מתגובה מאוחרת לסיכול ממוקד
האינטרס הישראלי לשמר את שלטון חמאס ברצועה אינו מופרך, כשהחלופות גרועות יותר. פגיעה יזומה כמו היום נעשתה במטרה לאלץ את חמאס להחליט מה מאיים עליו יותר: צעדי הענישה של ישראל או הפעילים והארגונים הסוררים
הסיכול הממוקד שבוצע היום (א') ברצועת עזה נגד פעיל שיגור של הג'יהאד האיסלאמי מהווה עליית שלב בסולם התגובה הישראלי. בקצהו הגבוה של סולם זה נמצאת מערכה יזומה נרחבת בנוסח "עופרת יצוקה" או "עמוד ענן"; בשלב הנמוך ביותר בסולם שאליו הגענו היום, הסתפקה ישראל בהטלת אחריות פורמלית על שלטון חמאס, בעצירה זמנית של מעבר סחורות ודלקים לרצועה משטח ישראל ובהפצצת נכסים צבאיים וסמלי שלטון שלו כדי להמריץ את הנייה והכוח המבצעי שלו לפעול נגד הארגונים והפעילים הסוררים היורים לשטחנו.
עוד בחדשות:
נערי עזה נערכים לקרב. צפו ב"גדנ"ע חמאס"
כך היה מאז סיום מבצע "עמוד ענן". אבל כשהשיגורים מהרצועה מתבצעים כבר בקצב ממוצע של רקטה ליום - אפילו כשאין נפגעים - קיבלו צה"ל והשב"כ אישור מראש הממשלה ושר הביטחון לעבור לסיכול מקדים יזום.
פירושו של דבר שמעכשיו ועד שתשתרר מחדש רגיעה יציבה בזירת הדרום, ישתמשו צה"ל והשב"כ בכל מידע מודיעיני ובכל הזדמנות מבצעית כדי להקדים סיכול למכת השיגורים בכללה. לא רק לשיגור ספציפי או להכנות לביצועו על ידי "חוליה מתקתקת". זאת בנוסף להחמרה בתגובות הענישה וההרתעה על ירי שכבר התבצע.
עם זאת יש להדגיש ש"מרשה הביצוע" שצה"ל והשב"כ קיבלו - מוגבל. מדובר בפעילות נקודתית מוכוונת מודיעין עד כמה שאפשר ללא נפגעים מקרב "בלתי מעורבים" ותוך "נזק אגבי" מינימלי לרכוש.
אם פעילות זו לא תוביל לירידה דרסטית בטרור היוצא משטח הרצועה, תעלה ישראל שלב נוסף בסולם התגובות במטרה לאלץ את חמאס להחליט מה מאיים בצורה חמורה יותר על הישרדותו בשלטון: צעדי הענישה של ישראל או הפעילים והארגונים הסוררים היורים לשטח ישראל וקוראים תיגר על שלטונו.
במרכז כל הערכת מצב הנוגעת לרצועת עזה נמצאות שתי שאלות נצחיות: האם חמאס רוצה, ואם כן, האם הוא מסוגל למנוע את ירי הרקטות והפיגועים היוצאים מהשטח שבריבונותו. השאלה הראשונה כבר לא רלבנטית. היום ברור לגמרי לחמאס, לישראל ולכל הגורמים האחרים במזרח התיכון שלארגון יש אינטרס קיומי לשמור על הרגיעה בגבול עם ישראל.
הסיבה לכך היא שהארגון איבד בשנתיים האחרונות כמעט את כל פטרוניו ומממניו המסורתיים; בנוסף לכך, הגנרל סיסי ואנשיו רואים בו אויב מר שאינו אלא שלוחה של האחים המוסלמים המצרים, הורסים בשיטתיות את המנהרות שהן קו החיים הכלכלי והצבאי של הארגון ומזהירים אותו שלא יסבך אותם בהתלקחות עם ישראל; ואם בכך לא די - הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני (גא"פ) נושף בעורפו של חמאס ומוכן לרשת אותו בשלטון.
חמצן לרצועה - בעזרת ישראל ואונר"א
כתוצאה מכך ישראל והסוכנות לשיקום הפליטים של האו"ם, אונר"א, הן הגורמים הכמעט יחידים שעדיין מספקים לרצועה חמצן כלכלי ומונעים התקוממות עממית נגד חמאס. אף שבירושלים משתדלים מאוד לעמעם עובדה זו, חשוב להכיר בכך שישראל היא הגורם שמחזיקה מרצונה הטוב ומתוך שיקול קר את חמאס בשלטון.
אבסורד? לאו דווקא. האלטרנטיבות, כלומר הסלפים, הג'יהאד העולמי, הגי'האד הפלסטיני המקבל הוראות מאיראן ואפילו כמה מפלגי הפתח ברצועה הם חלופות הרבה יותר קיצוניות ומיליטנטיות מאיסמעיל הנייה ואפילו ממוחמד דף (מנהיג גדודי עז א דין אל-קסאם בעבר ובמידה רבה גם בהווה). זה מכלול הסיבות והנסיבות שמסביר מדוע חמאס עשה מאמצים כנים ומוצלחים בשנה ומשהו האחרונות כדי למנוע הפרות של ההבנות עם ישראל שתיווכו המצרים אחרי מבצע "עמוד ענן".
השאלה שנותרה רלבנטית היא אם חמאס מסוגל. בעניין זה משוכנעים בישראל שלרשות הנהגת חמאס - אם היא מספיק רוצה ונחושה - עומדים די כוח ואמצעים פיזיים לאכוף את מרותה על הסוררים שמנסים לסבך אותה בעימות פעיל עם ישראל.
אבל לאחרונה נראה שבחמאס ניטש ויכוח פנימי בין אקטיביסטים המטיפים לשבור את הכלים עם ישראל ומצרים כדי להיחלץ מהמבוי הסתום, אפילו אם המחיר יהיה יקר, לבין זהירים שאינם רוצים לנדנד את הסירה. ויכוח זה מחלחל גם לפעילי השטח וכנראה גורם להתרופפות משמעת כללית.
מאתגרים גם את הג'יהאד האיסלאמי
מה שמוזר הוא שתופעה זו אינה ייחודית לחמאס הנמצא במצוקה. גם פעילי השטח בג'יהאד איסלאמי פלסטיני עושים לאחרונה דין לעצמם ומאתגרים ביוזמתם לא רק את שלטון חמאס אלא גם את הנהגתם. הם שיזמו ושיגרו את שש הרקטות בשבוע שעבר לעבר אשקלון לא מן הנמנע שבניגוד למדיניות הנהגת הארגון. זה לא הכול.
אנו עדים לתופעה דומה גם ביהודה ושומרון. פעילי הפתח בכמה מחנות פליטים מרכזיים מצפצפים לאחרונה במידה גוברת והולכת על הוראות הרשות הפלסטינית ואפילו מתעמתים עם כוחות הביטחון שלה בנשק חם.
הסיבה העיקרית לכרסום במשילות גם ברצועה וגם בגדה היא כנראה מצוקה כלכלית-תפקודית של שני הממשלים. בעזה המצוקה הכלכלית נובעת בעיקר מההגבלות על ייצוא סחורות ודלקים לרצועה שהטיל צבא מצרים, מהשמדת מנהרות ההברחה על ידו בציר פילדלפי ומהמצור הימי שמטילה ישראל.
סיבה מרכזית אחרת למצוקה הכלכלית היא הקיצוץ הדרסטי שביצע האו"ם בתקציב אונר"א לטובת הפליטים הסורים. הקיצוץ ופיטורי העובדים באונר"א הביאו לשביתה של אלפי עובדי הארגון והשבתה של שירותים חיוניים ליותר ממליון נפשות ברצועה ולכ-200 אלף תושבים בגדה. שביתה זו נמשכת כבר כ-50 ימים.
בנוסף לכך תורם גם המו"מ המתנהל עם ישראל לתסיסה ולנסיונות לטרפדו באמצעות פיגועים ושיגורי רקטות. בסיטואציה הנפיצה השוררת כעת במזרח התיכון הערבי מצב זה של תסיסה עממית בגדה וברצועה ממש מזמין התלקחות פתאומית שעלולה להסלים. זו הסיבה העיקרית שראש הממשלה, שר הביטחון ובכירי צה"ל והשב"כ אינם ממהרים להגביר את התגובה והסיכול ומעדיפים ללכת צעד אחר צעד ולהסתייע במצרים כדי לשנן ולרענן בתודעת הנהגת חמאס את "הבנות עמוד ענן".
לפנייה לכתב/ת 
