טייקון? המדינה תשמח לתת לך עוד

מדינת ישראל, כרבות ממדינות המערב, מעבירות למגזר הפרטי פרויקטים ומשימות לביצוע, ניהול ואחזקה. במקומותינו קרוי התהליך הזה - "הפרטה". באנגלית - ppp - ראשי תיבות של Public Privet Partnership. על פי רוב, מעמידה המדינה נכס כלשהו לרשותו של זכיין שזכה בביצוע פרויקט. הזכיין מתחייב לפתח את הנכס, לנהל ולשמר אותו ובדרך כלל להעבירו למדינה בתום תקופה מוסכמת.

• לטורים נוספים של יוסף פריצקי
  

הליך של הפרטה הוא הליך משמעותי ביותר מבחינה חברתית וככזה - הוא עניין למחוקק או לשרים לענות בו. ראשית - עצם שאלת ההפרטה: מה מפריטים? האם רשאית המדינה "להפריט כל דבר שזז"? האם לדוגמה, ניתן להפריט את שירותי הביטחון שלנו על ידי פרסום מכרז בינלאומי לצבאות זרים או לכוחות פרטיים להשתתף בהגנת המדינה? האם אנו מעוניינים במשטרה מופרטת? בעובדים חיצוניים במערכת הבריאות? התחבורה? החינוך? אלה שאלות כבדות משקל.

רק לאחרונה פסל בית המשפט העליון מכרז הפרטה של בית סוהר בקבעו שזהו שירות שאין להעבירו לידיים פרטיות, אלא שעל המדינה בלבד לנהל אותו. חבל רק שבאותה הזדמנות לא פסק בית המשפט מהם ענייני הליבה של המדינה שאין להפריטם והתייחס רק לשאלת הפרטת בית הסוהר שעמדה לפניו.

לא תתפלאו בוודאי לדעת ששאלות כבדות משקל אלה לא נדונו על ידי המחוקק במסגרת של תהליכי הצעת חוק, ועדת חקירה או בדומה לזה. אין חוק הפרטה בישראל (למעט תהליך של הפרטת חברות ממשלתיות) ואין תקנות מוסדרות הקובעות מה יכול להיות מופרט ומה לא. כרגיל - בהיעדר חקיקה מוסדרת בנושא (ואולי בגלל היעדרה המכוון), שוב נטל משרד האוצר את הכוח והסמכות לבצע הפרטות בישראל.

לא. הפעם לא מדובר באגף התקציבים (שעוד נשוב אליו, אני מבטיח). הפעם מדובר בתאום הסיאמי שלו - אגף החשב הכללי. האגף הזה, כתאומו, התפתח למוקד כח אדיר במשק הישראלי ועל פיו יישק דבר. אם אגף התקציבים קובע את תקרת ההוצאה המוכרת - החשב הכללי קובע מתי וכמה יוצא בפועל, אם בכלל. האגף הזה גם מנהל את הביקורת החשבונאית והפיננסית ועוד משימות רבות.

הנהנים מההפטה: הגופים העשירים במשק

ראשית יש לשאול, מה ההיקף הכספי של הפרויקטים המופרטים? על כך עונה הדין וחשבון של החשב הכללי לשנת 2012, לפיו: "היקף ההשקעה הכולל עד היום בפרויקטים של ppp בישראל, עומד עד כה, על למעלה מ 19 מיליארד שקל. פרויקטים נוספים מצויים בהליכים מכרזיים כיום בהיקף של כ 11.5 מיליארד שקל" .

בקיצור - מעל 30 מיליארד שקל הופרטו למגזר הפרטי - סכום נכבד לכל הדעות. זהו היקף הגדול כמעט פי שלשה מתקציב המשרד לבטחון פנים, ופי עשרה מתקציב משרד המשפטים. סכום עתק, ובכל זאת הוא נחבא, כרגיל במושבותינו, "מתחת לרדאר".

ועכשיו נשאל: מי הזוכים בחלוקת העוגה הנהדרת הזו? מיהם בני המזל הזוכים להשתתף במכרזים אלה בהם תזרים המזומנים כמעט מובטח, תקופת הפרויקט ידועה ומוסכמת מראש והבטחת המדינה ניתנת להם? ובכן, למרבה הפלא, מידע זה לא היה בנמצא.

רק בעקבות שאילתא ישירה ששלחה חברת הכנסת זהבה גלאון למשרד האוצר, נתגלה הסוד הגדול: שמות הזוכים במכרזי ההפרטה ב-5 השנים האחרונות. עיון בתשובה לשאילתא מגלה שהזוכים נמנים על הגופים החזקים והעשירים ביותר במשק.

במכרזי האנרגיה זכתה קבוצת "שיכון ובינוי" המסונפת לשרי אריסון, שבבעלותה גם בנק הפועלים (שבוודאי מימן חלק מן הפרויקט). בתשתיות הכבישים - קבוצת "שפיר", שרק לאחרונה פורסם כי היא גוף התשתיות הגדול ביותר בארץ. בקצרה - את המשאב הזה העניקה המדינה לגופים העשירים ביותר.

תנאים חברתיים במכרזים? יוק

מדוע נותנת המדינה למי שכבר יש לו? ובכן, התשובה הרשמית מצוייה בתנאי הסף של המכרז. סף הכניסה למכרזים אלה ניתן רק למי שברשותו הון פיננסי עצום - עשרות ולעתים מאות מליוני שקלים. המדינה טוענת שאין היא יכולה לסמוך על גוף מבצע שאין לו הון מספיק ולכן, בעצם, המכרז, למרות שהוא פתוח לכאורה לכל - פתוח רק למתי מעט המחזיקים הון רב.

אלא שבמדינות קפיטליסטיות רבות יש גם תנאים חברתיים המוכנסים למכרזי הפרטה שהמדינה מוציאה. כך למשל בארצות הברית, מלכת הקפיטליזם, אין גוף יכול לגשת למכרז של הממשל הפדרלי אם אין הוא מוכיח שהוא equal oppertunity employer, כלומר: מעסיק המקפיד להעסיק אצלו מיעוטים ונשים בהיקף מינימלי.

יש מדינות המחייבות את המשתתף במכרז להוכיח כי בביצוע ההתחייבויות במכרז יועסקו עסקים קטנים, על מנת להבטיח שמשאב המדינה יחולק באופן שווה יותר. בקצרה - גם במכרזי הפרטה יש שאלות כבדות של מדיניות חברתית.

בשאלות של מדיניות צריך להכריע המחוקק ולא הבירוקרטיה, אבל אצלנו - יוק. למעט ההון הפיננסי ותנאים משפטיים סטנדרטיים - אין ולו טעם חברתי אחד במכרזי ההפרטה. אין חובה להעסיק נשים או מיעוטים, אין חובה להעסיק יוצאי צבא או עובדים משכבות חלשות.

עסקים קטנים או בינוניים - לא יכולים בכלל להתקרב להגשת הצעות למכרזים כאלה. זה עניין לגדולים, ולגדולים בלבד. ואחר כך מתפלאים שהגידול בתוצר לא חלחל מטה, אל השכבות החלשות יותר. מה הפלא? אם המדינה מגבילה גישה למכרזיה המשמעותיים רק לטייקונים - מה נו כי נלין?!

ובהקשר זה לא מן הנמנע מלציין עובדה נוספת אחת. מרבית בכירי החשב הכללי, לרבות כמה מאלה שנשאו בתפקיד הרם הזה עצמם, מצאו אחר כך את עצמם בגופי הענק בקבוצת אלה הזוכים במכרזי ההפרטה. זה אולי כשר, אבל הריח... 

יוסף פריצקי הוא יזם בתחום האנרגיה והתשתיות לשעבר שר התשתיות והאנרגיה של מדינת ישראל, חבר הנהלת לשכת המסחר טקסס-ישראל, אורח קבוע ומרצה בוועידות ואירועים בינלאומיים בתחומי האנרגיה והתשתיות