"מותר לבכות - אסור להתבכיין": אל פסגת הקילימנג'רו למרות הכל
אומרים שאין דבר העומד בפני הרצון ואיליה מרין בן ה-26, הלוקה בשיתוק מוחין, מוכיח זאת - לפני מספר שבועות יצא עם משלחת מיוחד במינה למסע טיפוס על הר הקילימנג'רו שבאפריקה. טור אישי מרגש על הדרך לפסגה
המסע לטיפוס הר הקלימנג'רו, התחיל במייל מאסף לזר, מדריך האופניים, שקרא להגיש מועמדות לכל המעוניין מן העמותה, מייד הבנתי שאני חייב להיות חלק ממסע כזה, שזו ההזדמנות להגשים חלום. וכך החל המסע שלי אל יבשת אפריקה, המסע של חיי.
לפני מספר שבועות יצאה משלחת של 7 חברי אתגרים ועוד כ-13 מלווים, ביניהם מדריכים ומתנדבים של העמותה בהובלתו של עופר בן דור, מתנדב וחבר בועד המנהל של אתגרים לטפס על הר הקילימנג'רו.
משמעות המסע הזה עבורי הוא הגשמה של שני חלומות; חלום אחד היה לטייל טיול שטח, להסתובב בתנאים קשים, לסחוב את הציוד על הגב, מסע תרמילאים כזה כמו שכולם חווים ועושים. והשני הוא זיכרון של כתבה שפורסמה בעיתון של אתגרים, על המסע של קבוצת ג'יפאים למדבר סהרה באפריקה בשנת 1996, אשר בעקבותיהם חלמתי להגיע לשם גם.
אני, איליה מרין, בן 26, חי עם שיתוק מוחין, סטודנט שנה רביעית באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר בהנדסת חשמל ומחשבים, חבר בעמותת אתגרים כמעט 20 שנה, ומשתתף בחוג אופני הטנדם וחוג הרים.
כמו בסרטים
אחרי טיסה לא כל כך ארוכה אבל מלאה בהתרגשות נחתנו בשדה התעופה של טנזניה. כשהסתכלתי החוצה הרגשתי כמו באיזה סרט של נשיונל גיואוגרפיק, האויר שאתה נושם, הנופים מסביב, האנשים, הכול נראה ומרגיש כאילו אנחנו נמצאים באיזה סרט אקזוטי של טבע.
כשהגענו למלון במושי אווירת ההתרגשות הייתה באוויר, היה זמן פנוי לישון ולנוח אבל מרב התרגשות לא יכולתי להירדם- ההתרגשות הייתה בשיאה. אז יצאו מינו, רונן ועופר לסיבוב לראות מה נמכר בחנויות שמסביב, הצטרפתי אליהם ואחרי סיבוב לא ארוך במיוחד חזרנו עם אננס. אבל זה לא היה אננס רגיל, זה היה אננס עם טעם שונה, טעם של חופש. עד אז הכרתי רק אננס מקופסת שימורים, ופה- בנקודה הזאת, הייתה החוויה הראשונה למסע הזה של משהו חדש, של פעם ראשונה.
המעבר דרך שער המרנגו, זה תחילת המסע - החלום מתגשם, אני עם תרמיל, מקלות הליכה, כובע טיולים וקבוצה שמחה שלא מפסיקה לשיר. הנה הטרק שעליו חלמתי, כך רציתי לראות ולהגיע לרגע הזה.
מבחינה פיזית המסע לא היה פשוט, אבל לא היה אף לו רגע אחד, שבו חשבתי לוותר, לעצור או לחזור. הייתי נחוש להגיע לפסגה והאמרה "מותר לבכות - אסור להתבכיין", כל הזמן הדהדה בראשי. היו רגעים קשים, אבל נקודתיים, והקבוצה שסבבה אותי גרמה לי להבין מה הם הדברים החשובים.
השבילים בתוך יער הגשם בתחילת המסע, התמונה המרהיבה של המישור רחב הידיים שהיו בקרבתנו וכל הנופים המדהימים שהקיפו אותנו לאורך הדרך, היוו מבחינתי את הגשמת חלום הטרק, הרגשתי פתאום כמו חבריי מהאוניברסיטה ומהצבא, אלו שאחרי השירות נסעו למסעות וטרקים בעולם הגדול.
עמותת 'אתגרים' מבחינתי מהווה מילוי במקומות שבהם אני מרגיש שונה מהחברה שסובבת אותי. עמותת אתגרים הייתה עבורי תנועת הנוער בשלבים שבהם הייתי ביסודי ובחטיבת הביניים, לאחר מכן הם היו חלק מתהליך ההכנה לשירות הצבאי במסגרת הפרוייקט שילוב מנצ"ח. ועכשיו כמה שזה מתבקש עמותת אתגרים עזרה לי לממש גם את השלב הבא בתהליך והוא הטיול שאחרי הצבא.
המסע הזה נגמר כשהגענו לפסגת גילמן, אני מרגיש שקיבלתי טעימה רצינית מעולם המסעות, מעולם טיולי הטבע שנפתח לי ויש בי תקווה כי זה יהיה המסע הראשון שלי אך לא האחרון.
לבסוף אני רוצה לומר תודה, לכל אחד ואחת מחבריי למסע, בלעדיכם חלומי לא היה מתגשם, אני מרגיש בר מזל שהכרתי את כולכם,
תודה, איליה.
- מחר, יום שלישי, ה-28.1 בשעה 20:00 יתקיים אירוע ההתרמה השנתי של עמותת אתגרים בו יופיעו דני סנדרסון וקרן פלס במופע משותף וחד פעמי על במה אחת וסיפורו של איליה וחברי אתגרים נוספים יוצגו על הבמה ובסרטונים מרגשים. לרכישת כרטיסים ניתן לפנות ל- ornawinkler@etgarim.org
או ל-03-5685207
- עמותת אתגרים
נוסדה לפני 19 שנה על ידי קבוצה של נכי צה"ל ואנשי שיקום. מטרתה העיקרית היא לאפשר לילדים, בני נוער ובוגרים עם מוגבלויות כגון מגבלות פיזיות, חושיות ונפשיות, למצות את הפוטנציאל האישי הגלום בהם, להרחיב את יכולותיהם בכל תחומי החיים ולשלבם בקהילה באמצעות פעילות אתגרית בטבע
לפנייה לכתב/ת 
