שוער עולה / "הכל מקצועי"
להיות שוער זה כבר לא רק רפלקסים טובים ויציאה לכדורי גובה. קבוצה שרוצה לשלוט בהחזקת הכדור חייבת שוער שיכול להניע כדור הרחק מהשער, מסוגל לסכל מתפרצות של היריבה ולהוציא התקפות קטלניות
אנדרס אינייסטה שמע את השאלה הזאת אלף פעמים, ותמיד נתן אותה תשובה. "מי השחקן הכי חשוב בהנעת הכדור היעילה של ברצלונה?", היא השאלה הבנאלית והמיותרת שבדרך כלל שואל עיתונאי שאינו ספרדי. "כולם חשובים, כי הכוח שלנו הוא כקבוצה", זו התשובה הצפויה והקבועה. פעם אחת, לפני כשנתיים, אינייסטה התחכם. "זה אתה? זה צ'אבי? זה בוסקטס?" המשיך להתעניין עיתונאי יפני, ואינייסטה ענה: "זה דווקא ויקטור ואלדס".
יושבי מסיבת העיתונאים צחקו, היפני דווקא נראה נבוך, אבל התשובה של אינייסטה אינה מופרכת. אולי אם הייתה נאמרת לפני עשור או שניים, אבל לא עכשיו. ואלדס הוא באמת מסוג השוערים שלוקחים חלק חשוב בהנעת הכדור ומשמשים, בסיטואציות מסוימות במשחק, כשחקן שדה נוסף, בהתקפה ובהגנה.
כן, תפקיד השוער, בדיוק כמו תפקידים אחרים במגרש, משתנה לנו מול העיניים והופך דינמי יותר. זה לא מתאים לכל שוער, ולא הכרחי בסגנון המשחק של כל קבוצה, אבל הדרישות משוערים גבוהות יותר. הן כבר לא נוגעות רק ליכולת על קו השער, אלא גם למשחק מחוץ לרחבה. שוערים שעושים זאת טוב כמו ואלדס, מנואל נוייר או הוגו לוריס זוכים מיד לכינוי SWEEPER KEEPER, מאחר שהם משחקים גם כשוער וגם כ־SWEEPER - הליברו של פעם, שהיה נשאר מאחורי הבלמים לטובת עבודות ניקיון והוצאת התקפות מעמדה אחורית. אנחנו נקרא לו "שוער המטאטא".
ים של תקצירים ב-ynet ספורט:
עד לא מזמן, שוער נמדד אך ורק על פי היכולות המסורתיות: רפלקסים, מיקום טוב על הקו, יציאה לכדורי גובה. היו יוצאים מהכלל כמו אדווין ואן דר סאר, שנחשב לשוער המטאטא הקלאסי הראשון, או רנה היגיטה שלקח את התפקיד (ואת הכדור, כמו ששמח לגלות רוז'ה מילה במונדיאל 1990) רחוק מדי, אבל יכולות כאלה היו נחשבות לבונוס, לא למשהו שמודד תפוקה. היום, שוער המטאטא הוא מצרך נדרש, ויש לכך הסבר.
אי אפשר בלי להיזכר ברגע הזה של רנה היגיטה
יותר קבוצות בעולם, גם קטנות, מנסות לשחק POSSESSION FOOTBALL - כדורגל של שליטה בכדור שברצלונה ובאיירן מינכן הביאו לשלמות, ומלווה בהמון מסירות קצרות, החזקת כדור ולחץ גבוה שמטרתו להחזיר את הכדור במהירות לרגליים הנכונות. סגנון כזה מחייב לשחק עם קו הגנה גבוה. כלומר, ההגנה נמצאת רחוק יחסית מהשער שלה. הרווח שנוצר בינה לבין השוער יוצר שתי בעיות עיקריות: הראשונה היא הגנתית - היריבה יכולה לנצל את החור במסירה חכמה אחת לאזור הריק משחקני הגנה; השנייה היא התקפית - שטף המשחק נפגע, מאחר שהחזרת הכדור לשוער לוקחת יותר זמן ומסוכנת יותר.
וכאן נכנס שוער המטאטא לתמונה.
מטאטא עם כפפות
כשפפה ריינה היה בליברפול, מאמנו רפא בניטס אמר כי יכולתו לשחק כשוער מטאטא שינתה את כל סגנון המשחק של הקבוצה. ריינה, מצידו, הסביר מה התפקיד דורש ממנו:
כיסוי לבלמים. השוער צריך להתקדם עם ההתקפה ולהתנהג כמו בלם שלישי ואחורי. במקרה של איבוד כדור, הוא - כמו הבלמים האמיתיים - אחראי לסכל כדורים ארוכים של היריב שנועדו לצאת למתפרצת. לא לחכות ליד השער ולבחון את יכולות השוערות שלו, אלא להישאר רחוק מהשער, לעצור מראש את המסירה ולמנוע מלכתחילה את המצב המסוכן.
עזרה במשחק המסירות הקצרות. כלומר, להעניק לקבוצה יתרון מספרי בהנעת הכדור. לשחק בנגיעה אחת, להשתלט במהירות על כדור עם הרגל, לחשוב מהר יותר.
שבירת הלחץ בכדור ארוך. קבוצות שמניעות כדור מאחור מזמינות לחץ. השוערים הגדולים לא נכנסים לפאניקה, אלא להיפך: הם מנצלים את הלחץ ליצירת מצב התקפי טוב. הדלילות ההגנתית של הקבוצה הלוחצת פותחת שטחים פנויים, ואליהם אפשר לשלוח כדור ארוך ומדויק שיכול להוביל לשער.
קבלת החלטות. אחריות השוער גדולה יותר. הוא צריך להחליט היכן למקם את עצמו, לזוז כל הזמן בהתאם לאירועים במגרש, וגם להחליט מתי להמשיך בכל הכוח בהנעת הכדור ומתי פשוט להרחיק.
הדרישות האלו מחייבות את השוער המודרני לדעת איך לשחק מחוץ לרחבה. נוייר, שלפני שבוע נבחר לשוער השנה של פיפ"א, מוסר כ-25 מסירות במשחק בדיוק של יותר מ-90 אחוז. העמדה הממוצעת שלו במגרש - ומדובר בנתון היסטורי שאין לו תקדים - היא ממש מחוץ לרחבה. המשמעות: נוייר מבלה יותר זמן מחוץ לרחבת ה-16 מאשר בתוכה! לפעמים אפשר לראות אותו אפילו נותן גיחות שמגרדות את קו האמצע.
פפ גווארדיולה הוא פורץ דרך בכל הנוגע לכדורגל של שליטה בכדור, ולכן הגיוני שנוייר הוא שוער המטאטא העסוק מכולם. שוערים אחרים (ראו תרשים) נדרשים למלאכה בדרגות שונות. יובנטוס, למשל, משחקת עם שלושה בלמים וזקוקה פחות לעבודת מטאטא מג'אנלואיג'י בופון. וינסנט אניימה, שהלהיב אותנו בישראל גם עם משחק הרגל שלו (ולמזלה של מכבי ת"א, השיטה של סוזה פחות מחייבת שוער מטאטא מאשר זו של אוסקר), ממשיך לשחק במיקום גבוה מהממוצע.
הלהיט החדש של בארסה?
ב-1992 נכנס לשימוש החוק שאוסר על השוער לתפוס בידו כדור שמוסר חבר לקבוצה. החוק הזה, שנועד להגביר את אטרקטיביות המשחק, שינה את הכדורגל. בתחילת הדרך, שוערים פחדו ממנו יותר מגדולי החלוצים של אותה שנה, מרקו ואן באסטן וחריסטו סטויצ'קוב. כריס וודס, אז שוער נבחרת אנגליה, תקף: "אני לא מבין למה ללעוג לשוער ולהציג אותו כטיפש".
הימים שבהם שוערים לא ידעו להשתמש ברגל נראים רחוקים, אבל שוער המטאטא, ובטח שוער שאינו מצטיין ביכולות הנדרשות, בהחלט יכול להיראות מטופש לפעמים. זה עלול לקרות כתוצאה מטכניקה לקויה בעצירת כדור שמובילה לאיבוד קריטי, ממיקום לא מדויק מחוץ לשער שמאפשר להקשית את הכדור מעליו, או ממסירה קצרה שמגיעה לכתובת הלא נכונה והופכת לשער קל.
זה קרה גם לוואלדס, שהוא, כאמור, אחד משוערי המטאטא הטובים. בקלאסיקו לפני שנתיים, מסירה שלו היישר לאנחל די מריה הובילה לשער של קארים בנזמה. זה קורה, אבל מאמנים שמאמינים בשליטה בכדור יכולים לחיות עם הטעויות האלו. "היופי במשחק היה שגם אחרי השער הזה, ואלדס המשיך לשחק עם הכדור ברגל", אמר אז גווארדיולה. "אני מעדיף לאבד את הכדור ככה מאשר לוותר על הניסיון לתת המשכיות למשחק שלנו".
בסוף העונה ואלדס יעזוב את ברצלונה, ולפי כל הדיווחים מי שיחליף אותו הוא מרק אנדרה טר שטגן ממנשנגלדבאך. יש לכך סיבה טובה: למרות גילו הצעיר (21), טר שטגן הוא השוער שמוסר הכי הרבה באירופה (40 מסירות למשחק, פי 2.5-3 מרוב השוערים), והוא רגיל לשחק בשיטה שמנסה לחקות את ברצלונה. יש לו מסירות ארוכות מדהימות שמובילות להתקפות מסוכנות, והוא מבלה חלקים גדולים של המשחק מחוץ לרחבה או ממש בקצה שלה.
ברצלונה, כמו רוב הקבוצות הגדולות בעולם, יודעת מה מתאים לה. לכן, בעונה הבאה, כשמישהו שוב ישאל את אינייסטה על השחקנים החשובים בהנעת הכדור, הגיוני שהתשובה שלו תכלול שם מאוד ארוך ומאוד גרמני.
רוצים לדבר על כדורגל? עשו לייק לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי" ועקבו אחרי אורי קופר בטוויטר.
טניסאי או סטנדאפיסט? נובאק ג'וקוביץ' בחיקוי אדיר
צפו: סל ניצחון בשנייה האחרונה. או שלא
צפו: ההצגה המקורית של דפו כשחקן טורונטו
לפנייה לכתב/ת 
