פרס נפרד מאלוני: 'היא הלכה אך עולמה נשאר'
נפרדים ממנהיגת השמאל: כלת פרס ישראל הובאה למנוחות. הנשיא פרס נזכר בימים שבהם חיו באותה דירה: "היא וסוניה היו חברות נפש". הבנים הציגו מכתב תנחומים מאבו מאזן וספדו: "הייתה לך תשוקה אינסופית לצדק ולאהבה. שום קיקלופ לא הפחיד אותך"
שרת החינוך לשעבר שולמית אלוני הובאה אחר הצהריים (א') למנוחות בבית העלמין בכפר שמריהו בנוכחות מאות בני אדם, בהם נשיא המדינה שמעון פרס ובכירי המערכת הפוליטית. אלוני הלכה לעולמה בסוף השבוע והיא בת 85. היא נטמנה לצד בעלה המנוח ראובן. ynet העביר את הטקס בשידור חי.
עוד בחדשות:
אחרי 26 חודשים: ענת קם שוחררה מהכלא
"אני נוסע לאושוויץ. נשיקות". מכתבי הימלר
פרט לנשיא פרס, נכחו בהלוויה חברי כנסת רבים ממרצ בהווה ובעבר - ביניהם ראשי המפלגה זהבה גלאון, יוסי שריד וחיים אורון, וכן אברהם פורז וענת מאור. כמו כן חלקו לאלוני כבוד אחרון גם השרים לשעבר יצחק הרצוג, בנימין (פואד) בן אליעזר ומשה שחל, ואיש השמאל אורי אבנרי. במהלך הטקס הציג הבן אודי אלוני מכתב תנחומים שקיבל מיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן. "כשמושיטים יד לשלום לשכנינו כנראה מקבלים חזרה", אמר אלוני. "יש לי פה מכתב מאבו-מאזן. בגלל שאני לא דובר ערבית מספיק טוב, אני רק אגיד לכם רק שהוא מוסר למשפחה את תנחומיו על אישה מדהימה שהאמינה בשלום ובשיתוף פעולה של יהודים ופלסטינים".
בנה נמרוד ספד לה: "אמא שלי הייתה גיבורה ממין אחר ומיוחד. על הדגל שלה חקוקים חופש, תרבות ואחריות. אמא לא הייתה מוּכנה לקבל שום ניצול לרעה של מסכות, שום השתקה בשל אמת גדולה, שום הכנעה של רוח האדם בתחבולות ושום אפליה בתואנה של עם בחירה. אמא בערה ברוח החופש והלהיטה אחרים. מקור השראה למאות אחרים שרוחם מבקשת חופש מחשבה וחופש דעה וחופש ליצירה והגשמה עצמית. היא הייתה רוח פרצים של חופש ואותנטיות ואוטונומיה ואופקים אינסופיים של הגדרה עצמית.
"אומץ הלב שלה אכן מעורר הערצה, עשויה ללא חת. שום קיקלופ לא הפחיד אותה – לא ממסדים מפלגתיים, לא רבנים קנאיים, לא צרי-מוחין מתלהמים ולא כהניסטים בריונים שבאו גם כאן לבית כדי לשרוף אותו".
נמרוד התייחס גם לסיום העגום של הקריירה הפוליטית של אמו: "כמה גדול היה הכאב, כאב אחד גדול שאחר לא ישווה לו בחייה, כשנאלצה לעזוב את משרד החינוך ואז חשה שנזנחה, שוב לבד, נבגדת, נעזבת".
הבן אודי אמר בהספדו: "תמיד אמרת לי שאת נפש חצויה ולא הבנתי. הרי אנו תמיד חושבים שהרדיקל הוא לא חצוי, הוא אחד שחייב לדבוק במטרה ולא לזוז ימינה ושמאלה. תמיד חשבנו שרדיקל בא ממידת הדין, אבל את לימדת אותי רדיקליות שבאה ממידת החסד. כי כבר למדנו שמידת הדין הקשה היא גם יסוד. את הצלחת ללמד אותי חסד רדיקלי – איך דבקים במטרה ומטילים בה ספק בו-זמנית.
"איש לא יודע כמה פצעים את סוחבת מעברך. לא שיתפת אותנו בילדות הכואבת בפולין, באובדן האח האהוב בנערות, באובדן אהובך בבחרות, בבגידות הפוליטיות שספגת בבגרות ובאובדנו של רובק'ה בעלך, אבא שלי, שטמוּן כאן לצדך. חשבת שאם תרפאי את החברה מתחלואיה, אם תגני על החלש מפגיעתו של החזק, תוכלי לרפא את פצעייך הסודיים".
הנשיא פרס אמר: "הכרתי את שולה במדשאות בן-שמן ובאוהלי אלומות. סוניה והיא היו חברות בנפש. שולמית אלוני הלכה לעולמה אבל עולמה נשאר. הדבר המרשים ביותר היה אומץ הלב האזרחי שלה – אמיתי, אותנטי. הוא לא נועד לכבוש לבבות, הוא לא נועד לעשות רושם. הוא נועד לבטא אמת והאמת היא לא פשוטה. היא כואבת, היא בועטת, היא מקוממת, היא מאכזבת. שולה כמעט לא ידעה מה זה רוב אבל היא תמיד ידעה מה זה מיעוט. אני יודע שלהטה בענייני דת קומם לא מעטים ולפעמים גם אותי. אבל ביסודו של דבר, מה היא אמרה? שהיהדות איננה ממסד, היהדות היא אמונה. את היהדות אי אפשר לשים במסגרות ובאדמיניסטרציות, אי אפשר לכופף אותה ליצרים כאלו או אחרים".
יו"ר מרצ גלאון סיפרה כמה גאה היא למלא את המקום שבו עמדה אלוני: "אני גאה להשתייך לדור שהפנים משולמית אלוני על עליונות העיקרון של שוויון מוחלט בין כל בני האדם, על הנשגבות של חיים לסיום הכיבוש וחתירה לשלום. דור שבהשראתה הולך יום יום עם סרגל מוסרי, שמציב בראשו את השאיפה הבלתי פוסקת להשגת חופש מוחלט מכפייה, ושמעל לכול, חסר נכונות להתפשר או להתערטל מערכים ועקרונות למען השררה או הכבוד. זו מורשתה. למרבה הצער, אף לא דבר אחד מכל אלה קיים אצל ההנהגה שלנו כיום".
בהמשך התייחסה גלאון לפרשת המורה המודח אדם ורטה ואמרה: "יש לנו שר-חינוך שאין לו את טיפת האומץ והיושרה הנדרשים כדי לעשות את המובן מאליו ולהגן על אדם ורטה, שבית-הספר שלו דרש ממנו להתפטר אחרי שהואשם בשמאלנות". לאחר הדברים הללו קם השר שי פירון ועזב את בית העלמין.
אובדן של מנהיגה
אלוני, כלת פרס ישראל, הותירה אחריה שלושה בנים: דרור אלוני - איש חינוך המכהן כראש מועצת כפר שמריהו, פרופסור נמרוד אלוני ואיש הקולנוע אודי אלוני. היא הייתה השרה השנייה בתולדות ממשלת ישראל - אחרי גולדה מאיר - כשכיהנה כמה חודשים כשרה בלי תיק בממשלת רבין הראשונה אחרי מלחמת יום הכיפורים.
"יש הרגשה של אובדן של מנהיגה שתרמה במשך עשרות שנים לחברה בישראל ולעיצוב אופייה הדמוקרטי של המדינה", סיפר בנה דרור ביום מותה.
"תרומתה העיקרית של אמא הייתה בתחום זכויות האזרח, החינוך והתרבות".
אלוני פרסמה ספרים ומאמרים והייתה בעלת טור אישי בעיתון "ידיעות אחרונות" ובשבועון "לאשה". לאחר פרישתה מהחיים הפוליטיים הממוסדים המשיכה להרצות באקדמיה בנושאי זכויות האדם וקשרי פוליטיקה-חקיקה. כמו כן המשיכה לכתוב ולפעול בתנועות מחאה נגד השליטה הישראלית בשטחי יש"ע ולמען פשרה טריטוריאלית.
"הצדקנות היהודית כל כך מובנית בתוכנו, עד שלעולם איננו מוכנים ליטול קורה מבין עינינו", כתבה במאמר ב-ynet. "פשוט לא יכול להיות שהיהודים, שהינם הקורבן האולטימטיבי, יעשו רע. ובכל זאת, מדינת ישראל מבצעת אפרטהייד מובהק ואף אלים בשטחי הגדה המערבית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית הילידית".
בראיון ל-ynet לרגל יום הולדתה ה-81, לפני קצת יותר מארבע שנים, דיברה אלוני על מצב המדינה: "קשה לי להגיד שיש לי מילה טובה על המדינה היום. אנחנו מצויים במצוקה גדולה מבחינת המוסר החברתי ומבחינת סדרי השלטון והמשפט שלנו". היא מתחה ביקורת על ימין ועל שמאל: "לימין יש שתי ידיים שמאליות, אבל השמאל בכלל לא קיים".
לפנייה לכתב/ת 
