הצלחה בהכנה היא הכנה להצלחה / טור
לפרטיזן יש אוסף של שחקנים מוכשרים ואתלטים, אבל לצערם הם פגשו קבוצה שמתכוננת ליריב באופן הכי מדוייק באירופה. צדק בלאט כשהחליט ללחוץ בכל הזדמנות כדי לנצל את החיסרון של וויושביץ'. עכשיו נראה אותו עושה את זה במדריד. בעצם עזבו ריאל, קודם שמכבי תלחץ את טפירו. עידו אשד מסכם את הניצחון הצהוב
המשחק נגד פרטיזן היה בעצם אתנחתא, תחנת מעבר בין הניצחון של צסק"א מוסקבה על ריאל מדריד שרק הסתיים, למשחק במדריד בשבוע הבא. הפרטיזנים הם אוסף של שחקנים מוכשרים ואתלטים, ולא בכדי ניצחו את צסק"א בשבוע שעבר, אבל איתרע מזלם והם פגשו את הקבוצה שמתכוננת ליריב באופן הכי מדוייק באירופה. הם גם הגיעו עייפים ממשחק ביום שני, ובעיקר בלי המאמן שלהם. כל המרכיבים האלה יחד תרמו לירידה למחצית ב-28 הפרש על הלוח, ב-12:1 באסיסטים, ובפער עצום (63:4!) במדד האיכות, ושלחו אותנו לחפש אנקדוטות, לספר סיפורים, ולחשוב על מדריד בחורף.
מכבי ת"א ב-ynet ספורט:
כשאתה משחק בליגה ביום שני, יש לך ביום שלישי אימון התאוששות גופנית ואולי גם וידאו. ביום רביעי יש את האימון הטקטי היחיד שבו אתה מדבר על היריב ומנסה לתרגל נקודות חשובות, וזהו, כבר הגיע יום חמישי ומקסימום דיברת על זה עוד פעם באימון הקליעות בבוקר.
לכן אני אני מבין לגמרי את דייויד בלאט שמדבר על היתרון שהיה לו הפעם כי שיחק בליגה ביום ראשון. עוד 24
שעות קריטיות שמוסיפות עוד שני אימונים בהם אפשר להתכונן ספציפית, ולתרגל ולחזור ולתרגל, לעלות רמה בהשרשת ההכנה דרך הרגליים ולא רק דרך האזניים. אלוהי הניצחון אולי בוחן את המרכיבים הגדולים, אבל נמצא חזק בפרטים הקטנים.
זה בולט עוד יותר כשהיריב מגיע ללא המאמן הראשי, כשבמקרה הזה הוא הרבה יותר ממאמן. בקבוצה צעירה כל כך, לדמות המאמן יש משמעות של אבא, ודושקו וויושביץ' הוא בדרגת אל במועדון מבלגראד כבר יותר מעשור. לעוזר המאמן גאשיץ', למרות הידע והניסיון בכדורסל, אין את ההשפעה המאגית של הדולה, והוא לא מייצר את הרגש והאנרגיה מהילדים שמשחקים לפניו. ולכן עשה בלאט את הדברים הנכונים במצב כזה: לחץ על מגרש שלם וריצה בכל הזדמנות, כי אלה המקומות בהם אתה מבודד את השפעת המאמן ומשאיר את הילדים הסרבים הרכים לבד, לעשות החלטות שגויות ולאבד כדורים למכביר.
בנוסף, מחלקת הסקאוט הוציאה מהווידאו את ההגנה האיזורית הנדירה יחסית של הסרבים: 1-3-1, הגנה נהדרת לליגות לנוער וקולג'ים, אבל ניתנת לפירוק מהיר על ידי שני אלמנטים: קליעה מדויקת מהפינה ומסירות אלכסניות. ושוב למכבי היה מספיק זמן להתכונן ולהציג את השלשות מהפינות של אינגלס והיקמן, ואת האליי-אופ האלכסוני מפניני לטיוס.
ואני נזכרתי איך פעם כמאמן שחלם להיות קואץ' קיי, העברתי את קבוצת הנוער-בוגרים שלי בחולון לשמור 1-3-1 נגד מכבי פתח-תקווה בליגה הארצית. המאמן הנגדי העלה מהספסל איזה ילד בן 40 פלוס, אחד בשם אור גורן, בשלהי הפוסט-קריירה שלו, שעד המחצית תפר באדישות 7 שלשות מהפינה והשווה את השיא האגדי של דורון ג'מצ'י לשלשות במחצית אחת באולם הפחים. משחקים שהולכים איתך כל החיים.
כבר לפני מספר משחקים הצעתי לדייויד בלאט לשבת פה ושם. מתי אם לא ב-30 הפרש? שייתן לשחקנים לפעול לבד, בלי השידור המתמיד בתדר שחודר לאוזן והופך אותך למכונה. שלא יהיו תלויים לחלוטין במאמן, כמו שהסרבים תלויים בדולה. נכון, הוא מלמד תוך כדי, נכון - יש עוד הרבה עבודה. אבל יש גם הזדמנות לשחרר וגם קצת לנוח. הלו, יש משחק בשבת.
להמשיך ללחוץ ב-30 הפרש? מזכיר את משחקי ליגות הילדים כשקבוצה מעולה מתל אביב (לא משנה איזו אגודה) פוגשת קבוצת אפרוחים מראש העין, ובמצב של 16:104, אני פונה למאמן הצעיר והנמרץ שחולם להיות פיטינו: "למה אתה ממשיך ללחוץ? כבר מאה הפרש!", אז ריק הצעיר עונה לי: "בשביל לתרגל". נראה אותך לוחץ במדריד שבוע הבא. עזוב ריאל, נראה אותך לוחץ את טפירו בשבת.
החשיבה היהודית אומרת שההפסד של ריאל לא טוב למכבי: זה שיחרר את לחץ ההפסד הראשון מריאל, זה סיבך את הבית. אבל סליחה, מכבי במקום הראשון בבית. ונמצאה נקודה פגיעה בריאל (מתחת לסל) שבלאט יכול להתכונן אליה. ריאל חוששת, ריאל פגיעה, מתחיל כדור שלג. האם זה ריאלי? זה לא משנה. זו תפיסת עולם. שהם יפחדו.
הבעיה של בלאט היא שסופו פצוע ואולי אפשר היה לא להשתמש בו (חוכמה בדיעבד). ג'יימס וטיוס אתלטיים אבל ללא מסה, ובנוסף יש שני משחקי ליגה בדרך, בשבת ושני, ויהיה הרבה פחות זמן להתכונן. אבל אחרי שהבסת את פרטיזן, שניצחה בשבוע שעבר את צסק"א, שפירקה אתמול את ריאל, אז שמכבי תפחד מריאל? נס ציונה והרצליה תחילה.
לפנייה לכתב/ת 
