היה קיים "רופא הכפר". מושג זה תיאר רופא המגיע לביתם של מטופליו כשהוא רכוב על אופניו או נוהג בכרכרה רתומה לסוס, ולימים מכונית. בידו הוא אחז תיק שבו מכשירי הבדיקה, האבחון ואפילו התרופות שיש ליטול במקרה הצורך. "רופא הכפר" היה מעורה בחיי המטופלים שלו ובחיי הקהילה שאותה שירת. במהלך חייו הוא הכיר לפחות שלושה דורות במשפחות שבהן טיפל. תפקידו לא הצטמצם רק למתן סעד רפואי, אלא גם סעד נפשי וחברתי.

בהיעדר אמצעי אבחון משוכללים, היה הרופא מאבחן לפי תורת סימני המחלות ועל פי בדיקה גופנית שהיה עורך למטופליו. בחלוף השנים נוספו גם בדיקות מעבדה שבוצעו על ידי הרופא במרפאתו או בבית המטופל. התשאול המפורט והבדיקה הגופנית המדוקדקת יצרו יחסי קרבה ואמון בין המטופל והרופא - המטופלים ידעו שיש על מי לסמוך, והרופא ידע שיקבל הכרת תודה ודרך לפרנס אותו ומשפחתו.

בחלוף השנים, עם התפתחות אמצעי האבחון, הלך ופחת הקשר הפיזי בין המטופל לרופא. הרופא צמצם את הבדיקה הגופנית וביסס יותר ויותר את אבחנותיו על תוצאות בדיקות מעבדה והדמיה, ומאוחר יותר בדיקות פולשניות שברובן מכאיבות או גורמות אי נוחות למטופל.

לאט לאט הפך הביקור אצל הרופא לאקט טכני של מילוי טפסים לבדיקות שונות, עם מינימום זמן לשיחה בענייני רפואה וחולין. את היד החמימה של הרופא הממשש את החולה ומרגיע אותו בעצם המגע האנושי החליפו המחט והצינור שהוחדר לנקבים שונים בגוף. כבר אי אפשר היה לקבל אבחנה באותו ביקור, אלא רק לאחר שהושלם תהליך של ביצוע הבדיקות.

הביקור הביתי הפך לביקור במרפאות המשדרות פונקציונליות ומוארות בניאון קר. התור מול משרד הרופא התארך וזמן הבדיקה למטופל בודד קוצץ למינימום ההכרחי על ידי אנשים מתחום הניהול היבש שתפקידם העיקרי הוא לגרום למערכת לתפקד במינימום תקצוב.

הרופאים מפחדים מתביעות

בשליש האחרון של המאה העשרים נוספו שלושה משתנים שהשפיעו רבות על מרקם היחסים בין הרופא למטופליו: תביעות בנושא רשלנות רפואית, העברת הרשומה הרפואית למדיה אלקטרונית, והנגישות החופשית למאגרי מידע.

התביעות בגין רשלנות רפואית החלו כטפטוף קל, ומהר מאוד הפכו למבול המאיים להטביע את המטופלים והרופאים כאחד. התביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם למטופל בגין טיפול רשלני הנה מוצדקת ויכולה להיות כלי לימוד טוב לרופא ולמערכת. בפועל, חלק לא מבוטל של התביעות אינו מוצדק ומטרתן עשיית רווח, או שהן נובעות מתוך קנטרנות וחוסר שביעות רצון.

תעשיית התביעות מפרנסת גורמים רבים מתחומים שונים, בהם עורכי דין ורופאים העוסקים במתן חוות דעת לגורמים משפטיים. בנוסף לעובדה שהתביעות מהוות נטל כלכלי כבד על מערכות הבריאות, הן יוצרות רפואה מתגוננת וחשש מקרבה אל המטופלים. הרופא מוצא את עצמו מעמיס על המטופל בדיקות אבחוניות רבות ומגוונות אשר בחלקן מיותרות לחלוטין, רק כדי שלא ימצא את עצמו יום אחד נתבע מפני שלא ביצע בדיקה כזו או אחרת.

עומס הבדיקות לא רק שיוצר מעמסה כלכלית על שירותי הבריאות, מעמסה שעלולה לקצץ עוד יותר את הזמן שהרופא אמור להקדיש לשיחה ולבדיקה של המטופל, אלא גורמת גם למטופל לבזבוז זמן בהתרוצצות בין מכוני בדיקה שונים. מדי שנה מתבזבזים ימי עבודה רבים רק לצורך בדיקות רפואיות במעבדות ובמכונים.

העברת הרשומה הרפואית לצורת עבודה אלקטרונית, קרי רשומה רפואית ממוחשבת, הנה מהפכה מבורכת מבחינת שמירת המידע הרפואי הפרטני והכללי, והאפשרות לראייית התמונה הכוללת ולשליפת מידע לפי חתכים. בפועל, מלאכת הקלדת הנתונים בזמן הביקור על ידי הרופא הפכה לעיקר המפגש בין המטופל לרופא. הרופא לעתים קרובות אינו מביט אפילו במטופל. הוא עסוק במילוי עמודות שהוכתבו לו מראש. אצבעותיו מקישות, ומבטו מופנה למסך המחשב. בסיום ההקלדה ילחץ על כפתור במקלדת ואז תפלוט המדפסת שלל טופסי בדיקות והפניות למכביר. והמטופל, שבסך הכל ביקש סעד רפואי, ימצא את עצמו יוצא למסע בעקבות תורים, בדיקות, אישורים והתחייבויות כספיות לכיסוי הוצאות הבדיקות השונות.

מאגרי המידע הממוחשבים, האינטרנט בשפת העם, הם אוקיינוס ענק של מידע בלתי מסונן. חלק נכבד מהמטופלים בימינו מכינים את עצמם לפני המפגש עם הרופא: הם אוספים מידע, משווים, מתייעצים ומגיעים לעתים לרופא עם אבחנה ודרכי טיפול מוגמרים. לדידם, הם בטוחים שזו האבחנה וצריכים רק את המרשם החתום כדי לרכוש את התרופה המסוימת שעליה היה כתוב באינטרנט. לעתים הם באמת צודקים, ובהרבה מאטד מקרים בשל שימוש במידע בלתי מסונן וחוסר הבנה מקצועית בתהליכים הם טועים, ושהרופא מתקן אותם הם סוברים שהוא טועה. הרי האינטרנט יודע הכל.

מכל האמור לעיל עולה כי הפיחות שנוצר ביחסי רופא-מטופל מונע מבלבול, חשש, חוסר זמן ומטלות שהולכות ומתעצמות לשני הצדדים. בריקוד הטנגו של מטופל-רופא יש ליצור צעדים מתואמים. קשה להשפיע על המטופלים, אך זו יכולה להיות פעולה חינוכית שמתחילה בגיל צעיר וכוללת כלים אתיים וכלים מתחום האינטליגנציה הרגשית.

קל יותר להשפיע על הרופאים. יש לשים דגש רחב יותר על לימוד אינטליגנציה רגשית ואתיקה בבתי הספר לרפואה, ולערוך רענונים ברמה האקדמית במהלך שנות עבודתו של הרופא. ולוואי שיבוא היום ובמקום לומר "אתה אילם, אתה לא מדבר", נשמע "שלום, נחמד מאוד שהצטרפת לבתך. אולי נשמע מה יש לה לומר, ואם תרצה תוכל רק להוסיף".

הכותב הוא מומחה ברפואת נשים והפריה חוץ גופית.