תגור אתה באור עקיבא

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בדרכה של שולמית אלוני, נגד הזרם / אריאנה מלמד

מורה ללא מורא / עובד צור, ליאת נוקד-וינדר

מחירי הדירות אכן יקרים מדי ולמדינה יש בהחלט חלק בכך, אך מה עם חלקה של האחריות האישית במרדף אחר הדירה? בין גדרה לחדרה נמכרות גם היום דירות 3 חדרים בהרבה פחות ממיליון שקל. "אז לך תגור בהן אתה" יתלהמו הטוקבקיסטים. השאלה היא במי באמת הם משתלחים? לדאבון לב בעיקר בעצמם, תוך השחתה חסרת תוחלת של תשלומי שכר דירה. הנימוקים לעולם חוזרים על עצמם. קשה לנסוע חצי שעה ברכבת (אך קל יותר לעמוד שעה וחצי בפקק מרעננה-כפר סבא). האוכלוסייה בשכונות ובערים המדוברות אינה "איכותית" מספיק (בהשוואה לשפעת הבלונד המתפרץ של כיכר המדינה). בבית הספר המקומי, יותר מדי ילדים "עממיים" (מזרחיים?) שמתקשים לקצור את צמרת טבלת המיצ"ב (בהשוואה לילדים הלבנבנים של סביוני-המה-שמו). 

שאני אגור באור עקיבא? (צילום: עיריית אור עקיבא)

חמור מכול הוא היעדרו של בית אופרה, כי בפריפריה הולכים עם העמך למתנ"ס. כן, יש מי שמבכה את היעדרו של "צדק חברתי" אבל שולח אחרים להתגורר בו. אין חדש תחת השמש. מאז ומעולם היו שקיטרו והיו שעקרו לפריפריות הנחשקות פחות של ישראל בחיפוש אחר קורת גג בהישג יד. מפתיע, אבל נסיעה של שעה ויותר למקום העבודה היא לא המצאה ישראלית של 2014 וברור שהיא יותר ממקובלת בכל מקום מתוקן בעולם. אז נכון שעיירות הפיתוח למשל, לא התפתחו בישראל למרכזים מטרופולינים סוערים ומלאי זימה ללא הפסקה, אבל צמחו בהן בהחלט קהילות דינמיות, הטרוגניות ומלאות עושר תרבותי. יש מי שיראה בכך, בצדק, מודל שפוי ומאוזן יותר לגידול ילדיו, דווקא עכשיו.

הדרישה לסטנדרט בנייה משופר אף היא מעוורת את עיניהם של רוכשי הדירות. גם יחידות הנבנות כיום לצעירים הן ראוותניות מדי. שטחה של דירת שלושה חדרים לזוג צעיר לא צריך לעלות על 70 מ"ר. הקבלנים מעמיסים חדרי ארונות מיותרים, שירותים לאורחים, חדרי רחצה צמודים לחדר ההורים ולא פוסחים על תריסים חשמליים, אסלות תלויות ושאר שכלולים שעל כולם מנצח לובי מפואר המעוטר כדי חרס טוסקאניים. הקבלנים טוענים להגנתם במידה רבה של צדק כי זו דרישת השוק. יש כאן בהחלט אפקט הרסני של הביצה והתרנגולת שמקרין גם על רוכשי הדירות מיד שנייה. לדידם של רבים, רכישת דירה מבעלים קודמים "מחייבת" קודם כול שיפוץ בזבזני ולרוב מיותר, שהרי מטבח בן עשרים שנה, גם במצב טוב, הוא לפחות פשע נגד האנושות לפי אמנת ז'נבה של העיצוב.

גם מי שכבר גייסו את הכסף לשיפוץ הנכסף, עושים זאת תוך השתעבדות מוחלטת לגחמות הז'ורנל במקום להיענות לצו השעה. דיור בר השגה הוא לא רק מחיר אלא גישה תכנונית. דווקא בדירות שבהן המטבח נפרד ולסלון כניסה נפרדת, יש הרבה יותר "מקום". חדר עם דלת שמאכלס בכל פעם פעילות אחרת מאפשר יתר גמישות תפעולית שהופכת גם שטח מחיה מצומצם למקום שכמה נפשות יכולות לחיות בו בהרמוניה.

בשורה התחתונה, אין זה כתב טיהור למקבלי ההחלטות. הדברים גם לא נוגעים לחלשים באמת שלהם המדינה חייבת לספק קורת גג כי בשום מצב שום דירה לא תהיה בהישג ידם. לכל היתר נתונה בחירה בין המשך קיטורים לבין התחברות אחראית למציאות.

הכותב אדריכל וקריין רדיו

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il