נאשמים ברצח חושפים: כך פורצים לבית שלך

"ביום הרצח ניסיתי לפרוץ לדירה בגבעתיים. הגענו, תצפתנו, חיכינו, היה לנו מפתח מתואם, הדירה התפנתה והאישה ירדה למטה". זה היה נראה כמו עוד אליבי שנאשמים ברצח בוחרים לשטוח בבית המשפט, אבל מעבר למגננה הטבעית חשפו שניים מהנאשמים את דרכי הפעולה של הגנבים המקצועיים. יצחק זרבי (31) מסר את גרסתו בבית המשפט היום (א') ואופיר ניאמצ'יק (30) אמר את דברו לפני שבועיים.

עוד בחדשות:

גרסת ארביב: איך מאמינים לרב פינטו?

הבנים עלו לקבר שרון: "נזכור את מורשתו"

זרבי וניאמצ'יק ושני עבריינים נוספים (בכללם ראש ארגון הפשע מוטי חסין) מואשמים ברצח אבי דוד בבת ים באוקטובר 2011. אחרי שחסין עצמו סיפק לפני חודשיים בבית המשפט הצצה לאורח החיים בעולם התחתון, בחרו זרבי וניאמצ'יק להתמקד בעדותם בשלב ההוכחות בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בכלים השונים שמסייעים להם ב"עבודתם".

"בדרך כלל היינו עובדים בשיטה מקצועית ומסודרת", סיפר זרבי. "יש הרבה ייסורי מצפון, בדרך כלל מקבלים מידע מוקדם אם זה מפתח מתואם לדירה מסוימת. את המידע מקבלים מבעלי מקצוע: שיפוצניקים שעובדים בדירות עם כספות, נהגי מוניות שמסיעים אנשים לחו"ל, בעלי חניונים שמושארים אצלם מפתחות של מכוניות, עוזרות בית ונגרים. האינדיקציה ניתנת תמורת תשלום כמובן. מסכמים על אחוזים, זה תלוי במידע".

זירת הרצח בבת ים. אוקטובר 2011(צילום: עופר עמרם)

בהמשך גילה זרבי כי גנבים מקצועיים נעזרים גם בכלים שמשמשים את מכבי האש. לדבריו, "אנחנו מסתייעים בכלים שונים כמו שפתיים של מכבי אש. איך פועלים על לחץ שמן, איך מעיפים דלת, או שזו כספת שמקובעת לרצפה ואז צריך להפעיל הרבה כוח".

התובע בתיק, עו"ד יוסי קורצברג מפרקליטות מחוז תל-אביב, טען כי הנאשמים רכשו טוקמנים ששימשו כטלפונים מבצעיים לרצח, אך זרבי וניאמצ'יק טענו כי הטלפונים שימשו אותם לצורך

"עבודת הפריצות", ושנעשו מהם שיחות לטלפונים מזוהים, כך שאפשר לראות גם למי התקשרו.

לדברי זרבי, "טוקמנים זה חלק מכלי עבודה, זה הקשר הבלתי נפרד. ברגע שמגיעים לפרוץ דירה, יש מישהו שפועל בבית ויש מי ששומר עליך. הטוקמנים נועדו גם למטרת הוצאת מספרי טלפונים של דירות. אי-אפשר לעשות לבד התפרצות, אתה חייב עוד אנשים".

זרבי שיתף בהמשך את בית המשפט בשלבים השונים שעמם מתמודדים הפורצים המקצועיים. "מתצפתים על הבית, מחכים שאנשים יירדו. עושים את פעולת הבדיקה, מחייגים לדירה, לפעמים יש אנשים חשדנים אז לא מתקשרים. לפעמים עולים הביתה, שמים אוזן בדלת לראות שאין אף אחד, בודקים את השטח, אם יש מצלמות בבניין, יציאות וכניסות, ואז עולים לדירה עם מפתח או בלי מפתח ועם ציוד להתפרצויות כמו פטיש לומים".

"הקוד: הנעליים קטנות, הרגל לא נכנסת"

הנאשם ציין בחקירתו בבית המשפט כי ביום הרצח ניסה לפרוץ כאמור לדירה בגבעתיים. "יצאנו לעבודת התפרצות", סיפר זרבי. על כך העירה בכעס ראש הרכב השופטים, השופטת נורית אחיטוב: "עבודה זה דבר שאדם מתפרנס ממנו. אתה עבריין שפורץ לבתים, עובר על החוק ומבצע עבירה". זרבי המשיך: "היו לנו שלוש שיחות, ב-10:00 אופיר (ניאמצ'יק) בא לאסוף אותי. הגענו בסביבות 11:00 בבוקר. נתקלתי בבעיית המנעול שלא נפתח לי ודיברתי עם איש מקצוע על איך אפשר להתגבר על הבעיה בצורה יפה".

על השאלה מדוע פנה לאיש מקצוע ספציפי השיב זרבי: "הוא מבין במפתחות, ההתמצאות שלו זה מפתחות. הוא לא חלק מהכנופיה, הוא נותן שירות. גם כשדיברתי בטוקמן, דיברתי בקודים, כמו למשל 'תשמע, הנעליים קטנות, הרגל לא נכנסת'".

כשהשופטת ניסתה שוב להציג את עניין הטוקמנים ככלי שסייע לרצח אמר זרבי בתגובה: "יש המון אנשים שאני עובד איתם ואני מזהה אותם לפי הטוקמן. זה תחום שיש להרבה אנשים מידע ויש אנשים שהם לא אמינים. אחד שעשה את העבודה אמר 'לא היה 100 אלף דולר, היה 10'. יש הרבה שהם כן אמינים, צריך לדעת עם מי לעבוד או לא לעבוד. מתערבבים עם אנשים שעובדים איתך ספציפית, אבל הרכבים של אנשים משתנים. מתערבבים עם המון בעלי מקצוע. יש בן אדם מיוחד שמנטרל אזעקות, יש אחד שהעבודה שלו לשכפל מפתח אחד או להביא מידע, כל אחד וההתמחות שלו".

"לשכפול יש אנשים מומחים" 

גם הנאשם אופיר ניאמצ'יק התמקד בעדותו לפני שבועיים בבית המשפט בחשיפת טפח מ"עבודתו" כפורץ מקצועי. "את ההתפרצויות עושים בבוקר, עד השעה 14:00-13:00 כשאנשים יוצאים לעבודה וילדים הולכים לבית ספר", סיפר ניאמצ'יק. על שאלת השופטת "איך מגיע המידע?" השיב ניאמצ'יק: "אם אתה מקבל מידע, אתה מקבל את כל הפרטים – את הכתובת ואת המפתח לדירה. מידע מקבלים מבעלי מקצוע כמו נגרים, קבלני שיפוץ, עוזרות בית, נהגי מוניות, בני משפחה ועוד".

ניאמצ'יק, שאותו מייצג עורך הדין רצון דרחי, הוסיף כי "כשפריצה מתחילה באינפורמציה לפעמים מקבלים גם מפתחות. אני אתן דוגמה, יש לי איזה שני חברים שהיו הרבה פעמים עצורים על עבירות רכוש וצולמו בסופרמרקט עוקבים אחרי אנשים ומשכפלים את המפתחות, באים ועוקבים איפה אותו אחד גר. לשכפול מפתחות יש אנשים מומחים. אם בן אדם רואה את המפתח הוא רואה ומשכפל. יש קוד, לוקחים קוד, ומשכפלים בחנות מפתחות".

מימין לשמאל: עורכי הדין ליטן, דרחי וסוחמי(צילום: מוטי קמחי)

הנאשם ברצח ציין בדבריו כי מתן מידע על "דירה אופציונלית" מזכה את מוסר המידע באחוזים. "אם יצא 100 אלף מהדירה, הוא ייקח 20 אלף", סיפר ניאמצ'יק. "לא יודעים מראש. פעם נכנסנו לדירה והיינו צריכים להשאיר כסף למנקה שתבוא ותנקה את הבית. לפעמים יושבים על איזה דירה, היא לא מתפנה, תמיד יש אנשים בבית".

ניאמצ'יק ציין עוד בדבריו כי קיימות שתי שיטות לפריצות לבתים: אחת מתבססת על קבלת אינפורמציה מאנשים שונים ובעלי מקצוע והשנייה מתבססת על מעקב". בהמשך ציין ניאמצ'יק כי לא כל הגניבות מסתיימות בפריצה: "לפעמים אתה סתם הולך ברחוב, רואה אנשים שבאים לך טוב לעין, בגלל שאתה בתחום הזה. יש כאלה פרסים עם הרבה כסף, בוכרים, אלה שהולכים בשוק הפשפשים כל הזמן, אנשים שמתעסקים בזה והולכים כאילו אין להם מה לאכול. אתה הולך אחריהם ואומר 'וואו, זה יש לו הרבה כסף'".

מוטי חסין. הנאשם המרכזי ברצח(צילום: מוטי קמחי)

"ואיך פורצים בלי מפתח?" נשאל ניאמצ'יק, ועל כך השיב: "לוקחים שני לומים או שני מברגים ירוקים, זה נקרא ככה, קונים את זה בחנות של הכלים. יש שפתיים של מכבי אש מיוחדות, ששמים אותן דרך הדלת בדופן. בפריצה משתתפים לפעמים שניים ולפעמים שלושה, זה תלוי בהתפרצות. יכול להיות בן אדם ששומר שהילדה לא תצא מבית הספר, יש הורים שלא עובדים אז עוקבים אחריהם לראות מה הם עושים. אם זה בית 500 מטר, אז צריך חמישה אנשים".

גם ניאמצ'יק טוען כי הטלפונים ששימשו את הנאשמים לביצוע הרצח הם בסך הכול כלי עבודה לפריצות. לדבריו, "מטלפון מבצעי מתקשרים ל-144 לראות שמישהו בבית, מתקשר 144, מקבל טלפון של בית, אחר כך מתקשר לבית ואם לא עונים אז מבינים שהוא כנראה ריק ואפשר לפרוץ. אם מישהו מתקשר ועונה אתה מנתק לו את הטלפון בפנים, למחרת ניסית עוד פעם וביום השלישי ניסית עוד פעם. אני חייב שיהיה איתי טלפון בדירה, שהבן אדם למטה יזהיר אותי".

"יש מודעוּת לאנשים" 

על הקשיים שבהם נתקל ב"עבודתו" סיפר ניאמצ'יק: "היום יש מודעות לאנשים על התפרצויות. אנשים מפחדים על הבית שלהם ואם מתקשרים אליהם פעמיים-שלוש ולא מדברים אז הם

מתחילים לחשוד. לכן, כפורץ אני אתקשר פעם אחרת, אני לא אתקשר שוב כדי לא 'לשרוף' את הדירה. אם התקשרתי פעם אחת והוא לא ענה לי, אני הולך ובודק פיזית לראות אם הוא בבית או לא בבית". לסיום עדותו אמר: "בכיפור אני צם, לא יודע אם לכפר, זו הרגשה עצמית שלי, כולם צמים, זה בפנים כזה".

המתנקשים באבי דוד לא הותירו אחריהם ראיות מפלילות, אך בפרקליטות ביססו את האישום ברצח נגד חסין וחבריו על סמך נתונים אחרים, וסעיפי האישום נגדם כללו רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע והחזקת נשק. בתיק הרצח מואשם גם שלומי ניאמצ'יק. מלבד השופטת אחיטוב יושבים בהרכב גם השופטים רענן בן יוסף ומרים דיסקין.