בין מנוחה לנחלה: אודי דוידי חוזר
הוא נע מזרקורי הבמות - לשקט המנחם של החווה שבה הוא מתגורר עם רעייתו ושבעת ילדיו, אך אודי דוידי טרם התרגל: להצלחה, למעריצים ולמעבר החד מהאדרנלין לרוגע האינסופי. בראיון מיוחד הוא מספר על הבן הבכור "שנותן פרופורציות", על החיפוש האינסופי - ועל הדרך להירגע אחרי ההופעה
לאחר קרוב לשלוש שנות הפוגה - אודי דוידי חוזר
עם אלבום חדש, וסינגל ראשון – "הזמן עכשיו", וממשיך לקיים את השיח עם האל "בלי גיטרות מנסרות, או רוק בועט", כדבריו. "אלבום אישי שמעביר משהו אחר".
במקום המיתר שנקרע לי בגיטרה, הכל חי וקיים. אין דבר יותר טוב ומרגיע מאשר להיכנס אחרי הופעה לדיר, לראות את ההמלטות ואת הכבשים..."
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
- עוד ביהדות: קייב: "הקהילה היהודית בפאניקה"
"בשיר, כמו גם בכל האלבום החדש, יש אלמנט של חיפוש איטי", הוא אומר בראיון ל-ynet. "ככל שיש לך יותר תשובות בחיים, יש לך יותר מה לחפש, והשיר מדבר על החיפוש הזה".
החיפוש שעשה דוידי הוביל אותו מעדרי הצאן בחוות מעון, שם הוא מתגורר - אל לב המיינסטרים עם להיטים דוגמת "תחשוב טוב, יהיה טוב" ו"בן אהוב", אך דוידי לא מחפש את התהילה והזרקורים, ונהנה מהחיים הרגועים בחווה שהוא מנהל עם רעייתו ושותפתו ליצירה, לילך.
"אני כותב על התמודדויות", הוא אומר. "כל אדם מתמודד. אנחנו לא מתמודדים רק בשדה האמוני – בינינו לבין אלוקים, אלא גם בינינו לבין עצמינו. אנחנו מחפשים את הקרבה - לאלוקים או לכל אדם שהוא. כולנו מחפשים משהו, מנוחה אוטופית שמגיעה לשיאה במוות. אם פעם הייתי מחפש כלים של 'כוח', אני חש שכיום, במקום שבו אני עומד, מיציתי את הצורך הזה ואני מבקש רק לשבת, לנוח, ליהנות מהרגע".
אחרי ההופעה - נרגע בדיר
אלא שדוידי לא באמת יכול לנוח. האיש שהוציא לפני עשור את "דבר אליו", הספיק להנפיק חמישה אלבומים, שזכו כולם למעמד של "אלבומי זהב" וחרגו מסצנת המוזיקה המגזרית לפלייליסט של גל"צ ורשת ג', ואף כונה "שלמה ארצי" של המוזיקה היהודית. עכשיו הוא עם השישי בדרך.
"ילד כמו נתן גורם לך להבין את העולם באופן שונה מהמקובל". אודי דוידי(צילום: רמי זרנגר)
אבל דוידי לא מתרגש: "לא עזבתי את החווה. אני חוזר הביתה שומע את הכבשים, כותב שיר ומחפש בכל הבית מיתר
עוד קצת
האב, הבן ואודי דוידי
לירון נגלר-כהן
אודי דוידי עם "בן אהוב" - סינגל אישי מאוד, באלבום החמישי. אתם מוזמנים להאזין
איך אתה חי את המעבר החד מהבמות אל החווה?
"לא התרגלתי לזה, ואני מקווה שלא אתרגל", קובע דוידי, ומוסיף בהשתאות אמיתית כי לא פעם כשהוא עומד מאחורי הקלעים, ושומע את הקהל שממתין לו, לו הוא אומר לעצמו "וואלה, אנשים באו לשמוע אותי, הם רוצים לשיר את השירים שלי".
"הרגעים הללו לפני כל הופעה מרגשים אותי מחדש, וכשהאנשים שרים איתי את השירים מילה במילה - אני מרגיש בבית, ולא על הבמה, אי-שם. מבחינתי, האנשים מתארחים אצלי בבית, בסלון שהוא בעצם כבר לא כל כך רק שלי".
בן אהוב - ומיוחד
לזוג דוידי שבעה ילדים, וגם כל אלבום הוא יצירה משותפת. רעייתו לילך כותבת, מנהלת, ומנגנת אתו בצוותא את הורתו של השיר. "זה מאוד מורכב לכתוב יחד, אבל כשזה מצליח, זה נס גדול וסייעתא דשמיא".
נתן, בנם הבכור, סובל משיתוק מוחין, עיוורון ואפליפסיה. העולם של נתן, כך דוידי, הוא לגמרי בלתי נפרד מעולם המוזיקה של אודי ולילך: "נתן הוא סוג של השפעה על כל חיינו. נתן הוא חוויה שזכינו לקבל, ובשמחה אדירה. הוא מוסיקאי מחונן. הוא בן שמונה-עשרה, אבל יש בו נשמה של ילד, שכן הוא ילד.
"חייו סובבים סביב ציר המוזיקה. כשאני חוזר מאולפן עם שיר חדש, הוא מקשיב לו, ואם הוא מבקש לשמוע אותו שוב, אולי 30-40 פעמים, אני מבין שקלעתי, שהשיר הצליח. מאידך גיסא, אם הוא מבקש לעבור לרצועה הבאה, אני מכיר בכך שיש לי בעיה עם השיר, ועליי לחזור לאולפן, לפתוח את המיקס מחדש ולעבוד שוב.
"ילד כמו נתן נותן פרופורציות לחיים. אני חוזר מהופעה של עשרת-אלפים משתתפים ששרו איתי את המילים, ואז אני מקבל טלפון מהילד, ששואל: אבא מתי אתה חוזר הביתה? אתה מבין ומקבל את העולם בקנה מידה שונה מהמקובל".
לפנייה לכתב/ת 
"הזמן עכשיו". עטיפת הסינגל
מומלצים
