אונס הדיילת בת"א: מתי ייחשף טיפול נפשי?
שני צעירים ישראלים מואשמים באונס של עובדת חברת תעופה אמריקנית במלון בארץ. פרקליטיהם דרשו לעיין ברישומי הטיפולים הנפשיים שעברה הקורבן. למרבה ההפתעה בית המשפט העליון לא שלל את הדרישה על הסף
האם נאשמים בעבירות מין זכאים לעיין ברישומי הטיפולים הנפשיים שעברה המתלוננת? בית המשפט העליון קבע לאחרונה מתי ואיך ניתן יהיה לעיין ברישומים, חרף הפגיעה הקשה בפרטיות הקורבנות. באוגוסט 2013 התלוננה דיילת אמריקנית בחברת תעופה זרה, אשר שהתה בארץ במסגרת עבודתה, על אונס שעברה בידי שני בחורים שפגשה במועדון בנמל תל אביב. נגד השניים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות אינוס ומעשי סדום.
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- מע"צ הפקיעה 2 דונם מדייר מוגן. מה הפיצוי?
- קשישים נסעו לחו"ל – שכן השתלט על דירתם
- בגד וביקש לחזור לאשתו. ביה"ד: "רועה זונות"
- מה לשתות? מה ללבוש? כך תכינו עד למשפט
השניים אישרו שקיימו יחסי מין עם המתלוננת, אך טענו שאלה היו בהסכמה. כחלק מזכותם להליך הוגן מחויבת המדינה לתת לנאשמים לעיין בחומר החקירה שבידה, והנאשמים – באמצעות עורכי הדין יניב שגב ותמי אולמן - דרשו לעיין ברישומי הטיפולים הנפשיים שעברה המתלוננת בארה"ב, בהם טיפולים שעברה כשהייתה בת שנתיים, ולגביהם טענה המדינה כי אינם חלק מחומר החקירה.
בית המשפט המחוזי נעתר חלקית לבקשת הנאשמים והורה למדינה להעביר לנאשמים את הרישומים הנפשיים של שני טיפולים שעברה: האחד לפני האירוע והשני בעקבותיו.
הנאשמים עמדו על כך שזהו חומר חקירה לגיטימי. לעמדתם, כפי שקיבלו את הרישומים הרפואיים לגבי מצבה הגופני של המתלוננת בעקבות האירוע, כך הם זכאים לקבל את רישומי טיפוליה הנפשיים.
"לערטל את המתלוננת מזכותה לפרטיות"
השופט יצחק עמית קבע כי כאשר מדובר בחומר שלא נמצא בידי המדינה, והוא נהנה מחיסיון - עדיף להמתין לתחילת המשפט ולתת לשופטים שדנים בתיק להחליט מה טיבו, ולו כדי לאפשר למתלוננת להשמיע את עמדתה. השופט הסביר שפגיעה קשה בפרטיות המתלוננת תיתכן רק אם יוכח שמדובר בחומר חקירה מובהק המשרת את קו ההגנה.
השופט עמית מנה את השיקולים שעל בית המשפט לשים לנגד עיניו בבואו לדון בבקשה רגישה שכזו. ראשית, יש לוודא שמדובר בבקשה כנה ולא צעד טקטי שנועד להחליש את המתלוננת או להוכיח שהיא "האשמה".
אם הבקשה כנה, יש לגשת למלאכת האיזון בין זכות הנאשמים למשפט הוגן לבין זכות המתלוננת לפרטיות ולכבוד. בכלל זה יש להתחשב גם באינטרס הציבורי שלא להרתיע נפגעי עבירה מלהתלונן ומלעבור הליך טיפולי.
במקרה זה קבע השופט שהנאשמים לא הצליחו לעבור את המשוכה הראשונה, כיוון שלא הוכיחו שבקשתם לגיטימית. נהפוך הוא: העובדה שדרשו לקבל רישומי טיפולים מילדותה המוקדמת של המתלוננת מעידה על כך שזהו צעד טקטי בלבד.
לדבריו, נאשמים שמעוניינים "לערטל את המתלוננת מזכותה לפרטיות, תוך חיטוט בסודותיה הכמוסים ובנימים האינטימיים והרגישים ביותר של נשמתה ופרטיותה", צריכים להוכיח שהחומר יכול לסייע להגנתם.
השופט עמית הבהיר שהטיפול הנפשי אינו חקירה ולא ברור כיצד המידע על המצוקות הנפשיות של המתלוננת יעזור להגנת הנאשמים. לבסוף ציין את הקושי האמיתי להשיג את המסמכים, לאור העובדה כי הם נמצאים במדינת ניו ג'רזי, שם חל חיסיון מוחלט על היחסים בין קורבן עבירה למטפל.
משכך, השופט קיבל את הערר אך עם זאת נקבע כי הנאשמים רשאים לשוב ולבקש את החומר במהלך המשפט עצמו, ואז יחליט בית המשפט שדן בתיק כראות עיניו והבנתו.
- לקריאת ההחלטה של בית המשפט העליון – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד עמיקם שוחט
עוסק במשפט פלילי
לפנייה לכתב/ת 
