להסתמך על הבטן או המוח? איך נכון להחליט
מהי הדרך הטובה ביותר לקבל החלטות - להסתמך על האינטואיציה או לשקול בצורה רציונלית כל נתון? חוקרי מוח מאמינים היום כי קיימות שתי מערכות מקבילות לקבלת החלטות - רגש והיגיון. אז מתי עדיף להשתמש בכל אחת? כתבה שנייה בסדרה שחושפת את סודות הפעולה של המוח האנושי
מדוע החלטתם לקרוא את הכתבה הזאת? מהו המנגנון במוח שלכם שהביא אתכם לבחור בה מתוך היצע הכתבות שסביבה? ויותר מכך: מדוע בחרתם ברגע זה דווקא לקרוא כתבה באינטרנט, מתוך מגוון עצום של פעילויות אפשריות?
מדי יום מקבל אדם ממוצע אלפי החלטות. לעתים הוא מתלבט וחש היטב בתהליך ההחלטה. במקרים רבים אחרים הוא כמעט שאינו עוצר לחשוב באופן מודע, אלא מבצע מיידית את הפעולה שבחר. האם מדובר בחשיבה רציונלית, השוקלת היבטים לכאן ולכאן, יתרונות מול חסרונות של כל החלטה? או שאולי תחושות הבטן, האינטואיציה, הן המובילות אותנו בתהליך המורכב?
את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
הכתבה הקודמת בסדרה:
בעבר מקובל היה לחשוב שכדי לקבל החלטה נכונה עלינו לחשוב באופן רציונלי ואנליטי, והרגשות יכולים רק להפריע. בנג'מין פרנקלין, אדם שההיסטוריה מעידה עליו שידע לקבל החלטות (כולל לנסח את הכרזת העצמאות של ארצות הברית ב-1776), תיאר במכתב לחבר כיצד הוא עושה זאת: הוא בונה טבלה מסודרת של שיקולי בעד ונגד, ומשקלל את הטורים בדיוק חשבונאי קפדני. אבל בשנים האחרונות יש לנו יותר ויותר סיבות להניח שאולי אפילו פרנקלין, המדען והמדינאי הרציונלי, הסתמך לא מעט גם על האינטואיציה שלו.
התפיסה המצדדת בבכורתה של הרציונליות בקבלת החלטות החלה להתערער בשנת 1994, כשפרופ' אנטוניו דמסיו, מומחה למדעי המוח מאוניברסיטת דרום קליפורניה, פגש את אליוט - אדם שגידול הוסר מהאונה הקדמית במוחו. כושר החשיבה של אליוט לא נפגע והוא נותר אינטליגנטי כשהיה, אך עד מהרה התברר כי יכולתו לקבל ההחלטות השתבשה באופן קשה.
דמסיו גילה כי במקביל חדל אליוט לחוות רגשות. הצירוף של שתי היכולות האבודות הדליק אצל החוקר נורה אדומה, והוא החליט לבחון את העניין לעומקו.
בדיקה של אנשים נוספים במצב דומה הביאה אותו למסקנה כי קיים קשר הדוק בין שני תפקודים אלה של המוח. הרגשות, גרס דמסיו, ממלאים תפקיד מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. במבחן המציאות, הרגש הוא שמכוון את התהליך ומאותת לנו מהי ההחלטה הנכונה ובאיזו אפשרות לבחור. לכן, אדם שאיבד את יכולתו להרגיש איבד בעצם את מורה הדרך העיקרי שלו בתהליך המורכב של קבלת החלטות.
כדאי "לישון על זה"?
אמרו לכם פעם, כשעמדתם בפני החלטה חשובה, שכדאי לכם קודם "לישון על זה"? ובכן, עכשיו יש לתחושה הזאת אישור מדעי. עבודתו של דמסיו עוררה גל מחלוקות ומחקרים שנמשך עד היום. מחקרים רבים נערכו מאז במטרה לקבוע כיצד מתקבלות במוח שלנו החלטות מיטביות. אחד הנודעים שבהם הוא זה שערך החוקר ההולנדי אפ דייקסטרהויס בשנת 2004. דייקסטרהויס הציג לנבדקים שלו ארבע מכוניות, עם רשימות הכוללות תכונות חיוביות ושליליות (כמו צריכת דלק, מחיר ונוחות) לכל מכונית. אחר כך הוא חילק את המשתתפים לשתי קבוצות: האחת התבקשה לחשוב היטב על המידע שהוצג קודם לכן, ואילו לקבוצה השנייה ניתנה משימה שונה שאינה קשורה כלל למכוניות - לפתור חידות.
כעבור 7-3 דקות נשאלו חברי שתי הקבוצות באיזו מכונית הם בוחרים. ומי בחר במכונית הטובה מכולן, כלומר זו עם רשימת התכונות החיובית? הנבדקים שחשבו היטב על הסוגיה ושקלו אותה באופן רציונלי או המשתתפים שעסקו בעניין שונה ודעתם הוסחה? הנה התשובה המפתיעה: חברי הקבוצה שפתרה חידות קיבלו החלטה נכונה יותר, ובהפרש משמעותי.
התוצאות עוררו מחלוקת גדולה בקרב המדענים, אך מחקרים רבים נוספים, שהתבססו על מגוון שיטות, העלו תוצאות דומות. לדוגמה, במחקר ידוע של וילסון התבקשו הנבדקים לבחור בפוסטר אחד מתוך היצע מסוים, והתברר שמשתתפים שבחרו לאחר חשיבה ממושכת מרוצים פחות מבחירתם בהשוואה לאלה שבחרו על פי "תחושת בטן". במחקר שערכתי בשיתוף פרופ' דן זכאי וד"ר זוהר רוסו הוצגו למשתתפים צמדי תמונות של פנים, והם התבקשו לקבוע מי מבין שני הגברים שבתמונות מוצא חן בעיניהם יותר. התוצאות הראו כי הבחירות עקביות יותר כשהמשתתפים מסתמכים על האינטואיציה, בהשוואה לשימוש בחשיבה ממוקדת.
תופעה זו, שזכתה לשם "חשיבת התת-מודע", עומדת בבסיסה של ההמלצה החמה: כשקשה לכם להחליט, כדאי מאוד לשקול את העניין היטב ואחר כך "לישון על זה", כדי להניח לתת-מודע שבמוחכם לפעול את פעולתו החכמה. יש סיכוי גבוה שכשתפקחו את עיניכם תגלו שההחלטה בעצם כבר התקבלה והיא ברורה, איכותית ונכונה.
האם אינטואיציה עלולה להטעות?
כדי לבדוק את השאלה הזו יזמתי סדרת ניסויים, שהתפרסמו באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית בשנת 2012. בניסוי הראשון הוצגו לנבדקים שתי קבוצות מספרים, זו מול זו, שהתחלפו במהירות. לאחר כל צמד התבקשו המשתתפים להעריך לאיזו קבוצה יש ממוצע גבוה יותר, ומאחר שלא היה להם די זמן לחשב - הערכתם התבססה אך ורק על האינטואיציה. גם כאן, כמו במחקרים רבים אחרים, הוכיחה האינטואיציה את כוחה: כשקבוצות המספרים היו אקראיות וגדולות יחסית (24 מספרים), הגיעו הבחירות הנכונות לרמה של 90%!
אלא שאז החלטתי להכניס לסדרות המספרים מכשלות והטיות קלות, ולבדוק באיזו מידה מצליחה האינטואיציה שלנו להתמודד איתן. ראשית, הצגתי למשתתפים סדרות קצרות יחסית של שישה מספרים בלבד, וגיליתי כי שיעור הבחירות הנכונות ירד ל-65%. ממצא זה מעיד על אופיה של האינטואיציה: היא מתאימה במיוחד להכללה ולשקלול מהיר של מספר גדול של נתונים ושיקולים. כשהנתונים מועטים ומפורטים, עדיף אולי להתבסס דווקא על שיקול הדעת הרציונלי.
בניסוי נוסף בדקתי את נטייתה של האינטואיציה לקחת סיכונים. הפעם הוצגו לנבדקים שתי קבוצות מספרים שהממוצע שלהן זהה. קבוצה אחת הייתה "מסוכנת" יותר וכללה מספרים גדולים מאוד לצד קטנים מאוד, ואילו המספרים בקבוצה השנייה היו כולם "מתונים" וקרובים לממוצע. רוב הנבדקים, כך התברר, נמשכו אל המספרים הגבוהים, לקחו סיכון, ובחרו בקבוצה הראשונה.
גורם נוסף שהצליח "לבלבל" את המערכת האינטואיטיבית היה סדר הופעת המספרים: מספרים שהוצגו מאוחר יותר קיבלו משקל רב יותר בהחלטה, ככל הנראה מפני שנתפסו כבולטים יותר בעיני הנבדקים.
היום סבורים רוב החוקרים כי במוח האדם פועלות שתי מערכות לקבלת החלטות: המערכת האינטואיטיבית והמערכת הרציונלית, שמחזקות ומשלימות זו את זו. עם זאת, חלוקת התפקידים ביניהן עדיין אינה ברורה לנו, וחוקרים בכל העולם מעלים השערות שונות ומנסים לבחון אותן. אין ספק שהמחקר בנושא המרתק של קבלת החלטות יימשך עוד שנים רבות.
פרופ' מריוס אושר חוקר תהליכים של קבלת החלטות בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובבית ספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. מחקרו עושה שימוש בניסויים פסיכופיזיים ובמודלים חישוביים לאפיון אלגוריתם עיבוד האינפורמציה המתרחשים במוח בעת ביצוע תהליכי קבלת החלטות, קשב וזיכרון.
לפנייה לכתב/ת 
