"אני נוסע לאושוויץ. נשיקות". מכתבי הימלר
הבנאליה של הרוע נחשפת במלוא התגלמותה בהתכתבויות בין היינריך הימלר לאשתו מרגה שהתגלו בכספת בתל אביב. הוא תיאר את שגרת "עבודתו": "בימים הבאים אהיה בלובלין, אושוויץ, לבוב. אני תוהה אם אוכל לצלצל". הסיפור המלא הבוקר ב"ידיעות אחרונות"
הצצה נדירה למסמכים שכתב המוציא לפועל של "הפתרון הסופי ". מכתבים שכתב היינריך הימלר שהתגלו בכספת בתל אביב חושפים את קשריו עם אשתו מרגה ועם בתו. באחד המכתבים, המתפרסמים הבוקר (יום א') ב"ידיעות אחרונות", כתב לאשתו: "אני נוסע לאושוויץ. נשיקות. הייני שלך". המכתבים שייכים למשפחה ישראלית והוחזקו עד כה בכספת בנק בתל אביב - אולם לא ברור כיצד הגיעו לשם. הבמאית הישראלית ונסה לאפא התחקתה אחר הימלר והאוצר הגנוז וסרטה ישודר בקרוב בערוץ "יס דוקו".
עוד חדשות:
נשיא אוקראינה הציע ליריבו ראשות הממשלה
29 הרוגים ביום השנה למהפכה במצרים
יומיים לאחר תחילת מבצע ברברוסה עשה הימלר את דרכו אל היטלר. הוא ניסה לצלצל הביתה לאשתו כמעט מדי יום, אך שכח לציין תאריך חשוב מאוד. "הצטערתי כל כך ששכחתי את יום הנישואים שלנו", כתב לה ב–7 ביולי 1941, באיחור של ארבעה ימים. "הרבה דברים קרו בימים האלה", הוסיף. "הלחימה קשה מאוד, במיוחד עבור האס-אס".
מכתבי האהבה שכתב לאשתו מגוללים את קורות מערכת היחסים בין השניים, שהחלה להתפורר במהלך שנת 1938, לאחר שהימלר ניהל רומן עם המזכירה הפרטית שלו. למרות זאת, הימלר, שנחשב לארכיטקט השואה, שמר על קשר עם אשתו גם לאחר מכן ואף כתב מכתבים לבתו. הימלר חתם על רבים מהמכתבים במילים "הייני שלך" או "פאפי שלך". המכתבים שכתבה לו אשתו כבר נמצאו ומוחזקים בארכיון הפדרלי הגרמני.
"אני כל-כך בת מזל שיש לי בעל רע שאוהב את אשתו הרעה כמו שהיא אוהבת אותו", כתבה לו מרגה. במקרים אחרים השתמש הזוג במילה "נקמה" במכתבים שלהם, בהקשר של משחקי חיזור הדדיים. "הנקמה - זה יהיה כיף", כתב הימלר ב-9 בינואר 1928 מרכבת למינכן. "אין שום דבר מלבד 'נקמה'. תמיד", הוסיף. ב-30 באפריל 1928 הזכירה לו: "ותזכור 'נקמה'. הנשמה השחורה שלי חושבת על הדברים הכי בלתי אפשריים".
"מסכנה, את צריכה להתמודד עם היהודים האומללים"
ההתכתבות חושפת גם את האנטישמיות שהייתה טבועה בזוג. ב-27 בפברואר 1928 כתבה לו על "החלאה היהודית". הימלר השיב: "אהובה מסכנה, את צריכה להתמודד עם היהודים האומללים בגלל הכסף". לפני נישואיהם מכרה את חלקה בקליניקה בברלין לשותף היהודי, ד"ר ברנהרד האוסשילד. "יהודי תמיד יהיה יהודי", כתב לה הימלר, אחרי שהתלוננה על כך. "לו רק יכולתי לעזור לך", הוסיף.
ב-14 בנובמבר 1938, אחרי ליל הבדולח, כתבה אשתו ביומנה: "הדבר הזה עם היהודים - מתי החלאות יעזבו אותנו כך שנוכל לחיות חיים מאושרים". ב-15 ביולי 1942 כתב לאשתו לגבי שגרת "העבודה" שלו: "בימים הבאים אהיה בלובלין, אושוויץ, לבוב ואז בחלקים החדשים. אני תוהה אם ואיך אוכל לצלצל. כל טוב, טיול מהנה ותיהני עם הבת הקטנה שלנו. הרבה ברכות חמות ונשיקות".
הכתבה שמתפרסמת היום ב"ידיעות אחרונת" שופכת אור גם על הדרך שבה הגיע היומן הזה לישראל. הבמאית לאפא ערכה תחקיר של כמעט שנתיים ברחבי גרמניה וארצות הברית בניסיון לענות על השאלה כיצד הגיעו המסמכים לכאן, אולם לא הגיעה לתשובה חד-משמעית. על-פי סברה אחת, ייתכן שהם נקנו על ידי חיים רוזנטל בשוק פשפשים בבריסל. חיים רוזנטל היה אספן אומנות ומזכרות היסטוריות שהתעניין במלחמת העולם השנייה.
על-פי גרסה אחת להשתלשלות האירועים, המסמכים נמצאו בביתו של קארל וולף, עוזרו האישי של הימלר, שברח לאיטליה בסוף המלחמה וחשב שיוכל לשחד את החיילים בגבול באמצעות המכתבים. מאוחר יותר הוא לקח את האוסף איתו לדרום אמריקה או למרכז אמריקה. לפי הגרסה הזו, חיים רוזנטל קנה את האוסף במכסיקו, מעוזרו האישי של קארל וולף שהיה על ערש דווי. אין לדעת איזו מהגרסאות נכונה, אולם ידוע בוודאות כי בשנות ה-60 וה-70 הביא רוזנטל עמו את האוסף לישראל ובמשך עשורים החביא אותו תחת מיטתו בתל אביב.
הסיפור המלא - הבוקר ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
