מה בוער עם יהודה וינשטיין
אז מה אם כל המדינה על הרגליים בגלל פרשת פינטו-ארביב? אז מה אם הציבור בטוח שהמשטרה מושחתת? היועץ המשפטי לממשלה תמיד יעדיף לדחות את ההחלטות עד שאי אפשר יותר. הנה כמה תזכורות
פרשת פינטו-ארביב - כתבות נוספות:
- ארביב: לא רבצתי אצל פינטו, נפגשנו 6 פעמים
- ליועמ"ש יש זמן: נדחתה הפגישה עם נציגי פינטו
- גרסת ארביב: איך מאמינים לרב פינטו?
- ארביב העיד שפינטו ביקש מידע - הרב דיבר
כך, בפשטות, אפשר לסכם את פעולתו, נכון יותר אי-פעולתו, של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בפרשת פינטו-ארביב, או ארביב-פינטו-דנינו-וכיו"ב, או כל מה שתרצו, אם תרצו, כי אין לדעת.
קצת איפול בצו מפה, קצת דיסאינפורמציה משטרתית משם, קצת הטלת רפש בעיתונאים שסופגים הכול בשתיקה, חופן הדלפות שלא לציטוט לאחרים – והופ! אין נראטיב. אין סיפור. איש אינו יודע בדיוק במה נחשד מי ומה מצב השמועות הקטלניות באגף יחסינו עם ה-FBI, והאם פוליטיקאים אמריקניים נכלולים וגם נוצרים, שומו שמיים, מגדלים מריונטות משלהם בבית הנבחרים המקומי, ואיך כל זה קשור לרב שתמך או לא תמך בקצין משטרה בכסף, והאם זו אכן נורמה ביחסים בין שחורי הכיפות לתכולי המדים אם לאו. מבולבלים? תכתבו לווינשטיין לקבל הסברים. רק מה, אל תצפו לתשובה מהירה.
הדיסקרטיות שלפני המעצר
ראשית חוכמה, צריך לדעת לחתוך והוא לא יודע. בשום שלב של הפרשה שהייתה יכולה להתברר כבר משהגיעו לווינשטיין השמועות הראשונות על בעייתיות מסוימת במינויו האחרון של ארביב. או אז צריך היה להרים כמה טלפונים לבירור, אבל זה לא נעשה.
המעצר המתוקשר של אחד מבכירי הרבנים בישראל (לפחות על פי הונו, קשריו ורשת האינטרסים העכבישית שטווה סביבו) צריך היה להסתיים בכתב אישום מהיר, אבל זה לא קרה, ומניה וביה החליטו חסידיו של הרב שאין למשטרה כלום עליו, מה גם שהוא זכאי מדאורייתא בכל היתקלות עם ממשלת הרשע.
סתם אחד שקוראים לו פינטו
נסיעתו של החשוד לארצות הברית הייתה בעייתית עד מאוד: אולי לא ניתן היה למנוע אותה משלא הוגש כתב אישום. עובדה שלא הוגש, ועובדה שנסע, ועובדה שחזר עם סיפור צדדי מזרה אימים, שהשלכותיו נדמות חשובות עד כדי כך שייסלח לו החשד הקודם. ואיפה זה מעמיד את קצין המשטרה,
שבחלוף הזמן כבר כולנו יודעים מי הוא? בלימבו מוחלט. ואיפה זה מעמיד את המשטרה כולה? במקום שבו חושדים גם בכשרים, רק מפני שהם חלק מן המשטרה.
פגישותיו של וינשטיין עם עורכי הדין היקרים והמחוזרים של הרב, שיכול להרשות לעצמו את מיטב ההגנה שקונים בכסף, גם הן לא היו צריכות להתרחש: כשאחד שהוא סתם פינטו, בלי ממון וחסידים עשירים, חשוד בעבירה פלילית, גם אם עורך הדין שלו ירקוד זומבה בעירום על מדרגות הפרקליטות, לא ייצא אליו היועץ המשפטי ויציע לו עסקות מדהימות כמו זו שהרב רצה לקבל.
יקבל? לא ברור. וינשטיין החליט שלא להחליט. במקום הזה אפשר להתחיל לכעוס ברצינות, כי דחיינות היא עניין כואב ומציק ומזיק, אבל משוא פנים כלפי השררה, בדרג כה רם כמו של וינשטיין, הופכת אותו (שוב) ללא ראוי לעמוד בראש מערכת התביעה הכללית.
ועכשיו, כשכל הקצוות היו צריכים להיסגר והחלטה הייתה צריכה לצאת מלשכתו באבחה חדה אחת, עכשיו הוא סתם מבטל פגישות. כרגיל, לנו זה יעלה יותר, הרבה יותר.
לפנייה לכתב/ת 
