מטרת החיסולים: ה"פרילנסרים" של השיגורים
מומחים בעזה הפכו ל"עוסקים עצמאיים". הם יודעים היכן מייצרים ומשיגים רקטות "מהצד", וגם איך לשגרן. בהם מתמקדת מדיניות החיסולים החדשה של צה"ל: פגיעה נקודתית ביורים במקום תגובה אוטומטית נגד חמאס
כמו קבוצת כדורסל שמחליפה לשמירה אישית כך עברה מערכת הביטחון של ישראל, בכל הנוגע לשיגורים מרצועת עזה - מתגובה אוטומטית לחיסולים נקודתיים. אם אפשר, חיסולים ממוקדים של פעילי שיגור ובמקרה הצורך סיכולים "חמים" של חוליות שיגור תוך כדי הכנות לשיגור או מיד אחריו. הסיבה למעבר הזה היא העובדה שתגובות הענישה וההרתעה האוטומטיות שישראל הייתה מנחיתה על חמאס ועל הג'יהאד האיסלאמי כל פעם שרקטות נחתו בנגב היו לא יעילות וגם לא צודקות. לכן גם לא הושגה שום הרתעה והירי נמשך.
עוד בחדשות:
שיחות השלום: מדברים בז'נבה, מענים בסוריה
תושבים בצפון ת"א: לא רוצים פה ילדי זרים
לאחרונה נוצר מצב אבסורדי שבו חמאס והג'יהאד האיסלאמי עושים כמעט כל שביכולתם למנוע ירי רקטות לעבר ישראל על-ידי הארגונים הסוררים. הם לא עושים זאת משום שנעשו ציוניים אלא מכיוון שהשלטון הנוכחי במצרים, ובעיקר הצבא המצרי, הבהירו להם היטב שאסור להם להביא להתלקחות עם ישראל שתאלץ את מצרים להתערב לטובתם. סיבה נוספת היא שגם ללא העימות הפוטנציאלי יש לעזתים צרות צרורות עם השלטון המצרי, שמטיל מצור אפקטיבי על הרצועה והורס בשיטתיות את מנהרות ההברחה ממנה ואליה.
או שלפחות כך הם אומרים. יש מי שטוענים שחמאס מעלים עין בכמה מקרים מפיגועים לאורך הגדר ומירי רקטות כדי ללחוץ על המצרים שיקלו את המצור, ואז לא יזדקקו לסחורות ולדלק מישראל. אך בישראל נוטים להאמין לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי, והמודיעין מוכיח שהם אכן פועלים למנוע ירי כזה בשטח.
הפתרון לטרור ללא כתובת
במצב כזה אין טעם להרוס מחנה אימונים של חמאס או לפגוע בנכס אחר שלו בתגובה לירי רקטות של גורם סורר, אך נוצרה ברצועה תופעה של טרור ללא כתובת, שהיה צריך לטפל בו בנפרד מהניסיון לחייב את חמאס למנוע את הירי. הפתרון הזה הוא הסיכולים הממוקדים, ולהם כמה יתרונות: הם פוגעים באנשים המעורבים ישירות - אם לא בשיגורים עצמם אז בקשירת הקצוות שמאפשרים בסופו של דבר שיגור. שנית, יש להם לגיטימציה בינלאומית - גם האמריקנים פועלים בשיטה זו נגד אל-קאעידה. שלישית, הפעילות הזאת הוכחה כיעילה גם כשהאמריקנים נקטו אותה וגם כשאנחנו, בתנאי אחד - ביצוע אינטנסיבי ושיטתי, שיוצר אפקט חזק ומרתיע, ולא תגובה ספורדית עם מרווחי זמן גדולים בין סיכול לסיכול.
לשם כך נחוץ מודיעין מדויק ובזמן אמת, וצריך גם הזדמנות מבצעית שבה פעיל השיגורים וסייעניו אינם נמצאים בקרבת אזרחים לא מעורבים. מדובר במעשה מסובך שמצריך מיומנות ואינטגרציה של גורמי איסוף רבים, במיוחד כשמדובר בעזה, שבה צה"ל אינו נוכח פיזית. לאחרונה, עם זאת, נוצר ברצועה מצב שמקל את הסיכולים הממוקדים, ואותו ניתן לכנות "הפרטה של מערכי הייצור, הרכישה והשיגור של רקטות ומטענים".
בתחילת העשור שעבר, בעיקר בתקופת האינתיפאדה השנייה ואחריה, היה לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי כמעט מונופול על אחזקת הרקטות וייצורן. אלו, בעיקר הגראדים, הגיעו מאיראן או במימון איראני דרך מנהרות ההברחה מסיני היישר לארגונים אלה, והם גם שיגרו אותן. לארגונים הקטנים ולקבוצות החמושות האחרות, כולל החזית העממית הפלסטינית, לא הייתה גישה לרקטות ובעיקר לא לרקטות ארוכות הטווח.
עוסקים עצמאיים
לאחרונה, בגלל פעולת המצרים נגד המנהרות, התפתח ברצועה מערך גדול מאוד של ייצור רקטות מכל הסוגים, כולל רקטות כבדות. לצדו צמחו גם מומחי שיגורים שבתחילה עבדו במסגרת החמאס, הג'יהאד האיסלאמי או הפתח, אך במשך השנים הפכו ל"עוסקים עצמאיים". הם יודעים היכן מייצרים ומשיגים רקטות "מהצד" - מאחד היצרנים ששמח להרוויח כסף מהצד, יודעים מי זקוק להן וגם איך לשגרן.
הם הפכו לגורם שנותן שירות לכל מי שמבקש, ארגון ממוסד כמו החזית העממית לשחרור פלסטין או ארגונים סלפים וג'יהאדיסטים ברצועה ובסיני. באפריל 2013, למשל, חיסלה ישראל פלסטיני שסיפק רקטות וידע לארגון הג'יהאדיסטי "אנסר בית אל-מקדס", שירה רקטות לאילת. פעילים נוספים כמוהו פועלים ברצועה, ושניים מהם חוסלו השבוע במסגרת המדיניות החדשה של צה"ל והשב"כ, שעליה רמז ראש הממשלה נתניהו.
למדיניות זו יש שני יתרונות שאותותיהם ניכרים כבר כעת: היא אינה גורמת למתיחות ביחסים בינינו לבין מצרים, והיא אינה מכריחה את חמאס ואת הג'יהאד האיסלאמי להיכנס לסבבי הסלמה עם ישראל, כיוון שפעילי השיגור הללו אינם נמנים במובהק עם אנשיהם ולמעשה פועלים בניגוד לאינטרסים שלהם. מי שכן עלול להגיב אלו הארגונים הסלפיים והג'יהאדיסטים, שאין להם ידע, ניסיון וחימוש מתאים, אך הם בעלי מוטיבציה לנקום על חיסול "ספקי הסחורה" הזאת.
חמאס עוד לא החליט
רק בודדים מבין אותם "פעילי שיגור" חצי-עצמאיים פועלים לגמרי על דעת עצמם ועבור בצע כסף. רבים הם ותיקי מערך השיגור שעמדו בראש חוליות או קבוצות מבין אנשי ארגונם, למשל הג'יהאד האיסלאמי, והחליטו לפרוש יחד עם אנשיהם ועם מאגר הרקטות שברשותם, או שהסתכסכו עם הנהגת הארגון והם פועלים כעצמאיים כדי לסבך את ההנהגה עם שלטונות החמאס או עם מצרים. ישראל היא הקורבן.
חמאס מאפשר לפעילי השיגור האלו לפעול כל עוד הם אינם עושים זאת באופן שיסבך את הארגון. לכן אין מעצרי מנע של פעילי שיגור סוררים ועצמאיים אלא פורש את אנשיו בשטח במטרה למנוע את השיגורים תוך כדי ביצוע בנוסף לכך, אנשי חמאס נועדים עם הארגונים השונים והקבוצות החמושות במטרה לשכנעם לא לשגר.
חמאס עדיין לא החליט לפי הערכות גורמי ביטחון אם הוא מוכן להתעמת עם הארגונים הסלפים והג'יהאדיסטים כדי לרצות את המצרים, או שהוא מניח לאותם גורמים קיצוניים לפעול ומוכן להתעמת עם המצרים - ובלבד שלא יאתגרו את השלטון ברצועה.
לפנייה לכתב/ת 
