טיול על רטוב: מחזירים מים לטבע
תוכנית ארצית של רשות הטבע והגנים שומרת על המים בנחלי ישראל. זה הזמן לטייל לצד זרימות החורף בנחלים
ישראל נמצאת באזור יובשני יחסית ולכן המים בה הם משאב מוגבל. בניגוד למדינות, בהן כמות המים הזמינים גדולה מתצרוכת האוכלוסייה, בישראל כמות המים המוגבלת גורמת לתחרות על משאב זה בין צרכני המים השונים.
המצב קשה במיוחד בתקופות של רצף שנות בצורת. מקורות המים העיקריים בישראל עד לפני כעשור, בטרם הוחל בהתפלת מים, היו מים מהטבע שנשאבו ממי תהום או מקורות מים על פני הקרקע כגון מעיינות וימת הכנרת.
בתקופה ההיא הכמות השנתית של מים זמינים חולקה בין שלושה מגזרים: חקלאי, עירוני ותעשייתי. באורח פלא, הטבע שסיפק את המים לצרכנים לא הוגדר כצרכן מים בעצמו. לא רק זאת, אלא שכמויות המים שנגרעו מהטבע הלכו ועלו עם השנים על מנת לענות על הצרכים התופחים של משק המים. גריעת המים מהטבע בשילוב גורמי פגיעה נוספים בנחלים כגון זיהום, פגיעה במבנה הנחל וחדירה של מינים זרים לישראל של בעלי חיים וצמחים הביאה לפגיעה קשה בתפקוד הנחלים ובחי ובצומח הייחודיים שלהם.
הטבע כצרכן מים לגיטימי
נקודת מפנה ראשונה הייתה לפני עשר שנים, כאשר בשנת 2004 בוצע תיקון ל"חוק המים" בו הוגדר גם הטבע כצרכן מים לגיטימי הנוסף למגזרים הקיימים. משמעות התיקון לחוק הייתה שצריך לחלק אחרת את כמות המים הארצית, המכונה "עוגת המים".
בעקבות התיקון לחוק הקצתה הממשלה משאבים לשיקום בתי הגידול הלחים שנפגעו מגריעת המים. רשות הטבע והגנים עשתה שימוש בתקציבים אלו לשיקום בתי גידול לחים פגועים ברחבי הארץ.
בשנה האחרונה חברו רשות הטבע והגנים עם המשרד להגנת הסביבה ורשות המים לגיבוש תכנית אב, העוסקת בהשבת המים לטבע. התכנית קובעת שצריך להשיב לנחלים את זרימת המים ותציג עם השלמתה גם סדר קדימויות בשיקום בתי הגידול הלחים. העיקרון המנחה של התכנית הוא "הזרמת מים לנחלים כדרך הטבע", שמשמעותו שהמים שיזרמו בנחלים יהיו המים שהזינו את המעיין או הנחל במקור אופן טבעי.
יתרה מכך, ישנה חשיבות שספיקת המים שיוזרמו בנחל תתקיים על פי מנהגו של כל נחל בעבר, תוך השתנות בהתאם לעונות השנה. התכנית שמבוססת על מידע היסטורי, הידרולוגי וביולוגי של כל נחל מעריכה גם את מידת השיקום הצפויה של המערכת האקולוגית לאחר השבת המים.
משיבים את המים לטבע
אף על פי שבניית תכנית האב טרם הושלמה, נמשכת כל העת ברשות הטבע והגנים פעילות להשבת המים לטבע. הרשות פועלת בשנים האחרונות לשחרור מעיינות שמימיהם נתפסים ומוטים לשימושים שונים. במסגרת זו למשל נחתמים הסכמים חדשים לחלוקת המים ליישובים שונים, המבטיחים שחלק מהמים הנתפסים במעיינות על ידי היישובים ישוחררו בחזרה לנחל.
ניסים קשת, מנהל אגף אקולוגיה, שמוביל ברשות הטבע והגנים את נושא השבת המים לטבע מסביר, שהמצב הרצוי ביותר אליו שואפת הרשות הוא שחרור של כל מי המעיינות לטבע ולשם כך פועלות רשות הטבע והגנים ורשות המים למצוא לצרכני המים מקור מים חלופי. בשנים האחרונות שוחררו במלואם המעיינות עין אביב ועין אברהים, שמימיהם שבו לזרום בנחל הדישון. באופן דומה שוחררו המים של המעיינות עין כזיב ועין חרדלית הזורמים עתה בנחל כזיב, וכן כל מעיינות נחל געתון שבגליל העליון ועיינות פחם שברמת הגולן.
במקרים אחרים בהם תלוי הצרכן במקור המים ושואב אותו במעלה הנחל, מסייעת רשות הטבע והגנים בהקמה של מערכת חלופית לשם העתקת תפיסת המים למורד הנחל. העתקת התפיסה למורד מאפשרת את זרימת המים לאורכו של הנחל וקיום מערכת אקולוגית בריאה. בדרך זו גם הצרכן זוכה במים, אולם במורד לאחר שהשלימו המים את תפקידם האקולוגי.
קיימת סכנה לקיומם של צמחים ובעלי חיים
שחרור המים לטבע תפס תאוצה בשנת 2009 ומאז נוספו לטבע בישראל עשרות מיליוני מ"ק.
כמות המים המשוחררים לטבע עולה מדי שנה ובשנת 2013 הגיע ל-70 מיליון מ"ק. כן מציין קשת, שעל פי התכניות הקיימות, צפויה כמות זו להמשיך ולעלות ולהגיע עד סוף שנת 2015 ל- 100 מיליון מ"ק.
ישנם מקרים קיצוניים בהם לא ניתן להשיב לנחלים מים באופן טבעי, למשל כאשר מפלס מי התהום ירד באופן משמעותי ואינו יכול עוד להזין את המעיין. בשמורות טבע בהן התייבשו המעיינות ולפיכך קיימת סכנה לקיומם של צמחים ובעלי חיים מוזרמים המים לבתי הגידול הלחים, בלית ברירה, באופן מלאכותי.
בין השנים 2014 ל-2016 יוזרמו לטבע באופן מלאכותי 35 - 50 מיליון מ"ק, בהתאם לכמות המשקעים השנתית ומצב משק המים.
לפנייה לכתב/ת 
