הטירוף שלפני הסערה / לקראת הסופרבול
מלחמתו של הקוורטרבק המזדקן, ניצחונו של הכוכב החירש, זעמו של הילד מהגטו. סופרבול אחד – שלושה סיפורים. מתחילים להתרגש לקראת ראשון בלילה
בשלב הזה קצת קשה להוציא את הסופרבול מפרופורציות, בעיקר משום שהוא כבר יצא מהן מזמן, אבל תמיד אפשר לדחוף את התקרה עוד טיפה למעלה וזה בדיוק מה שמתרחש בשבועיים האחרונים בארה"ב.
ynet ספורט ברשתות החברתיות:
האמריקאים שמחים בדרך כלל להתעלם ממה שקורה בעולם שמעבר לקניון ליד הבית, אבל בכל ינואר הם מצליחים להתאחד סביב קודש הקודשים של המשחק האחד שאין עוד מלבדו. והאמת היא שכבר לגמרי מיותר להיכנס לניתוחים פסיכולוגיים מקושקשים של הסיבות לפסיכוזה הזו, שהפכה אירוע ספורט ליום חג לאומי, לתוכנית הנצפית ביותר בשנה בטלוויזיה, ולמשחק ש־85 אחוז מבין 320 שחקנים שהשתתפו בסקר של אי־אס־פי־אן אמרו כי היו משחקים בו גם עם זעזוע מוח.
הסופרבול ה־48 שייערך ביום ראשון בלילה בניו־ג'רזי הוא כבר עכשיו אירוע היסטורי. בפעם הראשונה ייערך המשחק באצטדיון פתוח – ולא בשמש החמימה של קליפורניה, אלא בטמפרטורה שצפויה להיות מתחת לאפס.
זה יהיה משחק בין קבוצות משתי המדינות הראשונות בארה"ב שאישרו שימוש חוקי במריחואנה, משחק בין ההתקפה הטובה בליגה, דנבר ברונקוס, להגנה הטובה בליגה, סיאטל סיהוקס. יהיו כמובן פרסומות עתירות כוכבים ודולרים, הופעת מחצית של ברונו מארס ופטריוטיזם בכמויות מזיקות לשיניים, יהיה מאבק בין שניים מהקהלים הטובים ביותר בספורט המקצועני האמריקאי, ואוסף שחקנים שמביאים איתם כל כך הרבה סיפורי צבע, שזה כמעט לא הוגן.
בשם האח
ביום המשחק נגד ניו־אינגלנד פטריוטס על המקום בסופרבול, התעורר פייטון מאנינג לשערי עיתונים בדנבר שנראו בערך אותו דבר. תמונה ענקית שלו וכותרות של מילה אחת, מקסימום שתיים, שלכולן הייתה אותה משמעות: "או שתנצח היום או שתלך הביתה, תארוז את המורשת שלך וזרוק אותה לפח".
זה כמובן מגוחך, אפילו בקנה מידה של הייפ עיתונאי ב־2014. מאנינג הוא אחד הקוורטרבקים הגדולים בהיסטוריה – יש לו טבעת סופרבול, אז אפילו הכוכבית איתה מסתובבים הפטריק יואינגים של העולם לא רלוונטית כאן – והוא מסיים עונה בה היה השחקן הכי טוב בליגה אחרי שחזר מפציעה שהייתה אמורה לגמור לו את הקריירה.
אבל איכשהו מאז שאחיו, איליי, ניצח פעמיים בסופרבול, כולם נותנים לפייטון את המבט של המורה בתיה: "אתה מסוגל ליותר! תראה איך אחיך הפחות מוכשר עבר אותך!"
בגלל זה – וגם כי הוא כבר בן 37 וכיסא הנדנדה מתחיל לנדנד – יעלה מאנינג לג'איינטס סטדיום, הבית של איליי, כשהוא יודע שמצד אחד כל העיניים עליו ושום תירוץ לא יתקבל, ומצד שני, למרות שהוא מאוד פופולרי, הוא לא באמת מעניין. כי עד כמה שפייטון מאנינג ראוי למיתוס הסופרבול, הסיפור שלו לגמרי משעמם מול המטען האנושי שמביאים איתם היריבים שלו מסיאטל.
הכוכב החירש
לפני חודש שיחררה חברת "דוראסל" סרטון פרסומת שהגיע תוך ימים ספורים ליותר מ־10 מיליון צפיות ביוטיוב. הכוכב שלו היה שחקן פוטבול שכמעט אף אחד באמריקה לא הכיר עד אותו רגע, אבל הוא עדיין קיבל קמפיין של מיליוני דולרים. לפתע התברר שדרק קולמן, הפולבק של הסיהוקס, חירש לגמרי מאז היה בן 3. הוא לא שומע כלום במשחק שאתה לא יכול לשחק אותו בלי לשמוע. זה לפחות מה שאמרו לו המאמנים בבית הספר, הילדים שצחקו עליו, המנג'רים שדילגו עליו בדראפט.
הפרסומת של קולמן
בקיץ האחרון קיבל קולמן הזדמנות במחנה האימונים של הסיהוקס. הוא שרד אותו ונכלל בסגל הסופי לעונה. חודשים ספורים מאוחר יותר, הוא ישחק ביום ראשון בסופרבול, וכמו תמיד יעמוד מאחוריו הקהל הרועש ביותר בספורט המקצועני האמריקאי, למרות שקולמן לא ישמע אותו כלל.
לצאת מהשכונה
שכונת קומפטון שממזרח ללוס־אנג'לס היא אחד משדות הקרב הקשים ביותר באמריקה. חממה לגידול גנגסטרים צעירים, סוחרי סמים בכל פינה ויריות סתם ככה באמצע היום. הדרך היחידה כמעט של ילד שחור מקומפטון להגשים את החלום האמריקאי, היא עם הצלחה ספורטיבית.
את טיישון פרינס לקח הכישרון מקומפטון עד אליפות NBA עם דטרויט. סדריק סבאלוס הגיע עד זכייה בתחרות ההטבעות עם מטפחת על העיניים. טייסון צ'נדלר לקח אליפות עם המאבריקס. ונוס וסרינה וויליאמס יכולות היום לקנות לא רק את קומפטון אלא את לוס־אנג'לס כולה. בכל כמה שנים יוצא מקומפטון עוד אלוף. ריצ'רד שרמן יכול להיות הבא בתור.
שרמן, שחקן הגנה עצום שבמו יד שמאל שלו הביא את הסיהוקס לסופרבול, הוא הסיפור של הגמר הגדול ושום דבר לא מתקרב אליו. מהרגע שבו הסתיימו 25 השניות בהן פירק את סן־פרנסיסקו בתגובה שהפכה לקלאסיקה טלוויזיונית מיידית, שרמן שולט באופן מוחלט במעגלי החדשות. את מסיבת העיתונאים הראשונה שלו אחרי המשחק ההוא, למשל, העבירה סי־אן־אן בשידור ישיר.
שרמן הופתע אולי מהטירוף שאחז בתקשורת וברשתות החברתיות, אבל התקשורת והרשתות החברתיות הופתעו עוד יותר מהתגובה שלו. הוא לא התקפל, לא הוריד את הראש ולא ברח מהעליהום. להפך, הוא חיבק אותו.
זה לא מפתיע. כששרמן היה ילד, אחיו הגדול היה מזמין חברים הביתה רק כדי שיקשיבו לילדון מדבר בלי הפסקה ובלי לחזור על אותה מילה פעמיים. התחביב שלו היה ללמוד את טכניקות השחצנות של מאסטרים כמו דיון סנדרס, מייקל ארווין וכמובן עלי. הוא גדל ליד סוחרי סמים וראה חבר טוב נהרג בקרב כנופיות, והחליט לשחק בענף ספורט שהוא יודע שיקצר את חייו תוך גרימת נזק בלתי הפיך למוחו, כי האלטרנטיבה תמיד הייתה יותר גרועה.
למזלו של שרמן, ההורים שלו קבעו חוקים קשוחים שהצילו את הילדים שלהם: אוי ואבוי אם מישהו מתקרב לכנופיות, אסור להסתובב בפינות רחוב, אסור להביא ציונים רעים ובוודאי שאסור לענות לאמא בוורלי. היום בוורלי לא מפסידה משחק ביתי של הסיהוקס, אבל כשריצ'רד היה ילד היא לקחה אותו למסיבה וחיכתה באוטו כל הלילה כדי להחזיר אותו הביתה.
מכל זה יצא ילד שהשיג ציונים כל כך טובים, שהוא היה מתקבל למכללת סטנפורד, אחת הטובות באמריקה, גם אם לא היה אתלט עילאי. אבל הוא היה אתלט עילאי. גם שחקן פוטבול וגם חבר בנבחרת האתלטיקה. ובדרך להפיכתו לאחד השחקנים הטובים בארה"ב, הוא גם השלים תואר בתקשורת.
שרמן יודע טוב מאוד איך המדיה עובדת, ויודע טוב מאוד שאם הוא היה ספורטאי לבן, אף אחד לא היה קורא לו בריון. הוא לא האיש שיתנצל על מי שהוא, ובגלל זה הוא יהיה השחקן הכי אהוב והכי שנוא על המגרש ביום ראשון.
ואם כל זה לא מספיק, יש גם העניין הפעוט של ראסל ווילסון, שבגיל 25 מנסה להיות הקוורטרבק השחור השני ב־48 משחקי סופרבול שמוביל קבוצה לזכייה, ולמרות שהוא ממש נער מקהלה, הוא כבר שומע בשבועיים האחרונים כי הוא הרשע שמנסה לקחת מפייטון מאנינג את הטבעת שכל כך מגיעה לו. בקיצור, יהיה חם ורועש ואלים ועתיר טראש־טוק, ויהיה משחק פתוח לגמרי שרק דבר אחד בטוח לגביו: גם בעיר המנצחת וגם בעיר המפסידה יעשנו מריחואנה כל הלילה.
לפנייה לכתב/ת 
