גלעד כהנא: "אני כותב מתוך הפרעות קשב"

זוהי לא הפעם הראשונה ששיטוט ברחובות מוביל את כהנא לפרסם ספר. קובץ שיריו, "מנוף מצביע אל הים", שראה אור ב-2009, נולד מתחושת דחיפות לצאת לשיטוט חסר תכלית, אך הפעם היפוכה של ההתבוננות הוביל להשראה, כדבריו. כהנא הוא אחד היוצרים המוערכים והמעניינים הפועלים בישראל. הוא הקים את להקת "ג'ירפות" בתחילת שנות ה-90, פרסם אלבום סולו, השתתף בפרויקטים מוזיקליים בעברית ובאנגלית, הוציא ספר ביכורים ב-2003 שזכה להתעניינות רבה. ספרו החדש מציג קטעי פרוזה וקטעים שיריים, שביניהם מספר תמות מקשרות, והם חריגים למדי בנוף הכתיבה העכשווית בעברית.

"פיסוק של נעלמים". ספרו של גלעד כהנא

"המעבר בין פרוזה ושירה מעולם לא קורה מתוך מחשבה מודעת או תכנון", הוא מסביר בראיון עמו, "אלא נובע מצורך בשינוי מהותי בקולו של הסיפור. במצב התודעה של הקול המספר. נגיד, מעבר בין התרחשות פיזית לתובנה, או בין תובנה למעשה שלא נעשה. השילוב בין הקולות, כאשר הוא נכון, נראה לי טבעי ואורגני. אורכו של סיפור הוא פרמטר פיזי בלבד. הוא רלוונטי לשיח ההגדרה והמיתוג של הסוגה, אך הוא אינו רלוונטי לעוצמת ההדהוד של היצירה בחלל בינה לקורא. זה עניין של משקל סגולי שנובע ממתח בין מילים.

"לעתים נדמה לי שהספר הזה נכתב בפרגמנטים, פשוט כי אני מתקיים כרגע בפרגמנטים, מקטעים של הפרעות קשב, תשוקה משתנה, רעב לגירויים, שעמום מן הנמצא, פחד מן ההעמקה ופחד מחוסר ההעמקה".

לחבק את העצים

אחד המוטיבים המרכזיים בספר - אולי אפילו המוביל שבהם - הוא ההרס של האדם את הטבע, ויחסו לסביבה. כהנא מספר שמאז שהתחיל לראות את הנופים של היום יום של "דרך משקפת החורבן האנושי, הסיפורים החלו לזרום. 

אחד הפרגמנטים היפים והחזקים ביותר בספר הוא "בעת ששוחטים אותם", המציג דו-שיח בין מנסר לבין קבלן סביב גזע עץ שיש לנסרו. הסיפור מסתיים בידיעתו של העץ כי עתידו של המין האנושי עתיד להגיע לקצו. כהנא מציג בטקסט זה הן את הכליה האנושית העתידית, והן את ידיעתו של העץ כמי ששורשיו מעידים על העמקה, כלשונו, ולא על קיבעון.

"מקנן בי זעם תהומי על כל הטעויות האפשריות שאנחנו עושים"

"במהותי אני אופטימי ללא תקנה", מבאר כהנא, "כך שאם אתה שואל אותי מה עתידנו, אומר לך שאני מאמין שבסוף יוסרו כל המחסומים בין כל העמים, תפיסת הלאום תתבטל, והאנושות תצליח להתאחד מול הקשיים הנוראיים שעתידים להגיע ובכך למקסם את הניצוץ האלוהי שבה. מן הצד השני, מקנן בי נביא זעם תימהוני, שלא משנה מה, כל הזמן רוצה לזעוק שאנחנו עושים את כל הטעויות האפשריות".

"לגבי עצים והמודעות שלהם, יש לי תמיד תחושה שבעצים ישנו משהו דמוי בינה. כלומר, ברור לי שהם לא חושבים, וטוב שכך, מצד שני אני מזהה בהם סוג של תבונה עילית. שקט של מתבונן ללא עיניים, של צומח ללא רגליים, של שואף לשמיים".

הקטעים בספר מנטרלים כמעט לגמרי את השיח האנושי, ומתמקדים בחי ובצומח, בטורף והנטרף, בעקרונות הבשר שמתוכם עולים עקרונות הרוח.

"הם דווקא אינם מנטרלים את השיח האנושי, הם עוסקים בהיעדר שלו ובכך בעצם מייצגים אותו במלואו. כלומר, כאשר הכותב, זה שמתאר את היעדר האדם, הוא אדם, אז כל מה שיש, גם אם אין, הוא האדם. במקרה הזה, ההיעדר מייצר יש. ביום-יום שלנו שיחות רבות מאוד עוסקות בעקרונות הבשר שמתוכם עולים עקרונות הרוח. המאבק של רוח וחומר הוא בלתי פוסק ומלווה אותנו עד למותו של החומר ולשאלת נצחיות הרוח".

איזה מקום תופסת הכתיבה בחייך? האם ישנה הפרדה מכתיבה לפרויקטים המוזיקליים לכתיבה הספרותית?

"מאז שאני זוכר את עצמי היד כותבת. פעמים רבות שאלתי אותה 'למה?', היא לא ענתה, פשוט המשיכה בשלה. היד כותבת ולמדתי לקבל את זה. הרבה פעמים למדתי על מצבי בחיים בעקבות קריאה בכתבים שלי. הכתיבה תמיד מקדימה את זמנה, ובעצם עוזרת למודעות להיות מעודכנת בנעשה, בעולם הפנימי של הכותב".

הקולאז'ים של כהנא מתוך הספר. "להעמיק בלי בלוני חמצן"

"אין הפרדה בין כתיבה לספרים ולפרויקטים מוזיקליים באופן מודע, כשמופיע לו ספר, אתה מגלה את זה כאשר הוא כבר עמוק בתהליך כתיבתו, ומבין בדיעבד שאתה עוסק בנושא מסוים באופן עקבי, ושהעמקת בו ללא בלוני חמצן".

כהנא הוכתר בעבר על גבי במות שונות כממשיכו של מאיר אריאל, כמשורר ופזמונאי מחונן. ההערכה הרבה לה הוא זוכה מעלה את התהייה האם היא מביאה עמה ציפייה שמשפיעה עליו כיוצר. על כך משיב כהנא, "לא עשיתי כלום בחיים שלי. אבל היום, היום זה היום. כך זה מרגיש כל פעם מחדש. כל מה שעשית הוא בגדר שמועה. כל תכנון שיש לך הוא בגדר הזיה. כל שנותר, זה מה שתעשה היום".

בימים אלו רואה אור סינגל חדש בשם "נדל"ן" לצמד שהקים עם תמיר מוסקט, "לא כוחות". בקרוב ישוחרר האלבום המלא, "שכנראה יגרום לאביונה הקבוצתית הראשונה בישראל מאז הקמת המדינה".

בנוסף ליצירתו הטקסטואלית והמוזיקלית, כהנא גם יוצר קולאז'ים, המלווים את הפרגמנטים בספר. "הקולאז'ים בעצם נוצרו אחרי כתיבת הספר ונולדו בעקבות צורך לחדד את ההיעדר שלנו על-ידי אמצעי וויזואלי מיידי", מסביר כהנא. "משהו שימשוך את הקורא פנימה לחור השחור שנוצר בעקבות האופציה לביטול הנצח שלנו".

בכלל היצירה שלך, אתה עוסק בהתבוננות די נוקבת במערכות יחסים אנושיות.

"כיוצר, אני חש שכדי להישאר בתנועה חשוב מאוד לא לשקר. כלומר, לעסוק בכל מה שמעסיק אותך, ולא במה שאתה חושב שאמור להעסיק אותך. מאחר והאמת יציבה כל כך, היא אינסופית בפרטים שלה: דיור, מערכות יחסים, איכות השלטון, מין סאדו-מזוכיסטי, תובנה רוחנית, דימוי גוף, סוף העולם. הכול הולך, אין מגבלה על נושא, סגנון, שפה. אפשר לכתוב על הכול, נדרש לכתוב על הכול. ברגע שאתה לא מגביל את עצמך למי שאתה חושב שאתה, למי שאחרים חושבים שאתה, ההיצע הוא אינסופי".