דע את האוייב: יום הסרטן הבינלאומי

לפני שלוש שנים הצטרפתי לסטטיסטיקה: אובחנתי כחולה בסרטן השד. לא אלאה אתכם בתהליך הרגשי המורכב, הכרוך בהתמודדות עם הבשורה ובצורך לאסוף כוחות, כדי לעבור את ההליכים הרפואיים האינסופיים - ניתוח, הקרנות, כימותרפיה, נשירת שיער, בחילות, בידוד, חוסר אונים.

אחת התחושות הראשונות שנתקפתי בהן הייתה הפחד מאיבוד שליטה על חיי. חיי השגרה, משעממים ככל שהיו, הפכו להיות הנכס הכי יקר שיש לי, ומאותו רגע, כמעט באינסטינקט חייתי, עשיתי כל שיכולתי, על מנת לשמר אותם - למרות שהסרטן עשה כל שביכולתו כדי להפריע לי בדרכי. הסרטן הוא משבית שגרה קשה לפיצוח. מהר מאוד הבנתי, שכדי להילחם בו, אני חייבת להכיר אותו, וככל שאדע עליו יותר, כך אוכל לנהל את המאבק בו בצורה יעילה יותר. דעי את האויב. פשוטו כמשמעו.

מרבית המידע שהגיע אליי במהלך התקופה הראשונה שלאחר הגילוי, כלל חלקי אינפורמציה, כאלה שעוברים בין חולים בשיחות של חדרי המתנה, או כל מיני עצות בפורומים ובקבוצות ברשת. הרופאים שטפלו בי ענו בסבלנות לכל שאלה ששאלתי, אבל הרגשתי שאת הבסיס אינני מבינה: מדוע הוא בא? האם עשיתי משהו לא בסדר? מדוע התרופות עושות לי בחילות? איך הן בדיוק פועלות? תשובותיהם של אנשי הצוות הרפואי רק גירו אותי לדעת יותר, להבין יותר אילו תרופות אני נוטלת, מה בדיוק הן עושות, מתי מתבצע הליך של כריתה, מתי הכריתה חלקית או מלאה וכן הלאה.

חקרתי, בדקתי, ביררתי עם ארגוני חולים, שאלתי בלי שמץ של בושה את העובדות הסוציאליות, את האחיות במחלקה ואת כל מי שיכולתי. פתאום גיליתי שאני נעשית מומחית, מבינה את האויב שבתוכי יותר ויותר טוב. ההכרה הזו, שחלחלה אט אט, היא זו שעזרה לי לחזור ולעמוד על הרגליים בביטחון, להתייצב בזקיפות קומה מול הסרטן ולומר לו: אל תתחבא. אני יודעת איפה אתה. אני יודעת מי אתה. צא החוצה ותרים ידיים – כי אני, אישית, ממש לא מתכוונת להיכנע לך.

שלוש שנים עברו מאז אותו גילוי, במרכז הרפואי רמב"ם. שלוש שנים עמוסות ברגשות, בעליות ובמורדות, בניצחונות דחוקים, בתבוסות מדכאות ובמעקבים וחרדות חוזרות ונשנות. בסופן החלמתי. אין לי יותר סרטן. אני בריאה.

הגורל, כך אני מאמינה, זימן לי התמודדות לא פשוטה, אבל עם זאת הוא קצב לה באופן פואטי 3 שנים בדיוק - הזמן שלוקח לסיים תואר ראשון.

לא מזמן הגעתי ליום עיון בנושא סרטן השד שהתקיים במרכז הרפואי בו, כאמור, למדתי לתואר הראשון משך שלוש שנים, הלא הוא רמב"ם. המקום והנושא אפשרו לי לסגור מעגל אישי ולקיים מעין טקס חלוקת תעודות חגיגי לעצמי. ימי עיון כאלה מתקיימים במרכזים הרפואיים ברחבי הארץ בשיתוף האגודה למלחמה בסרטן ומתמקדים בסוגי הסרטן הנפוצים - מסרטן השד, דרך המעי הגס, עבור בסרטן הריאה ועד לסרטן השחלה.

ימי העיון האלה הם מחצב טבעי ובלתי נדלה של ידע על המחלה, מהפן הרפואי, התרופתי והנפשי גם יחד, שמסייע להתמודדות בחיי היום-יום. זו ההזדמנות של החולות והחולים בסרטן - וגם של בני משפחותיהם - לשאול ישירות את הצוות הרפואי כל שאלה או בעיה שמטרידה אותם - וזו כשלעצמה סיבה טובה להגיע.

אין בעיניי כלי עבודה טוב יותר לחיים מאשר ידע. הישענות על עובדות והסברים רציונאליים מגדירה את החרדה ומקטינה אותה – ומאפשרת לנו לחזור אל שגרת חיינו באופן המיטבי - בהתחשב בנסיבות הלא פשוטות מולן אנחנו ניצבים.

יום הסרטן הבינלאומי מצוין היום. זו ההזדמנות להזכיר לכם, חולות וחולי סרטן, בני ובנות זוג, חברות וחברים קרובים: המידע שאתם כל כך זקוקים לו קיים. הוא רק מחכה שתקראו אותו, שתשאלו עליו, שתבקשו אותו, שתשתמשו בו. מדובר במידע מציל חיים ובכלי נשק רב עוצמה מול הסרטן.

• פנינה פרי, בת 55 מחיפה, החלימה מסרטן השד וטופלה במרכז הרפואי רמב"ם
  

• לרשימת ימי העיון המתוכננים – היכנסו לאתר "רוש מושיטה יד "