שמירת היריון: הדרך הארוכה לקצבת הביטוח
לשיטת הביטוח הלאומי, כאשר אין סכנה ממשית לאם או לעובר או כאשר הליקוי הרפואי אינו גניקולוגי מובהק, התביעות לקצבה בגין שמירת היריון - נדחות. האם זה מוצדק? לא ממש
על אף הרוח הנושבת בבתי הדין לעבודה המרחיבה את מעגל הנשים הזכאיות לגמלת שמירת היריון, לא מעט נשים בישראל אשר קיבלו המלצת רופא נשים לשמירת היריון, מוצאות את עצמן נלחמות בשיניהן על זכותן לקבל את הגמלה.
- עבדה עבור בעלה - ביטוח לאומי שלל דמי אבטלה
ביטוח לאומי מתעקש לפרש את החוק באופן מצומצם וידו הקפוצה גורמת לכך שרק לאחר התערבות משפטית, משולמת הגמלה לאותן נשים, חודשים ארוכים לאחר הלידה.
במקרים רבים אחרים בהן הן לא עומדות על זכויותיהן – הן כלל לא מקבלות את הגמלה.
ישנם לא מעט מצבים רפואיים שמהווים סכנה בריאותית גם לאשה, גם לעובר. בנסיבות אלו הגיוני כי הן תפסקנה לעבוד ותינתן להן תמיכה כספית מהמדינה. כך פסק, ומתוך היגיון רב, בית הדין לעבודה.
מנגד, לשיטת הביטוח הלאומי, כאשר אין סכנה ממשית לאם או לעובר או כאשר הליקוי הרפואי אינו גניקולוגי מובהק, התביעות נדחות, וזאת על אף האישור הרפואי אשר ממציאה האישה.
"דלקת פרקים אינה מסכנת אותך"
כך קרה לא', עובדת סוציאלית שחלק ניכר מעבודתה היה ביקורי בית של המשפחות הפונות אל שרותי הרווחה. התובעת סבלה מדלקת פרקים חריפה, אשר פגעה בעיקר בברכיה, ואשר טופלה ע"י תרופות אותן נטלה בקביעות, ואשר אפשרו לה ולעמוד על רגליה כל יום מחדש.
כאשר הרתה התובעת, נאלצה בהמלצת רופאיה להפסיק את השימוש בתרופות נגד דלקת הפרקים, בכדי לא לפגוע בעובר. הפסקת התרופות גרמה להחמרה של דלקת הפרקים, כאבי הברכיים מהם סבלה התובעת התגברו והיא סבלה מהגבלה בהליכה, חוסר יציבות ונוקשות של הברכיים שעות ארוכות כל בוקר.
מצבה של התובעת מנע ממנה להמשיך לתפקד כרגיל והיא נאלצה להפסיק לעבוד. בנסיבות אלו המליצו לה רופאיה על שמירת היריון.
התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לשמירת היריון לתקופה של חמישה חודשים בהם נמנע ממנה לעבוד ולהשתכר. המוסד לביטוח לאומי דחה את התביעה ואמר לתובעת כי היא אינה נכללת במצבים בהם מאושרת תביעה לגמלת שמירת היריון על פי החוק. טענתם היתה כי דלקת הפרקים ממנה סובלת התובעת לא נגרמה לה בהיריון, אלא קודם לכן וכי דלקת הפרקים אינה מסכנת אותה או את עוברה.
בצר לה פנתה התובעת בתביעה לבית הדין לעבודה וטענה כי לאור תכלית החוק יש להכיר בתביעה לשמירת היריון גם כאשר ההיריון גורם להחמרה במצב קיים, והרי העובדה שהיא נאלצה להפסיק ליטול תרופות בהיריון גרמה להחמרה ניכרת במצבה.
כמו כן טענה התובעת כי דרישת החוק למצב המסכן את האם או את העובר, מתקיימת כאשר קיימת החמרה רפואית במצבה של האם או העובר, ולאו דווקא סיכון חיים ממשי.
המומחה קבע: המצב החמיר
בבית הדין הסכימו הצדדים על מינוי מומחה רפואי ניטרלי אשר יקבע בין היתר אם יש הצדקה מבחינה רפואית לאישור גמלת שמירת היריון לתובעת.
המומחה הרפואי אשר בחן את התיק קבע נחרצות כי מצבה הרפואי של התובעת החמיר בשל הצורך להפסיק את נטילת התרופות, ועלול היה להגרם נזק בלתי הפיך לפרקים הנגועים, וכי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לשמירת היריון עד למועד הלידה.
בעקבות חוות דעתו החד משמעית של המומחה הרפואי, שינה המוסד לביטוח לאומי את עמדתו והודיע לבית הדין כי הוא מוכן להכיר בתביעתה של התובעת לגמלת שמירת היריון.
סיפורה של התובעת הוא דוגמא למקרה בו נדחתה תביעה של אשה לגמלת שמירת היריון, אף שבהחלט היה מקום לאשרה, מלכתחילה, ולחסוך מהאישה את המסכת המעייפת אותה נאלצה לעבור. המקרה הזה שוב מוכיח כי אין מקום לראות בדחיית התביעות כסוף פסוק וחובה על הנשים בהיריון לעמוד על זכויותיהן בעקבות המצב המצער שנכפה עליהן ואובדן הכנסותיהן.
הכותבת הינה עורכת דין המתמחה בתביעות נגד ביטוח לאומי, לשעבר יועצת משפטית במוסד
לפנייה לכתב/ת 
