"מפרשים שחורים": קפיצה למים הרדודים

החדשות הטובות הן שזה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. סדרת פיראטים? ועוד של מייקל ביי (אמא'לה, רובוטריקים)? כמה טוב כבר יכול לצאת מזה? אבל גם אם "מפרשים שחורים" (שעלתה אתמול, שבת, ב-HOT Zone) לא תגרום לכם להתמכרות נוסח "משחקי הכס" או "שובר שורות", היא כן מספקת דרך סבירה להעביר את הזמן.

ביקורות טלוויזיה נוספות:

"Looking": סטרייט הוא הגיי החדש

"אקסטרים מייקאובר": סינדרלה מזדקנת

"עממיות": מקללות כי הן מזרחיות

את העלילה מוביל רב החובל פלינט (טובי סטיבנס), שמפקד על ספינת שודדי ים אי אז במאה ה-18 - התקופה שבה, לפחות על פי כתוביות הפתיחה, "הפיראטים אימצו לעצמם דוקטרינה של מלחמה נגד העולם". כן, אל תחפשו כאן רגעים של הומור, אפילו לא סאבטקסט: הכל, כפי שאפשר לצפות מביי ואנשיו, מלודרמטי, קודר וקיצוני. כן, גם אם זה סיפור על אי קטן ושודדים קטנים, יש כאן מקום למשפטים כמו "הציביליזציה בדרך אלינו, ובכוונתה להשמיד אותנו".

הטריילר של "מפרשים שחורים"

החיים לא קלים עבור פלינט. המלחים/שודדים שלו ממורמרים, ומתברר שאף שהם מרוויחים את לחמם מגזל לאור יום תוך רציחת חפים מפשע, הם למעשה מנהלים משטר דמוקרטי ונאור הרבה יותר מהממשלות האירופיות שרודפות אותם. וכך, כבר בפרק הראשון פלינט ייאלץ להיאבק בשביל לשמור על מקומו, תוך הבטחות לאנשי הצוות שהאוצר הגדול ביותר שראו אי פעם בהישג יד. וישנו גם בחור בשם ג'ון סילבר, שמעמיד פני טבח בשביל לשרוד על ספינת השודדים וגם משיג מידע חשוב שהופך אותו לדמות מפתח בהמשך העלילה.

אגב, אם השמות נשמעים לכם מוכרים, זה לא במקרה: ג'ון סילבר הוא אכן לונג ג'ון סילבר, גיבור "אי המטמון", ופלינט הוא אותו קפטן שתחתיו הוא שירת. העלילה נכתבה כסוג של פריקוול, אבל "מפרשים שחורים" רחוקה שנות אור מאותו ספר ילדים - גם במינון האלימות וגם במינון המין.

"מפרשים שחורים". אפשר לשרוד את זה

הבעיה העיקרית של "מפרשים שחורים" היא שהכל כאן נראה קצת מגוחך, שלא לומר דבילי. כולם נורא יפים או נורא מכוערים (המממ... מעניין מי יזכה בבחירות לתפקיד הקפטן - הענק המצולק או הגבר השרמנטי שמצטט מהאודיסיאה), הניסיון לתאר מבנה פוליטי-חברתי מורכב לא ממש משכנע, והדמויות בלתי סבירות בעליל - נגיד, בחורה צעירה עם תסביך אב שמנהלת לבד את כל כלכלת הפיראטים על האי, בזמן שהיא מקבלת נזיפות מהעוזר השחור שלה. נו, מזל שהזונה עם המבטא האקזוטי שם בשביל לעזור לה ברגעים הקשים.

אכזבה נוספת נרשמת ברגע שמבינים שהעלילה, לפחות בחלקה הראשון של העונה, מתרחשת ברובה על היבשה - הקרב הימי שפותח את הסדרה הוא היחיד בשני הפרקים הראשונים.

100 הדקות הבאות מוקדשות לאינטריגות, רציחות וזונות. ועוד לא התחלנו לדבר על זה שהם אפילו לא מדברים במבטא מצחיק של פיראטים.

ובכל זאת, כגילטי-פלז'ר - זה עובד, רוב הזמן. העלילה זורמת, סצנות האקשן מספיק צפופות בשביל שלא תסבלו יותר מדי מהדיאלוגים המטופשים, ועל בימוי הפרק הראשון חתום ניל מרשל, אחד שהפגין כישרון לא מבוטל בטיפול בסצנת אלימות במיוחד על המסך הגדול (והכישרון הזה בהחלט נדרש בסדרה הזו). "מפרשים שחורים" כבר חודשה לעונה שנייה, כך שברשת Starz כנראה בטוחים במה שיש להם ביד. קשה להגיד שפתיחת העונה מצדיקה ביטחון עצמי כזה מופרז, אבל היי - יחסית למייקל ביי, אפשר לומר שזה נגמר בשלום.