מה רוצים מחיים רמון? / מליניאק ברביעי
כולם נותנים עצות, מעטים שמים כסף מעבר לרכישת מנוי. הבעלים של הפועל ת"א נתן לאוהדים כל מה שביקשו – ועכשיו הם באים אליו בטענות
חיים רמון לא נחת בבלומפילד מקנדה, לא קנה לעצמו צעצוע ולא בא להפועל ת"א כדי לעשות עליה סיבוב. הוא כבר היה סגן ראש ממשלה, יו"ר הסתדרות, שר, ומעולם לא היה טייקון ולא אוליגרך. אין לו קניונים ולא בארות גז בים – רמון הוא אוהד הפועל ת"א כמו רבים שיושבים בבלומפילד לפניו, מאחוריו ומצדדיו. והוא העומד וכולם חובטים בו מכל עבר. למה?
כי רן בן־שמעון טעה בבחירת השחקנים ולא הצליח לעבור סיבוב בליגה האירופית. כי איתי שכטר לא שיחק כל כך גרוע מאז שעלה מהנוער. כי לגילי ורמוט לקח חצי עונה להחלים מפציעה. כי דני עמוס לא מזכיר את השוער שהביא אליפות לקריית־שמונה.
מי דרש מרמון להחתים את בן־שמעון? האוהדים. ומי דרש מרמון להביא את שכטר? אותם אוהדים שמקללים אותו עכשיו. ומי התחנן שישחרר את הפועל ת"א מעולו של אלי טביב? האוהדים.
כולם נותנים עצות, מעטים שמים כסף מעבר לרכישת מנוי. אז אמרו לו. חיים רמון חתום על מיליונים כמעט לבד, רק מסיבה אחת: הוא אוהד הפועל ת"א. שחקן ברמה של עומר דמארי, שמתעקש להישאר בקבוצה, הוא נכס. אבל השאלה שהאוהדים צריכים לשאול את עצמם היא מה הייתי עושה במקום רמון, אילו אני אישית חשוף להתחייבויות של מיליוני שקלים.
אם שכטר, ורמוט, עמוס ובן־שמעון היו מספקים את הסחורה, לא היה צריך למכור אף אחד. אבל לא שמעתי אפילו אחד מהם, שמוכן לוותר על אגורה משכרו, כדי להשאיר את דמארי בהפועל. על ניצחונות והישגים יש לכולם בונוסים. מה בנוגע לכישלונות? לחוזים יש רק צד אחד?
גילוי נאות: חיים רמון שיחק איתי בנבחרת הנוער בכדורסל. הייתי בצוות שסייע לו בניצחון על עמיר פרץ בבחירות להסתדרות ב־1994, והתאכזבתי כשלא השלים את הרפורמה במרכז הפועל ובמערכת הספורט בכלל, ועזב לממשלה באמצע הקדנציה.
ירידה לצורך עלייה
מקובל לחשוב ששחקן שעובר מקבוצה "קטנה" לקבוצה "גדולה" מתקדם: מרוויח יותר כסף, משחק ברמות גבוהות, מעלה את רמת המשחק שלו. מתקדם. מקובל לחשוב ששחקן שעובר מקבוצה "גדולה" לקבוצה "קטנה", הולך אחורה: מרוויח פחות כסף, משחק ברמות יותר נמוכות. אז זהו שלא. יכול להיות ששחקן שעובר לקבוצה "גדולה" מרוויח יותר כסף, בדרך כלל זה נכון. אבל כשחקן הוא בדרך כלל נעצר, ולפעמים הולך לאחור.
ג'ייק כהן חימם את הספסל במכבי ת"א. 2.08 מ', שחקן לא רע. במכבי הוא שיחק רק משחק אחד יותר משש דקות, בחלק מהמשחקים לא שותף כלל, ספק אם השתתף בתרגול 5 על 5 באימונים, ותרם ב־11 משחקים 33 נקודות מדד. השבוע הוא עבר למכבי ראשל"צ, שותף נגד ברק נתניה 26 דקות, תרם 24 נקודות מדד, 17 נקודות, חמישה ריבאונדים ושתי חסימות.
זאק רוזן פתח את העונה בקבוצה "גדולה" – הפועל ירושלים. בשבעת המשחקים בירושלים הוא שיחק 13.2 דקות למשחק, וקלע בסך הכל 21 נקודות – שלוש נקודות למשחק. בשמונת המשחקים באשדוד, קבוצה "קטנה", רוזן שיחק 36 דקות בממוצע למשחק, וקלע 12.8 נקודות! מ־12 אסיסטים בירושלים, הוא קפץ ל־59 באשדוד עם פחות איבודים.
ליאור אליהו "ירד" ממכבי ת"א להפועל ירושלים. אין יורוליג, פחות תקשורת, פחות כסף. מכבי הראו לו את הדרך החוצה, אבל אליהו רק פורח. מ־23 דקות בצהוב הוא עלה ל־30.8 באדום. 12.8 נקודות מדד קפצו ל־18.9. 11 נקודות עלו ל־14.9. ובקו עלייה – בשלושה מארבעת המשחקים האחרונים ליאור קלע יותר מ־20 נקודות וצבר יותר מ־30 נקודות מדד. ירושלים נראית משבוע לשבוע הקבוצה של אליהו. הוא שמח, רץ, עושה הכל במגרש. נגד חולון הוא הוריד גם 15 ריבאונדים. מרשים.
חומר למחשבה לשחקנים שאצה להם הדרך לעבור לקבוצה "גדולה", בעיקר בשביל לעשות עוד כסף. אגב, אני מקווה בשביל אליהו שיש לו סעיף יציאה לאירופה, שלא יעשה את הטעות ויתפתה ללכת בעקבות הכסף, אחרי שעבר מסע ייסורים בקיץ האחרון עד שנפל סוף־סוף בקבוצה שבה הוא פורח ואותה הוא מסוגל להוביל. כי בטוח יגיעו הצעות בקיץ הקרוב, ואם לא יהיה מדובר בפער כספי גדול מאוד, שלא יתבלבל.
להוריד לחץ מאינגלס
כשאימנתי בהפועל חולון ב־84' היינו לוחצים על כל המגרש, כל משחק, רוב המשחק. באמצע העונה שחקנים היו לפעמים תשושים מהעומס. אם היו כמה ימים עד למשחק הבא, הייתי מוציא כדורגל ומשחק "שערים קטנים". למחרת הם היו מגיעים כמו חדשים.
בגליל־עליון היה לי שחקן בשם טרי ווייט – מוסר ברמה של ניקולה וויצ'יץ', ריבאונדר ומטורף כמו ארל וויליאמס. כשהוא היה מתחיל להתפרק, הייתי משחרר אותו מאימון בוקר. לאימון ערב הוא היה מגיע כמו נמר. מאמן צריך להרגיש את השחקנים. כששחקנים יורדים ביכולת, בדרך כלל מאמנים מוסיפים אימונים, אבל לפעמים עדיף דווקא להוריד מהם לחץ. נבחרת מתאמנת ומשחקת תקופה קצרה ואינטנסיבית, לכן קשה להוריד אימונים. לקבוצה יש עונה ארוכה, ולפעמים אפשר להוריד משחקן לחץ כדי שיגיע טרי ליישורת האחרונה.
כשמיקי ברקוביץ' היה בן 30 פלוס, היו לו נפילות לכמה שבועות. כולם חשבו שסוף הקריירה קרב, אבל כשאותו דפוס התנהגות חזר על עצמו, זה הפך לתופעה שזכתה לכינוי: "ינואר השחור". באפריל היה מגיע הפלייאוף ומיקי הביא עוד אליפות.
ג'ו אינגלס במשבר. אולי זה רק "ינואר השחור", אבל הוא נראה תשוש, משחק בסלואו־מושן ואיבד ביטחון בקליעה. אין לי מושג מה עובר עליו, אבל לפעמים דקות משחק נוספות רק מכבידות. אולי צריך לשנות גישה ולאסור עליו לראות כדור ומגרש כמה ימים. בלי כדורסל, בלי טיסות, בלי מלונות, בלי לחץ. שיהנה מהשמש בחוף הים. כשהמכשיר תקוע עושים Restart.
מה אפשר לעשות עם כמה כדורים ומקל?
טניסאי או סטנדאפיסט? נובאק ג'וקוביץ' בחיקוי אדיר
לפנייה לכתב/ת 
