"ישנן בנות": ויוה לדיווה
האודישנים ארוכים ומייגעים יותר מסרט של פיטר ג'קסון, אבל כמויות של פאן וטראש הופכות את "ישנן בנות" לגילטי פלז'ר שעליו מנצחת ביד רמה הדיווה דנה אינטרנשיונל. לא בטוח שמכאן תצא להקת הבנות הבאה של ישראל, ולא בטוח שזה משנה בכלל
שומעים את השקט? כך נשמע לב הפריים טיים הישראלי - יתום מריאליטי מוזיקלי כבר ארבעה ימים שלמים. והנה, ערוץ המוזיקה מרים את הכפפה ויוצא למשימה הקשה מכל - להחיות את הפופ הישראלי, ז'אנר שכבר שנים נמצא בתרדמת, על ידי הקמת להקת בנות שתנסה להיות יותר ספייס גירלס ו"שוקולד מנטה מסטיק" ופחות "דיימונדז" ו"חמסה". האם הערוץ יצליח במשימה? רוב הסיכוים שלא. אבל הוא בהחלט יכול לספק לעשרות מספרות מדרום ועד צפון שומר מסך מענג.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"משחקי השף": מרק ריאליטי מחומם
"בייבי בום": לידה היא סיפור חזק
"בנות": דווקא הן רומסות נשים אחרות
כל בטטת כורסה יודעת שריאליטי טראש הוא הגילטי פלז'ר המושלם ביותר מאז המצאת הפחמימה. יוצרי "ישנן בנות", שעלתה אתמול (א') בערוץ 24, מעניקים חוויית צפייה שהיתה שמורה עד כה רק לצופי הטלוויזיה האמריקנית, שנהנים מתוכניות בסגנון "המירוץ לדראג של רופול" עם טונות של מודעות, קאמפיות, קריצות והומור עצמי, וממוקמות בסט שכאילו יצא מהחלומות הרטובים של ליב'רצה.
אחרי התמרמרות קלה נוכח העובדה שהסיבה היחידה שהוטלה עליי משימת הצפייה היא נטייתי המינית, הבנתי שבדיוק לקהל שלנו היא נוצרה - עם אינספור איזכורים לתרבות הפופ של היום וז'רגון קהילתי מובהק ("היוש" מקבלות אלו שעוברות ו"ביוש" אלו שנשלחות לעולם שכולו אודישנים לעונה הבאה של "היפה והחנון"). וזו גם הגישה שעמה צריך להתיישב ולצפות בתוכנית הארוכה. כל כך ארוכה (שלוש שעות) עד שלעתים נדמה שהיוצר שלה הוא הבמאי חובב הסאגות הארוכות פיטר ג'קסון.
בפעם האחרונה שדנה אינטרנשיונל כיכבה בפריים טיים, היא ישבה בכס השיפוט של "כוכב נולד" במשך שתי עונות. ומי שאז התאכזב לקבל את הגרסה המשפחתית של האשה שהעלתה לארץ את המושג "דיווה", יקבל את מבוקשו בתוכנית הדגל של ערוץ הנישה, שבה היא פורקת כל עול ומנהלת ביד רמה מופע יחיד שכולל קטעי מעבר מבוימים ומתוסרטים, בהם היא מתעמרת בצוות העוזרים החצי עירומים שלה, ומנהלת דיאלוג עם תוכי שעתיד לבטח לקשט את שמלתה הבאה.
בין קטעי אודישנים ארוכים ומייגעים לקטעי מעבר מענגים, מסייעים לה אנשי מקצוע שישמשו מנטורים - תמיר קליסקי (אתניקס), המפיק תומר ג'י (שלפי כמות הצמרמורות הלא מוצדקות שקיבל אתמול, מוטב לו שייבדק רפואית) והכוריאוגרף והבמאי אלדר גרויסמן, שמספק את הצד המקצועי והמחושב עם ביקורות מדויקות וקולעות.
מנחה התוכנית ליאון רוזנברג זורם עם אווירת הקאמפ שמשליטה הדיווה בהנאה שובת לב. לצידו, בתפקיד "אסתי גינזבורג", נמצא האיש והקוביות מייקל לואיס, שלא מפחד לצחוק על עצמו ואף מוריד חולצה ואוכל בננה לפקודתה של האינטרנשיונל. בפרק הבא יצטרפו גם חברה מימי "כוכב נולד" והמנהל האומנותי של שלישית "מנגו", צדי צרפתי, והאשה והאגדה ירדנה ארזי, שיודעת דבר אחד או שניים על להקת בנות.
ומה עם הבנות? לא בטוח שהן העניין המרכזי, אבל אם אתם מתעקשים ניתן להבחין שם בבת זוג של הראפר "הצל", דתייה ייצוגית, הבת של רותי בן אברהם מ"סקסטה" ,הבת של לאה לופטין מ"שוקולד מנטה מסטיק", בחורה שכל פתח תקווה מכירה אותה בתור "ביונסה הישראלית", לפחות שלוש בחורות שהוציאו סינגלים "נורא מצליחים" בתחנת שקר כלשהו, זמרת אירועים מנוסה, בוגרת טרייה של בית ספר למשחק ולפחות עוד חמש בנות שבוודאי יקבלו כתב תביעה ענק מביונסה (לא זאת מפתח תקווה) על החרבת שיריה.
אמנם מוקדם לשפוט, אך למרות המגרעות של "ישנן בנות" צריך להוריד את הכובע בפני ריאליטי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ומגיש בלי כל התנצלות מנה גדושה של פאן טהור, קאמפיות וטראש. לפעמים זה כל מה שצריך.
