פרשת השבוע: טיפול אלטרנטיבי באי שוויון

הכלכלה העולמית התאוששה מהמשבר של 2008, אולם, אחת מתופעות הלוואי של המשבר והטיפול בו, באה לידי ביטוי בהתרחבות הפערים החברתיים. בעולם המערבי פערי ההכנסה בין העשירון והאלפיון העליון לבין השכבות החלשות הגיעו לשיאים חדשים. 

• לכתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
  

קל מאד להיגרר לפתרונות רדיקליים שמטרתם לחלק את העושר מחדש בצורה אגרסיבית תוך שימוש בכוח (קומוניזם או פאשיזם), או לפעמים תוך אימוץ חוקים דרקוניים (הלאמה דרך שיעורי מס מאוד גבוהים). האנשים אשר דוגלים בשיטות אלו בדרך כלל מציגים את שיטות הממשל הרדיקליות בלשון אוטופית אשר תשים קץ לכל תחלואי החברה שמקורם באי שוויון כלכלי.

אלא שההיסטוריה האנושית מלמדת שלא קל להתגבר על יצר האדם, אשר באופן טבעי נועד לדאוג לרווחתו ולפרנסתו. לכן, רוב שיטות הממשל והחוקים אשר נועדו להבטיח גן עדן שוויוני עלי אדמות, לא החזיקו מעמד והביאו בעקבותיהם סוג של שווי משקל מאולץ (כמעט כולם הפכו לעניים תוך דיכוי הכלכלה).

תנאים סוציאליים לעבד העברי

פרשת משפטים יכולה להעניק לנו פרספקטיבה מעניינת לגבי טיפול אלטרנטיבי בבעיות של אי שוויון כלכלי. הפרשה באה מייד לאחר מעמד הר סיני בו העם עובר התגלות אלוקית. היינו מצפים שפרשתנו תציג את קווי המתאר של החברה האוטופית אשר אליהם עלינו לשאוף בעקבות ההתגלות הרוחנית. אלא שהפרשה מתמקדת בעיקר בדיני ממונות ובדיני נזיקין אשר מסדירים את היחסים החברתיים והכלכליים השגרתיים והיום יומיים של האומה.

פרשת משפטים פותחת בדיני העבד העברי אשר מוגדר בהלכה היהודית כנזקק. מצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לקיים את עצמו ולכן הוא מוכר עצמו לעבד, או שמדובר בגנב שאינו מסוגל להשיב את הרכוש הגנוב או לשלם את הקנס המוטל עליו, והוא נמכר לעבדות.

‏וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם. אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ (שמות כא א-ב)

מדהים. רק השתחררנו מעבדות מצרים לפני פרק זמן קצר. היינו מצפים שהתורה תאסור מכל וכל את תופעת העבדות. אלא שהתורה הכירה בכך שבעולם העתיק ממסד העבדות היה כל כך מושרש שלא ניתן היה לעקור אותו לחלוטין. התורה באה להסדיר תנאים הומניטריים אשר מגבילים בצורה ניכרת את תופעות הלוואי של ממסד העבדות.

חז"ל הפליגו מאוד בדבר התנאים הסוציאליים של עבד עברי. יש לדאוג לעבד לתנאי מחיה (אוכל, ביגוד, דיור) נאותים הזהים לרמת חייו של האדון. ישנו דגש על שוויון מוחלט בין העבד לאדון‏. אם שוויון הוא בלתי אפשרי והברירה היא בין העדפת האדון להעדפת העבד - העבד מקבל את ההעדפה. כמו כן, אסור לבזות עבד עברי תוך שימוש בכינוי "עבד" וכן חל איסור להטיל עליו עבודה עבודת חינם שהבעלים אינו מפיק ממנה תועלת.

חובה מוסרית לטפל בשכבות החלשות

בהמשך הפרשה אנו נפגשים עם שכבות חלשות נוספות: ְגֵר לֹא-תוֹנֶה, וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם, לֹא תְעַנּוּן. אִם-עַנֵּה תְעַנֶּה, אֹתוֹ--כִּי אִם-צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי, וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב; וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. אִם-כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת-עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ--לֹא-תִהְיֶה לוֹ, כְּנֹשֶׁה; לֹא-תְשִׂימוּן עָלָיו, נֶשֶׁךְ. אִם-חָבֹל תַּחְבֹּל, שַׂלְמַת רֵעֶךָ--עַד-בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ, תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ, הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ; בַּמֶּה יִשְׁכָּב--וְהָיָה כִּי-יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי כִּי-חַנּוּן אָנִי. (שמות כב כ- כו)

מהדוגמאות שהבאנו ניתן להבין כי התורה נזהרת מלהזדהות עם סדר חברתי כלכלי רדיקלי. התורה מכירה בכך שתמיד יהיו אנשים חלשים (גרים, אלמנות, עניים) ולא משנה איזה אידאולוגיה כלכלית או חברתית אנו בתור חברה נחליט לאמץ.

התורה מטילה עלינו את החובה המוסרית והאישית לטפל בבעיות של פערים חברתיים. אל לנו לצפות שהממשלה תבוא ותפתור לנו את הבעיות. מאד קל להיפטר מחובה מוסרית בלזרוק את האחריות על גוף אמורפי כגון הממשלה ולקוות שהיא תפתור את הבעיה. מאד קל לשבת בחיבוק ידיים ולטעון שעד שלא יהיה שינוי בשיטת הממשל לא נוכל לעשות דבר. לא ולא! הממשלה ושיטות הממשל הן מראה של פני החברה. רק תוך עבודה עצמית כנה אשר נועדה לפתח בכל אחד מאתנו תחושת אמפטיה כלפי הזולת נוכל לעצב חברה צודקת יותר.

שמיטת חובות והפקרת תבואה 

כמובן, זהו תנאי הכרחי אך לא מספק. בהמשך הפרשה שלנו אנו נפגשים עם מצוות אשר נועדו באופן אקטיבי יותר לטפל בשורש הבעיה כדי למנוע היווצרות של אי שווין משווע (כגון דיני השמיטה אשר כרוכים בשמיטת חובות והחזרה של קרקעות לבעלים הקודמים, והפקרת התבואה של השנה השביעית).

וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן-תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ (שמות כג י-יא)

חוקים אלו דומים מאד במטרתם לחוקים סוציאליים מודרניים אך לא יכולים להתקיים בוואקום. בלי התשתית המבוססת על ההכרה אצל כל אחד מאיתנו לגבי חובתו המוסרית והאישית כלפי הזולת, חוקים כאלו נועדים לכישלון.

גישה זו, הגורסת שיש לנו אחריות אישית ומוסרית לטפל בבעיה ולא לחכות לשום שיטת ממשל אוטופי לפתור את הבעיה עבורנו, היא כמעט אוניברסלית אצל כל הדתות. האפיפיור פרנסיסקוס נשא דברי פתיחה לוועידת הכלכלה בדאבוס עם מסר דומה.

עם זאת, בעולם שהופך להיות יותר ויותר מרוקן מתוכן רוחני ודתי, נדמה לעתים שמדובר בשיח חרשים: אידיאולוגיות חומרניות (וכן, הכוונה לסוציאליזם וקומוניזם ולא רק קפיטליזם) מתנערות לחלוטין מהחובה האישית והמוסרית כלפי הזולת. כמה חבל! 

טרנס קלינגמן הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד